רק על עצמי לספר ידעתי

אלן גרינספן, נגיד הבנק האמריקני הפורש, בוודאי רווה נחת בימים אלה. נראה שמעולם לא חיזרו רבים כל כך אחרי ניסוחיו המבולבלים ואמרותיו המעורפלות, ועוד ביקשו לשלם לו על כך מיליוני דולרים. גרינספן הוא אחד האישים המרתקים ביותר בכלכלה האמריקנית, והוצאות הספרים עומדות בתור כדי שיפרסם אצלן אוטוביוגרפיה או ביוגרפיה.

על פי פרסומים אחרונים בתקשורת הכלכלית, התחרות על גרינספן הקפיצה את ההצעות על המקדמה שתשולם לו ל-5-8 מיליון דולר. בכך מצטרף גרינספן לאישי ציבור אמריקנים רבים שקיבלו מקדמת ענק על הביוגרפיה שלהם, כמו ביל קלינטון (12 מיליון דולר), הילארי קלינטון (8 מיליון דולר) או ג'ק וולש, יו"ר ג'נרל אלקטריק לשעבר (7 מיליון דולר), לא כולל תמלוגים כמובן.

סכומי העתק הללו מצביעים על שוק תחרותי ותוסס ועל רבים שמוכנים להסגיר את סיפור חייהם לכל המרבה במחיר, ומעלים תהיות על שוק הביוגרפיות הישראלי הצנוע, שבו מעטים מפרסמים את סיפור חייהם, ומעטים אף יותר ממש מרוויחים מכך.

"רוב ספרי הביוגרפיה שפורסמו בארץ לא הצליחו, ולכן המו"לים לא ששים לשלם עבורם", אומר רם אורן, סופר ומנכ"ל הוצאת "קשת". "זו מדינה קטנה והקורא אומר לעצמו, מה כבר אפשר לחדש לי? קראתי הכול בעיתונים. גם שחיתויות, אם היו, כבר נחשפו. בנוסף, אם האישים עצמם או אנשים מטעמם כותבים את הספר, מתלווה לכך תחושה שהם לא אובייקטיביים". לדברי אורן, אם אנשי עסקים יפנו אליו בבקשה לפרסם ביוגרפיה, רובם המכריע ייענו בשלילה. "יש מעט מאוד אנשים בישראל שסיפור חייהם מעניין ושהוא יכול להתפרסם כשהוא משוחרר מכל עכבות", הוא מציין.

צביקה מאיר, העורך הראשי של "כתר", מסכים עם אורן. "רק ביוגרפיות מעטות הצליחו בארץ. בנוסף, פעם להוצאות היה קל יותר מבחינה כלכלית. הייתה תמיכה נהדרת מצד קרן זגגי, אבל הפעם האחרונה שבה היא השתתפה במימון ביוגרפיה שלנו הייתה לפני כשנה וחצי. בכל זאת אנחנו ממשיכים להוציא אותן פה ושם, כמו הביוגרפיה של אליעזר פישמן שיצאה בשיתוף הוצאת 'מעריב', וביוגרפיה של שמעון ויזנטל אותה יכתוב תום שגב". בין הביוגרפיות שיצאו ב"כתר" וזכו להצלחה יחסית ניתן למנות את "כבודו" על אהרן ברק ו"יונה וולך".

"מקדמות ענק נהוגות רק בארה"ב. זה לא קיים באירופה וגם לא אצלנו", מבהירה המו"לית דניאלה די-נור. "אלה ספרים שימושיים על מותגים ומושאי קנאה שגלומה בהם הבטחה אמריקנית להצלחה, עטופה בנייר צלופן". בהוצאה של די-נור פורסמה ביוגרפיה של יזם ההיי-טק אפי ארזי, שגם מימן את עלותה. לדבריה, אישים נוספים ביקשו ממנה להוציא לאור את סיפור חייהם, אך נענו בשלילה. "אני לא עושה דברים שאני לא מאמינה בהם. זה צריך להיות מישהו שאני מעריכה. אם זה אדם שטבע טביעת אצבע דרמטית בארץ, אז כן. אחרת מדובר בפרויקט יקר מאוד". די-נור מספרת, למשל, כי עלי מוהר כותב בימים אלה את הביוגרפיה של אריק איינשטיין, והיא נושאת בעלות המלאה שלה.

"בוודאי שיש שוק מפותח של ביוגרפיות בישראל", טוען מנגד דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת "ידיעות אחרונות". איכנולד נמצא בעמדת יחיד, ולא בכדי. "ידיעות אחרונות" היא הוצאה עשירה וחזקה שיכולה להרשות לעצמה לפרסם ספרים שההצלחה המסחרית שלהם אינה בטוחה, תוך הישענות על המשאבים השונים של הקבוצה בכלל ושל העיתון בפרט, כמו האפשרות לפרסם בעיתון פרק מהספר או לשווק אותו גם בסופרים ובהיפרים.

לאחרונה פרסמה ההוצאה ביוגרפיות של אריאל שרון, שמעון פרס ועמיר פרץ, ובעבר גם של ראשי ממשלה, קצינים בכירים ועוד. "לספרים האלה יש קהל רב", אומר איכנולד. "הביוגרפיה של שרון מתאימה לכולם אבל לא כל רומן של מאיר שלו, למשל, מתאים לכל כך הרבה אנשים. השוק בישראל, יחסית לגודל האוכלוסייה, הרבה יותר מפותח בתחום ממרבית העולם, ואני רואה את זה בנתונים". לדבריו, בני גאון מכר כ-50 אלף עותקים מספרו האוטוביוגרפי הראשון "רק המעז מנצח" והביוגרפיה של שרון, "הרועה", הגיעה לכ-25 אלף. איכנולד מוסיף כי הוא מחזר במרץ אחרי מספר אנשי עסקים מרכזיים. ההוצאה אמנם לא תשלם להם על כך, אך תממן כותבים ותחקירנים.

מה נדרש מביוגרפיה כדי להצליח? המו"לים מסכימים על שני תנאים הכרחיים: סיפור טוב וכתיבה מרתקת. אבל גם כשיש נכונות לממן כותב משובח, רבים אינם ששים לפרסם את סיפור חייהם, בוודאי לא אנשי עסקים.

בהקדמה לספרו "הספר שני", כותב בני גאון כי על אנשי עסקים לכתוב אוטוביוגרפיות, "מכיוון שהם נושאים אחריות גדולה לחייהם של אלפי שכירים, משקיעים וצרכנים". בשיחה עימו מוסיף גאון כי "אנשי עסקים לא ששים לפרסם כי אין להם זמן, או שהם לא רוצים, ואולי אין להם מה לומר חוץ מאשר ביחס לתחום העסקי. אבל מה אנחנו מותירים אחרינו? מאזנים שנשכחים אחרי שנה. ספר הוא טביעת אצבע כתובה". "