בואי קלה

אם וכאשר יקום פרויקט הרכבת הקלה הוא יהיה לא פחות ממהפכה. וכמו בכל מהפכה, גם כאן יהיו קורבנות. חלקם כבר מסתמנים לאורך התוואי - סוחרים ובעלי עסקים, ודיירים בבתי-מגורים, על פרנסתם ואורחות חייהם. האם הברדק הישראלי יהפוך גם את בוני המהפכה ומחולליה לקורבנותיה? כמסקנה ראשונית, אחרי מסע לאורך תוואי הקו האדום, ניכר שהאנשים הקטנים לא רוצים להתחיל לחשוב על מה שיהיה, והמתכננים לא רצו לחשוב עד הסוף על מה שיהיה. העתיד והמציאות יפתיעו כנראה את כולנו.

במשרדים המהודרים של החברה הממשלתית נתיבי תחבורה עירוניים, הממוקמים בסמוך לאצטדיון יד-אליהו, מגישים לי תיקים ומצגות מהודרים. אורכו של הקו האדום 22 ק"מ, מתוכם 10 ק"מ במנהרה. הוא מתחיל בבת-ים, בואכה שדרות ירושלים ביפו, אזור העסקים בתל-אביב, לכביש ז'בוטינסקי רמת-גן, בני-ברק, כביש גהה ואל תוך פתח-תקווה. כל ראש עיר מיוצג בברושור משלו, כולל פנייה לתושבים, והדמיות לעתיד לבוא.

בסוף החודש שעבר הגישו שלוש קבוצות את ההצעות שלהן במכרז. הרכבת הראשונה בקו האדום אמורה לצאת לדרך בסוף 2012. בהמשך ייבנה הקו הירוק, שירוץ כמעט במקביל, יצטלב עם התוואי של הקו האדום באזור העסקים, וימשיך הלאה בתוואי עתידי לשכונות צפוניות.

תדירות הקו תהיה שלוש דקות בזמני שיא, 20 רכבות לשעה לכל כיוון. בחישוב של 500 נוסעים לרכבת באורך 70 מטר, אנחנו מדברים על 10,000 נוסעים בשעה. במפלס הקרקע יהיו 22 תחנות, ברווחים של חצי קילומטר זו מזו. אורך הרכבת עשוי גם להגיע ל-75 מטר, כאורך הרציף. הרכבת תנוע במהירות המקובלת בעיר, לא יותר מ-50 קמ"ש. בשטחים התת-קרקעיים יהיו עשר תחנות, במרחק קילומטר זו מזו. המהירות מתחת לפני הקרקע תגיע ל-80 קמ"ש. "נהג הרכבת יוכל לשתות קפה ולנהוג", צוחק עודד לוינגר, מנהל הקו האדום.

רוחב התוואי העילי יהיה 9.4 מטרים, כולל שתי רכבות, מדרכות מילוט, איי תנועה ועמודי תאורה. רוחב הרציפים בתחנה העילית יהיה 12 מטר. באזורי תחנות קרקעיים יהיו חייבים למעלה מ-20 מטר רוחב, ויהיו מקומות שיהרסו בתים מעליהם - באמצעות הפקעה של שטחים ציבוריים. במקומות שלציבור אין חזקה על השטח, ייקחו אותו מהבעלים הפרטיים.

"כמה שפחות להרוס בתים ולהיכנס לחצרות", אומר לוינגר. מה יודעים הדיירים לאורך המסלול? "כשזכיין ייכנס לתמונה, דיירים ידעו יותר". זכיין היא מילת-הקסם בשיחה הנינוחה במשרדי נ.ת.ע, מין מזווה ענק שלתוכו דוחפים החלטות חצי-אפויות, אולי ייצאו טוב יותר בעת ההגשה לאזרחים ב-2012.

מאות-מיליוני שקלים הושקעו בשלוש השנים האחרונות להסדרת תוואי הרכבת, העברת תשתיות מים, ביוב, חשמל וגנרטורים, כדי לאפשר לזכיין לרדת באמצע 2007 ולהתחיל לחפור. גם עניין ההפקעות חייב להיות סגור עד אז. מדובר ב-2 מיליארד דולר שתשקיע חברה בינלאומית בפרויקט, והדבר האחרון שזכיין רוצה זה תושב שיעכב אותו, ולו ליום אחד.

1 טרמינל בת-ים

צריך הרבה דמיון כדי לראות כאן את התחנה הראשונה של הקו האדום. אזור התעשייה של בת-ים, כ-200 מטר דרומית לצומת קוממיות והרב ניסנבאום. בצדה המזרחי של גבעת טרשים, מגרש האצטדיון העירוני בכדורגל, היכל החלקה על הקרח, ומעבר להם בית-הקברות חולון. גם זה חישוב למיקום תחנת-רכבת.

