לכו חפשו

שמו דניאל ברנדט. הוא בן 58 וחי בבידוד בסן אנטוניו, טקסס. בערך על שמו בויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית באינטרנט, כתוב שנולד בסין להורים מיסיונרים ושהוא עובד כמקטלג ספרים. ברנדט טוען שאין להאמין למה שכתוב באותה אנציקלופדיה, לרבות מה שכתוב בערך על עצמו. כמו הויקיפדיה הפופולרית והאהובה על רבים, כך גם האויב הראשי שלו: גוגל. את גוגל הוא קושר לתאוריות רבות של השתלטות עוינת וקונספירציה. גם האנציקלופדיה הלא אמינה הגדולה בעולם מונעת, לטעמו, אך ורק מאינטרסים של גוגל ושל פקחים שהשתלטו עליה לפני כמה שנים. כבר אפשר לחוש שברנדט וכל הקשור אליו נתונים תמיד במחלוקת. האדם שהנהיג את מרד הסטודנטים באוניברסיטת דרום קליפורניה ואת טקס שרפת צווי הגיוס למלחמת וייטנאם בשנות השישים, וחרת על דגלו בשנים האחרונות את המלחמה בגוגל ובויקיפדיה, צבר לו אין-ספור אויבים ושונאים. אפשר אף לומר שהוא אויב של עצמו, מפני שבסך הכול אין מי ששינה את הערך עליו בויקיפדיה יותר ממנו, ואין מי שמלבה את המחלוקת האישית עימו יותר ממנו. ב-2004 ברנדט עושה היסטוריה, ואתרו מציע שירות חיפוש זהה לזה של גוגל, בעצם - גוגל פרוץ, ללא הקישורים הממומנים שמחזיקים את הענק הזה כעסק.

מהם אותם קישורים ממומנים, שהם מרכז הביקורת של ברנדט על גוגל? בעצם, כל אחד שמעוניין שמילה או ביטוי מסוים יניבו לינק לאתר שלו קונה מגוגל מודעה, שנראית כמו תוצאת חיפוש רגילה, אבל מופיעה באופן מודגש בצד העמוד או בראשו. על כל לחיצה של גולש על הקישור הבעלים שלו משלם לגוגל כמה סנטים, עם הגבלה יומית שהוא קובע עם גוגל. כל אלו אמנם חדשות ישנות, אבל בדיוק מנקודת מוצא זו מתחילה ביקורתו של ברנדט על גוגל. הוא טוען שגוגל סורקת את כל הדפים באינטרנט ללא רשות, לרבות דפים פרטיים שבעליהם לעולם לא התכוונו שיצוטטו או שיוכלו לחפש בהם באיזושהי דרך, ומפרסמת את קטלוגיה ברבים. ולא זו בלבד, אלא שהיא גם מרוויחה על זה כסף, מיליארדים. על פי ניתוחו של ברנדט, גוגל בנתה את המודל העסקי החצוף והחושפני ביותר בעולם, המושתת על רמיסה של זכויות הפרט והפרטיות ומנצל באופן גס את כל הידע שברשת לטובתה.

אם גוגל טוענת שבמקור היא כמו דפי זהב רק בחינם ולכולם, ברנדט טוען שהרשת והאנושות לא ממש מורכבות מבתי עסק שבהכרח רוצים שימצאו אותם או מאנשים שבהכרח רוצים שיצירותיהם הספרותיות ייסרקו על ידי גוגל ללא רשותם או שביתם יצולם מלוויין ויוצע לצפייה ציבורית על ידי שירותי המיפוי של גוגל. על המצע הביקורתי הזה ברנדט פורץ ב-2002 את מנוע החיפוש של גוגל ומקים את סקרוגל, שהיום מאפשר לחפש בכמה שפות, כולל עברית, וכמו כן מאפשר חיפוש חופשי מפרסום ומרישום הרגלי החיפוש של המשתמש גם במנוע החיפוש של יאהו!. במאמר שמצורף למנוע החיפוש שהקים ברנדט טוען שכל עוד הדבר נעשה ללא אינטרס כספי ולתועלת הציבור, הוא חוקי, ואף חושף את הקוד שבעזרתו פרץ את המערכות של גוגל. עד כה לא נראה שסקרוגל צבר פופולריות גדולה. הוא מחזיק בממוצע של כ-15 אלף חיפושים ביום, על פי הסטטיסטיקה שפרסם ברנדט לחודש נובמבר. בזמנו האשים ברנדט את גוגל בחסימת הגישה לשירות ובאי הימצאותו בתוצאות החיפוש שלו, אבל כיום כתיבה של המונח "סקרוגל" בגוגל מניבה לינק ראשון לאתר סקרוגל (www.scroogle.org) ואף הסבר על טיב השירות.

