ישראל מנעה מארדואן מרחב הכחשה, וטורקיה נסוגה מההקלות בסחר - בינתיים

משרד המסחר הטורקי שלח מכתבים למפעלים בענף הבניין המקומי ועדכן אותם על אישור זמני לחדש את האספקות לישראל - אך הפרסומים בתקשורת הישראלית וההודעה החריפה של שר החוץ ישראל כ"ץ בנושא שברו את הכלים 

נשיא טורקיה, ארדואן / צילום: Shutterstock, Mr. Claret Red
נשיא טורקיה, ארדואן / צילום: Shutterstock, Mr. Claret Red

משרד המסחר הטורקי שלח אתמול (ה') הוראה פנימית ליצואנים מתחום הבניין שעבדו עם ישראל, כי יתאפשר להם לחדש את הסחר לשלושה חודשים. זו לא הייתה הודעה רשמית בדיוק כפי שנחשף בגלובס, עוד בטרם איסור יצוא 54 הפריטים מענף הבנייה לפני כחודש - כבר החלו בנמלי טורקיה לעכב יציאת סחורות.

ההבדל בין אז לבין היום הוא שלנשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן ולאנשיו במשרד המסחר בראשות השר עומר בולאט עבדה השיטה הזו, כי היא אפשרה להם ורסטיליות. אולם כעת, הפרסומים בתקשורת הישראלית כולל בשורות אלו ממש, ומעל הכל ההודעה החריפה של שר החוץ ישראל כ"ץ בנושא - שברה את הכלים.

"ארדואן נסוג וביטל רבות ממגבלות הסחר, והלקח הוא ברור: אסור להיכנע לאיומים של דיקטטור, וחייבים לייצר אלטרנטיבות ולא להיות תלויים באיש האחים המוסלמים שבכל רגע יכול לעצור את הכל", מסר השר כ"ץ. כאשר זו הודעה רשמית ולא רק דיווחים בכלי תקשורת, זה הוביל לנסיגה טורקית שלא ביצעו שינויים מהותיים בשטח - וחייב אותם משיקולים פוליטיים להגיב. "הצהרות שר החוץ הישראלי הן לחלוטין בדיוניות", טען השר בולאט. "אנחנו עומדים מאחורי ההחלטה שלנו בנוגע לסחר עם ישראל. ההחלטה תישאר בתוקף עד שתהיה הפסקת אש קבועה ולא יהיו מגבלות בהעברת הסיוע ההומניטרי".

ארדואן מנסה לספק את המצביעים

חשוב להבין כי כל הצעד חסר התקדים לפגיעה בסחר בין ישראל לבין טורקיה נבע משיקולים פוליטיים גרידא, והבהלה במסדרונות מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בהנהגת ארדואן בעקבות התבוסה ההיסטורית בבחירות המקומיות. אי לכך, הם החליטו לבלום את "זליגת" הקולות למנהיגת האופוזיציה, מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) משמאל, ולמפלגת הרווחה החדשה (YRP) שאיגפה אותו מימין. שתי המפלגות הללו קראו להפסקת המסחר עם ישראל כבר מזמן והיות מפלגת העם הרפובליקנית אחת מאלו, מצביעה כי בין אם ביום שאחרי ארדואן ימשיכו לשלוט אנשי מפלגת הצדק והפיתוח ובין אם לאו, אין זה בטוח כלל כי הנשיא הבא יהיה טוב יותר לישראל.

בינתיים ארדואן הוא עדיין זה ששולט, גם אם זו הקדנציה האחרונה שלו לפי הצהרותיו ובהתאם לחוקה הטורקית. נשיא טורקיה ומקורבו ראש מנהלת התקשורת הלאומית, פאהרטטין אלטון, החליטו להיאבק בכ"ץ באמצעות הודעה מ"המרכז למאבק בדיסאינפורמציה" שפועל תחת המנהלת של אלטון שבה התייחסו להודעת כ"ץ ולדיווחים בתקשורת הישראלית בתור "פייק ניוז". שני הצדדים יודעים היטב כי משרד המסחר הטורקי הפיץ את המסמך הפנימי בשיטה שכזו כדי לאפשר מרחב תמרון, ברור שבלי אימות מהשטח ומהדרג המקצועי שר החוץ לא היה מוציא הודעה כזו - אבל זו הדרך הטורקית להמשיך ולספק את בסיס קהל המצביעים של מפלגת הצדק והפיתוח.

יתרה מכך, לא בכדי בחרו באותו "מרכז למאבק בדיסאינפורמציה" לציין בהודעתם מכל הדיווחים שציטטו את התקשורת הישראלית דווקא את העיתון האופוזיציוני הגדול והמכובד "ג'ומהורייט", שדיווחו על בסיס הדיווח בגלובס. הסיטואציה הכי נוחה עבורם מבחינה תקשורתית היא לבקר את העיתון שמבקר אותם כדבר שבשגרה, אף שלא מן הנמנע כי גם עיתונאים טורקים ולא רק ישראלים יודעים היטב על המסמך הפנימי של משרד המסחר, אבל נמנעים מלדווח זאת בשל החשש מתגובת השלטונות.

אין שינוי משמעותי בשטח

גורמים נוספים שהפכו לסדן בסיטואציה בין הפטיש (בסיס קהל המצביעים) לסדן שבה נמצא ארדואן אלו אנשי העסקים המקומיים, שזועמים על הצעד שפוגע בהם. חלק מהטורקים שעובדים עם ישראל בנו את התוכנית העסקית שלהם על 80% ייצור לישראל, והצעד של אנקרה הוא פשוט גזר דין מוות לעסק שלהם. זו הסיבה שביום רביעי בכירי לשכת המסחר טורקיה־ישראל הגיעו לבירת טורקיה לפגישה עם סגן שר המסחר, שאחריה יצא אותו מסמך פנימי. במקרה שלהם, אין ספק כי הם היו שמחים לשקט "תעשייתי" שהיה מאפשר לתוצאות פגישתם לבוא לידי ביטוי גם בשטח.

השורה התחתונה היא שנכון לאתמול (ה') לא היה שינוי משמעותי בשטח. ייתכן כי ככל שישראל תאפשר לארדואן, בולאט ולאנשיהם את מרחב התמרון מאחורי הקלעים - יתרחש אותו שינוי בשטח. סחורות עדיין נעות בין ישראל לבין טורקיה בתקופה האחרונה, גם אם לא בהיקפים שהיו אופייניים לקודם לכן. חלקן פורקות בנמל שלישי ומבצעים שטעון לסחורות בדרך ישראל וחלקן מכבות משיב מיקום לאחר היציאה מטורקיה ומפעילות אותו מחדש מערבית לישראל, כבר כשהספינה שטה לכיוון מערב. אין זה מתקרב להיקף הסחורות שהיבואנים בישראל והיצואנים בטורקיה היו שמחים כי ינועו, ועל כן האירועים הרבים אתמול לא צפויים בהכרח להיות סוף פסוק.