סימן החיים היחיד בשטח בשעת בוקר מוקדמת נמצא בבודקה של נהגי קו 26 המיתולוגי, הדבר הכי דומה למסלול הרכבת. לוח משמרות, תצלומי נשים בלבוש חשוף וקופסאות צדקה משמשים תפאורה במקום. קווי אוטובוס אמורים לעבור רה-ארגון. הם יפנו את תוואי הרכבת וישמשו הן להזנת הציר המרכזי והן לפיזור נוסעי הרכבת בעיר.

אני מבשר לנהגי קו 26 על ביטול הקו, וכבר הם נכנסים לחישובים - מי יעלה ברכבת וכמה אוטובוסים יחולקו בעיר, איך יביאו את הנוסעים, וכמה יעלה מעתה מחיר אוטובוס. אבל ממילא נהיה בפנסיה, הם צוחקים ומשאירים אותי בחדר עם נהג צעיר, שאני אבלבל לו את המוח בשאלות על העתיד.

2 מפגש מזרחי

ככל שמעמיקים צפונה לאזורים המסחריים של בת-ים, הרחובות הולכים ונעשים עמוסים. אוכלוסייה מגוונת, גילאים מבוגרים, הרבה עולים חדשים. החברה להגנת הטבע ונ.ת.ע נכנסו לבתי-הספר באזור עם תוכניות לימודים שבסיומן, כך כתוב בחוברת המיוחדת שהוציאו, "אתם הילדים תציגו בפני ההורים והקהילה את העשייה שלכם למען העלאת המודעות לחשיבות רכבת זו".

למראה אדם בא-בימים שמקרטע מול אוטובוס סמוך לצומת המצבה, קשה לדמיין איך יחנך אותם דור הבנים או מישהו מלמעלה להתנהגות כביש אחרת. בפינת יוספטל-בר-אילן, מקום מיועד לתחנה, ניצב "מפגש מזרחי" של עזרא ורחל מזרחי, זוג מבוגר, גם הם חפים מכל ידע על המתרחש. ערוגות של פרחים מרהיבים מוליכות לקיוסק שלהם. "לקוח אחד אמר לי שזאת הכניסה לעסק הכי יפה בבת-ים", אומרת רחל מזרחי. "הגינה שייכת לעירייה, ואם תעבור כאן תחנה אז בטח יהרסו אותה".

3 שדרות ירושלים, יפו

בתחנת ארליך שעל שדרות ירושלים עושים עבודות תשתית ומזיזים את הביוב אל מתחת לשדרה, כך שהרכבת העילית תוכל לנוע בחופשיות. במינהלת מודים שהמעבר לחלק המסחרי הצר של שדרות ירושלים מלחיץ אותם. יש בשדרה עצי פיקוס בני מאה שנה, ובהם לא נוגעים. מתוך 200 עצים בשדרה, מתחייבים במינהלת להוריד ארבעה בלבד.

"תכננו כל עץ ועץ, מדדנו גזעים, שיתפנו אגרונום, עשינו סקר שורשים, שלא יינזקו", אומר לוינגר. מסיור במקום, נראה שהמינהלת עומדת בדיבורה. "לקלבוש ייקחו אותי אם אני נוגע בעצים", אומר בבעתה אחד העובדים. "כל יום בא הנה מישהו להשגיח שהם בסדר".

קטע הרכבת שירוץ בשדרות ירושלים יהיה הבעייתי מכולם. אחרי שיפנו את הרכב הציבורי, יישאר עדיין מסלול אחד בלבד לרכב פרטי ומסלול אחד לרכבת. אין יותר לעמוד לשנייה, אין לפרוק סחורה. אם רכב פרטי ייתקע, ייווצרו עד אין-סוף.

ומה בעניין פיגועי טרור? "אנחנו בקשר עם כל הגופים הרלוונטיים", אומר לוינגר, "משר הביטחון והמטה ללוחמה בטרור דרך המשטרה ויועצים שלנו, בוגרי שב"כ. נערכנו גם מול התקפת טרור לא קונבנציונלי, והגענו לפתרונות טכנולוגיים מאוד מעניינים".

4מול חצרות יפו

ביטון מכלוף, חייט, בן 80 "וכמה שאתה רוצה", בעליו מאז 1962 של חלל-חנות קטן, אפרורי, כמעט עירום, שמביט אל פרויקט חצרות יפו ואל תחנת סלמה, שבה תעצור הרכבת. "אין יותר עבודה, אפילו לא לשלם הוצאות. מתי יפתחו את הרכבת? בעוד שש שנים?! בעוד שישה חודשים אני לא פה", הוא אומר.

כמה חנויות דרומית למכלוף, בעלת חנות הבגדים "טל" מסרבת להזדהות, אבל מושכת אותי פנימה ונועלת אחריי את הדלת, כי "יש נרקומנים מעבר לפינה". היא פה משנת 1953, ומציגה להוכחה תצלום של בעלה לוחץ את ידו של מרדכי נמיר, ראש-עיר מהעבר.