אין תמונה

בציבור ידוע דניאל ברנדט כאדם ללא תמונה, ללא צילום. הפורומים באינטרנט מלאים בשאלות הנוגעות למראהו האמיתי, ומכרים ואויבים רבים מעלים אין-ספור טענות במאמריהם שאיננו קיים או, לחלופין, שהוא בעצם עובד בשביל גוגל (משום שהם טרם יצאו נגדו בגלוי). חיפוש קל, שהתחיל, באופן טבעי, בבדיקה עליו בויקיפדיה, העלה שהוא מתגורר בסן אנטוניו, וחיפוש פשוט עוד יותר של המילים דניאל ברנדט סן אנטוניו בגוגל הניב מיד את מספר הטלפון הנייד שלו, שהופיע כבר בתוצאות החיפוש, בלי שום צורך להיכנס לאתר כלשהו. מפתיע מעט כשידוע עד כמה הוא חרד לפרטיותו, אבל מפתיע פחות כשמביאים בחשבון את רצונו לחשוף את הפגיעה ההולכת וגוברת בפרטיות, והוא רואה את עצמו כמקרה מבחן לכך. כשהצלבתי מידע וגיליתי שמספר הטלפון שהעליתי בחכתי הוא ללא ספק מספרו של ברנדט האמיתי, טלפנתי אליו (אחרי כמה אימיילים שלא הגיב עליהם) והוא ענה מיד. קולו היה כחוש ומהיר, טון דיבורו חותך וקופצני. הוא נשמע כאילו הוא נמצא בחדר העבודה שלו, המלא במסמכים ושרתים, ונחרד כשספרתי לו שהמספר שלו עולה ראשון בתוצאות החיפוש בגוגל. כשסיפרתי לו שהחיפוש שלי התחיל בויקיפדיה הוא הופתע אף יותר שהגעתי אליו ושהאמנתי למה שנכתב עליו בויקיפדיה, אף על פי שהמידע התברר כנכון. לשאלותיי הוא ענה בקיצור המרבי.

- האם אתה לא חושב שגוגל וויקיפדיה יעילים במקצת, למשל בנושאים שהם לא אישיים, כמו מדע?

"לא".

- מה בעצם הקשר בין גוגל לויקיפדיה? לא מדובר בגופים שונים לגמרי. ויקיפדיה היא הרי ללא מטרות רווח.

"שים לב כמה תרומות הם מגייסים בשנה. ויקיפדיה וגוגל בעצם בנויים באופן זהה. כל המידע בויקיפדיה קיים בגוגל. ויקיפדיה מעשירה את גוגל".

בכל משך הראיון ביקש ברנדט בנימוס לסיים אותו. כששאלתי אם יש לו משהו לומר על המצב בישראל הוא הוסיף: "אני בטוח שאין שום הבדל. שמעתי שגוגל פותחים משרדים עכשיו בכל העולם וגם אצלכם, כדי לדרוס שווקים מקומיים. תיזהרו מזה".

