כנס דימונה: השינוי מתחיל בגבולות המוניציפליים

הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לשרטוט מחדש של גבולותיה הפנימיים של החברה הישראלית, ובתוך כך את הגבולות הפיזיים, הנכונים, האמיתיים והצודקים בין יישובי הפריפריה לבין עמיתיהם בקיבוצים ובמושבים. בכנס שערכה בדימונה, בשיתוף עם עיריית דימונה, ביום שלישי האחרון, תחת הכותרת "השינוי מתחיל בגבולות", נידונו היבטים שונים של מפת הגבולות הפנימיים של ישראל ודרכים לשינוייה.

בכנס נטלו חלק ח"כים, ראשי עיירות פיתוח, אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים. בכנס הציגה הקשת הדמוקרטית המזרחית את העקרונות לפיהם יש לעצב מחדש את הגבולות, את דרכי הפתרון האפשריים ואת תוכניתה להמשך המאבק לעיצוב הגבולות ולהקצאה צודקת של הקרקעות בישראל.

זאת, לדעת הקשת המזרחית, כהמשך טבעי להישג בבג"ץ הקרקעות, תוך שהיא שמה לה למטרה לתקן את העיוותים הרבים הקיימים במפת הגבולות המוניציפליים וחוסר השוויון המשווע בהקצאת שטחי שיפוט בין מועצות אזוריות לעיירות פיתוח. "למפת הגבולות המוניציפליים משמעויות רבות, חברתיות, כלכליות, אורבניות וסביבתיות, והיא אחד הגורמים המרכזיים לפערים בין הקבוצות בחברה הישראלית", אומרת הקשת.

כהמשך למאבקים בנושא חלוקה שוויונית של משאב הקרקע, אותם מנהלת הקשת מאז הקמתה, לדעתה אותם גבולות אשר הוגדרו עם קום המדינה כחלק מחשיבה אסטרטגית הרואה לנגד עיניה שליטה יהודית מכסימלית בקרקע, הם כיום הגבולות המסמנים את קצה יכולת הגדילה, הפיתוח והעצמאות של יישובים רבים.

שטח השיפוט של דימונה הוא 30,500 דונם. מתגוררים בה כיום 37 אלף תושבים, מתוכם 28% עובדים במפעלי ים המלח ובכור הגרעיני, וכן במלונות על חוף ים המלח. מועצת תמר, לעומת זאת, מונה 1,277 תושבים בלבד, שמתפרשים על תחום שיפוט של 1,675,000 דונם ונהנית מכל הארנונה של אזור התעשייה הגדול שבתחום שיפוטה.

עם הפחתה במקורות מימון ממשלתיים והסתמכות הולכת וגוברת של יישובים על מקורות מימון עצמאיים, מה שמפריד בין יכולתה של דימונה להיות יישוב עם איכות חיים, תשתיות ברמה גבוהה, חינוך ותרבות איכותיים, יחד עם אפשרויות לפיתוח יזמות תלוי במידה ניכרת ביכולת העיר לגייס משאבים. בשל כך, מנהלת הקשת מאבק ציבורי כדי להביא לחלוקה שוויונית של הכנסות ממיסוי שיטיב לא רק עם דימונה אלא עם האזור כולו, כולל עם הבדואים.

במדינת ישראל, טענה הקשת המזרחית ודוברים אחרים בכנס דימונה, קיים עיוות במפת הגבולות המוניציפאליים וחוסר שוויון קיצוני בהקצאת שטחים בעלי פוטנציאל מיסוי גבוה בין מועצות אזוריות ורשויות מקומיות ועיריות. למרות העובדה שרוב רובה של אוכלוסיית מדינת ישראל היא עירונית (למעלה מ-90%), שולטות המועצות האזוריות על אוכלוסייתן הכפרית ב-80% מקרקעות המדינה. שטחים אלה כוללים לא רק שטחים חקלאיים יקרי ערך, אלא גם אזורי תעשייה עתירי מפעלים, לרבות מפעלי ים המלח, תחנות כוח וגורמים נוספים בעלי פוטנציאל מיסוי נכבד.