ליבני מגיעה מחרתיים לוושינגטון: תפציר בצ'ייני וברייס לפעול לאכיפת סנקציות על איראן

לבני מתוכננת להיפגש עם סגן הנשיא, דיק צ'ייני; עמיתתה האמריקנית, קונדוליזה רייס; היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, סטיב הדלי; וצמרת הקונגרס, לרבות ועדת היחסים הבינלאומיים של הסנט, בראשות הסנטור ריצ'ארד לוגר, שתכונס לישיבה מיוחדת לכבודה.

לדברי מקורות, תפציר לבני בבני שיחה בממשל ובקונגרס לפעול לאכיפת סקציות על איראן בדיוני מועצת הביטחון. היא תאמר, שלמרות שעצם הדיון במועצה בסוגיית התגרענות איראן הוא הישג בפני עצמו ופגיעה ביוקרת טהראן, אסור למועצה להרפות מהלחץ וארה"ב צריכה לדרבן את חברות המועצה לנקוט עמדה תקיפה בסוגיה זו.

היא אף תקרא לממשל לא להתיר למועצה להיסחף לדיון על יכולתה הגרעינית של ישראל, על סמך אחד מסעיפי ההחלטה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שמאזר את השאיפה לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני. לפי כמה הערכות, ינסו כמה מחברות המועצה להזיז את הדיון במועצה מכוונות הגירעון של איראן ליכולתה הגרעינית של ישראל.

שרת-החוץ אף תפציר בבני שיחה לפעול לבידוד כלכלי ופוליטי של ממשלה עתידית של החמאס ברשות הפלשתינית אם החמאס לא יתנער מתמיכתו בטרור ומקריאתו להשמיד את ישראל. מכל מקום, ישראל מבינה את הצורך לספק עזרה הומניטרית לפלשתינים באמצעות ארגונים בלתי-ממשלתיים. ההערכה היא, גדיעת כל הסיוע לפלשתינים עלולה להבעיר את הרשות, מה גם שאירופה לא תיתן ידה לכך.

בכתבה המתפרסמת הבוקר (א') בניו יורק טיימס, מתוארת ליבני כפוליטיקאית "מאוד יוצאת דופן" בישראל. זו אשה "גבוהה, נאה, בלתי מגונדרת ויש הסבורים שהיא תהיה האשה השניה בתפקיד ראש ממשלה אחרי גולדה מאיר", כותב העיתון.

ליבני, שמוכרת היטב בוושינגטון (היא נפגשה עם רייס אשתקד, בהיותה שרת המשפטים), אמרה לטיימס, שניצחון החמאס הוא "רעידת אדמה". כדבריה: "הסיבה מדוע הפלשתינים הצביעו בשביל החמאס פחות חשובה; התוצאה נמצאת בשטח. התוצאה היא שארגון טרור עומד בראש הרשות הפלשתינית. בחירות אינן יכולות לטהר טרור ולהעניק לו לגיטימציה".

העיתון אומר שמה שמייחד את ליבני בזירה הפוליטית הישראלית הוא יכולתה לכבד את החלום הז'בוטינסקאי ובד בבד ללוש אותו כדי שיתאים למציאות. "אם אני צריכה לבחור בין חלומותיי לבין חיים בדמוקרטיה, אני מעדיפה לוותר על חלק מהשטחים ולחיות במדינה ריבונית, יהודית ודמוקרטית; אבל חשוב לעשות זאת בתבונה".

ליבני סיפרה למראיינה, כי לאחר שראש הממשלה, אריאל שרון, אושפז עם שבץ, היא שמעה פרשנים ברדיו שתיארו את קדימה כמפלגה עם שני ראשים, ליבני ואולמרט. "הבנתי באותו רגע שיהיה צורך לקצץ ראש אחד ושהראש המקוצץ יהיה שלי". היא החליטה אפוא לוותר והסתפקה במקום השלישי, אחרי אולמרט ופרס.

לדבריה, שעתה היפה ביותר היתה כאשר הנשיא ג'ורג' בוש הכריז שזכות השיבה של פלשתינים תוגבל למדינה פלשתינית עצמאית ושגבולות 67 אינם בהכרח הגבולות הסופיים של ישראל. "ביום שבו בוש אמר זאת, חשתי שהיה כדאי להיכנס לפוליטיקה", אמרה.