סקרוגל

בעיני ברנדט, גוגל היא כאמור התמנון שיוביל לסופו של המידע החופשי. הוא אמנם נחבא אל הכלים בעניין מראהו, אבל נענה לכל הזדמנות לתקוף את גוגל ושש לקצת תשומת לב ממנה. נראה שיותר מכול הוא משתוקק לתביעה של גוגל נגדו; הוא מנסה לפרוץ עוד ועוד שירותים שגוגל מציעה, ולספק אותם נקיים, ללא הקישורים הממומנים. באתרו הראשי, גוגל-ווטש (www.google-watch.org), ברנדט מסביר שכל מה שהוא עוסק בו חוקי לגמרי, וגם מודה שהוא ועמיתיו מקצינים את צעדיהם כל הזמן כדי שגוגל יפסיקו להתעלם מהם. נראה שמאז שגוגל חסמו את החיפוש בסקרוגל, בדצמבר 2003, וסקרוגל החליפו לשרת אחר, חדלה גוגל מלהתעסק עם ברנדט, והיום אי אפשר לקבל מהם כל תגובה על גוגל-ווטש. דובר החברה מסר שאין הם מודעים לקיומו של אדם ששמו ברנדט ולא רואים כל קשר בין מעשיו האישיים וביניהם. למען האמת, כלל לא ברור אם לברנדט יש בכלל חבורה או עמיתים. אתר גוגל-ווטש אמנם כתוב ברבים ומתואר בו שיקול דעת של איזו מין מערכת, אבל ברנדט חתום כמעט על כל המכתבים, וכל הטקסטים כתובים באופן זהה מבחינה תחבירית. כששאלתי את ברנדט אם הוא האיש היחיד בארגונו הוא אמר שאין זה רלוונטי ובחר שלא להגיב. בגוגל-ווטש יש אין-ספור מאמרים העוסקים בהשתלטותה של גוגל על העולם. עניין שברנדט חם עליו עד מאוד הוא הפרויקט שגוגל הכריזה עליו (וכבר החלה בביצועו), של סריקת כל הספרים הקיימים בכל הספריות בעולם. בהסכם שנחתם עם כמה ספריות גדולות בארצות הברית סוכם שכל הספרים, פחות או יותר, בני גיל מסוים או שלא רשומים בזכויות יוצרים, ייסרקו ואפשר יהיה לחפש בהם. ברנדט טוען שאין להסכים עם מזימות הצטברות הידע בגוגל, שוב ללא שטרחה כלל לשאול ולקבל אישור מן היוצרים. ברנדט מבקש לתבוע את גוגל ואת הספריות שמשתפות עימה פעולה ולרסן את החברה בכל החזיתות האפשריות. חזית נוספת שמבהילה את ברנדט יותר מכול היא האימייל הידידותי של גוגל - ג'ימייל. ברנדט זועם על שבאמצעות ממשק פשוט ומראה מזמין ונקי הצליח שירות המייל של גוגל לסחוף אחריו משתמשים כה רבים וקבצים מצורפים עם כמויות תכנים חסרות תקדים. תכנים אלו, טוען ברנדט, בעצם מחדירים עוד ועוד מידע חפיש לגוגל, ומטרתה היחידה של החברה היא קיטלוג ולא שום דבר אחר - לא טובת המשתמש ולא טובת השירות, מה שמסביר אולי את הפשטות וחוסר השאיפה לשדרוג, הבולטים מן השירותים. ברנדט גם מדגיש שגוגל לא מעודדת את הגולשים למחוק הודעות במייל. כדי למחוק הודעה רגילה מג'ימייל המשתמש נדרש לפחות לארבע הקלקות כדי להעביר את ההודעה לסל הזבל, וגם שם (גם אם הוא מרוקן את סל הזבל) ההודעה נשארת לנצח בארכיון החברה. כדי לשמור הודעה אין צורך לעשות דבר - זה לא דורש הקלקות מיוחדות. הוא אף מצטט את מנכ"לי גוגל לארי פייג' וסרגיי ברין שאמרו לא מכבר שגם בכל מה שנמחק אפשר בעצם לחפש, אחרי שהוא כבר הספיק להיסרק לפחות פעם אחת על ידי מנועי החיפוש של גוגל. לא סתם, מוסיף ברנדט, כל השירותים החדשים של גוגל הם בגרסת בטא ניסיונית - כך נשארת גוגל לא חייבת דבר למשתמש בשום תחום של אחריות ללקוח ולמוצר, והשירותים השנויים ביותר במחלוקת שלה טרם הגיעו לגרסתם הסופית, וגם כנראה לעולם, בעיקרון, לא יגיעו אליה.