אמיר זיו-אב תובע מיעקב צפריר 12 מיליון ש' בעקבות התרמית במניות צפריר מהנדסים

לדברי התובע, הנתבע ניצל את יחסי החברות הקרובים ביניהם, האמון העיוור שרחש כלפיו ואת בורותו המוחלטת בכל הנוגע לשוק ההון בכלל והמסחר בני"ע בפרט, והשתמש בו לצורך קידום מטרותיו האישיות. כל זאת, תוך הולכתו שולל, סיבוכו בפלילים וגרימת פגיעה קשה וחסרת תקנה לשמו הטוב, כמו גם הוצאות והפסדים כבדים.

באשר לבנק איגוד טוען זיו-אב, באמצעות עוה"ד דוד ליבאי ואיריס בן-גד, כי הוא התיר ליעקב צפריר לעשות בחשבונו כבתוך שלו, לרבות ביצוע פעולות אסורות של רכישת ומכירת מניות במטרה לקבע את שערן.

הדבר נעשה, הוא טוען, מבלי שניתן לשם כך ייפוי כוח מטעמו, ומבלי שהוסבר לו דבר וחצי דבר באשר למהותן של הפעולות המבוצעות על-ידי צפריר בחשבונו.

על-פי כתב התביעה, שימש התובע כמנכ"ל בחברת זיו-אב הנדסה שבבעלות הנתבע. הלה הציע לתובע להשקיע במניית חברת צפריר הנדסה, בנימוק שמדובר בהשקעה כדאית ורווחית.

עם הגשת כתב האישום בפרשת הנפקת החברה הסתבר לתובע, לטענתו, כי פעולותיו של הנתבע בנוגע להנפקה היו נגועות באי חוקיות, הסתרה ומירמה, וכי הנתבע הוליך אותו שולל.

צפריר הורשע בינואר 2005 בקבלת דבר במירמה (אישור הבורסה להנפקת החברה). לדברי זיו-אב, צפריר ביצע עשרות פעולות של רכישה ומכירה של מניות צפריר מהנדסים באמצעות כספו, ובעקבות זאת הורשע בהשפעה בדרכי תרמית על שער המניה.

לדברי זיו-אב, צפריר הציג אותו כמי שהיה היוזם והמבצע של הפעולות שבוצעו בחשבונו וכמי שהיה מודע למהותן ומטרתן של הפעולות. אולם במהלך ההליך הפלילי חזר בו צפריר מגירסתו והודה, כי הוא עצמו היה היוזם והמוציא לפועל של הפעולות שביצע בחשבונו של התובע.

זיו-אב טוען, כי הודאה זו נמסרה באיחור, לאחר שהוא עצמו כבר צורף לכתב האישום והואשם בסיוע לנתבע בביצוע התרמית. בית המשפט קבע, כי לא זו בלבד שאין מקום להרשעתו, אלא שעצם העמדתו לדין היתה בלתי הכרחית.

התובע מבקש מבית המשפט לחייב את הנתבעים להשיב לו את הפסדיו בגין ההשקעה במניית חברת צפריר, הוצאותיו בגין ההליך הפלילי, הפסדי השתכרות ופגיעה במוניטין ונזק לא ממוני של סבל נפשי ועוגמת נפש. טרם הוגשו כתבי הגנה. (ת.א 1201/06).