"אנחנו ילדים חורגים של תל-אביב, העירייה רק מעוניינת בארנונה, אין לה עניין לסלק את תחנת הסמים, ואני לא היחידה פה שמחזיקה דלת סגורה. ממולנו חצרות יפו, אנשים עזבו, הכול להשכרה". האם אינה מאמינה שהרכבת תביא איתה עסקים? "הרכבת תביא הנה יותר נרקומנים", היא אומרת וטורקת אחריי את הדלת.

5ששי הספר

ששי חסן, יליד יפו, מחזיק מספרה בשדרות ירושלים 28 שנה. כולם שולחים אותי לדבר אתו. הוא יו"ר ארגון הסוחרים מאזור גלידה קוזו ועד מתחם נגה, המאגד למעלה ממאה איש. לא, הם לא התחברו עם איגודים נוספים. "לסוחרים של רחוב יפת מתאים שתהיה פה רכבת", הוא אומר. "כל האוטובוסים יעברו אליהם, ולנו תהיה הרכבת. ביקשנו כמו בתל-אביב, שישימו אותנו מתחת לאדמה. למה, הם יותר טובים מאתנו? הדבר היחידי שהשגנו היה קיצור טווח התחנות. אם נהיה תלויים בנוסעים שיבואו ברכבת, לפחות שלא יצטרכו ללכת למרחק גדול מהתחנה".

6קיר הבטון

כמו בתצלומי פרסום של מטבחים שבהם לעולם לא תראו מקררים, כי הם סותמים את המרחב, כך גם תצלומי ההדמיה של נ.ת.ע מסתירים את עובדת קיומו של משטח נוסף שירוץ לכל אורך התוואי.

"נודע לנו במקרה, אחרי כמה פגישות איתם", אומר הרצל מהשווארמה. שמו בעצם ציון כהן, אבל פעם קראו לו הרצל, וכולם ממשיכים לזהות אותו מהשווארמיה שלו "פעם הרצל, תמיד הרצל" שעל השדרה. הרצל יודע על קיר של 50 סנטימטר גובה. במינהלת אמרו לו שהקיר נועד להבטיח שכלי-רכב לא יעלו על הפסים, ואנשים לא יחצו שלא לצורך.

כהן לא מבין את ההיגיון הזה: "הרי נהג הרכב יעצור באדום בצמתים, ויחכה שהרכבת תעבור. למה שם בצומת סומכים שהוא יהיה אדם שקול ונורמלי, וכאן לא? לדעתי המחשבה שלהם היא שאנשים לא יוכלו להגיע בדרך אחרת, ולכן ייקחו את הרכבת. ומי יסבול? רק הסוחרים. כי הישראלים רגילים להחזיק אוטו ואפילו שניים, ואם הם לא יוכלו לרדת מהמכונית ולהיכנס לאכול שווארמה, עסקים יגססו. אם כבר רכבת, שיעשו את זה בהדרגה, רכבת וכביש משולב, כמה שנים, ככה שאנשים יתרגלו".

במינהלת, אגב, מעדיפים לקרוא לזה מדרכת מילוט - רצועה ברוחב של 1.25 מטרים שתרוץ לאורך המסלול ותבטיח שכלי-רכב לא יסטו למסלול של הרכבת. המשטח בגובה מדרכה, אבל ייתכן שייבנה מעקה גבוה יותר במקומות כמו שדרות ירושלים, שם השטח צר יותר.

שאלתי את לוינגר במה אנחנו שונים מאירופה, שם החשמליות נעות בכבישים ללא קירות תומכים וללא חומות מגן. תשובתו: "כי אנחנו בישראל עושים את זה פעם ראשונה. קודם נשריין מקום, ואם נראה שאין צורך, נוריד את ההגבהות וההפרדות". הניסיון העגום מלמד שהזמני והמכוער נשאר קבוע במשך שנים רבות.

7מנשיה

אחרי מתחם נגה חותכת הרכבת ימינה, ובאזור מנשיה מבצעת את הצלילה הגדולה אל מתחת לפני האדמה. כרגע המקום סגור בקירות פח לצורך עבודות העתקה וחידוש תשתיות. בין השלטים של הקבלנים בולט שמה של זובלין, החברה הגרמנית הבינלאומית ששמה מוזכר גם במכרזי המנהור של ירושלים וחיפה.

הרכבת תשתלב כאן עם תוואי המסילה הטורקית ההיסטורית שיצאה מיפו לכיוון ירושלים, תשיק למוזיאון צה"ל, ואפילו תנגוס ממנו חתיכה. מרחק עשרות מטרים מהתחנה יקימו את אזור בתי-הקפה והבילוי של פרויקט מנשיה. מדברים גם על פיאצה וחיבור של הרכבת לרחוב אילת. מי שיתגורר בקומות הגבוהות של גורד-השחקים הנבנה קרוב לגשר שלוש, יוכל לצפות בערבים בנחש-האור של הרכבת מתקרב ונעלם תחתיו במעבה האדמה.

8תחנת אליפלט

מוסך החשמל לרכב של ברוך אמינוף נמצא בדיוק במקום שבו תהיה תחנת אליפלט. אמינוף הוא הסיפור האנושי של הרכבת הקלה. הוא נולד בשכונת פלורנטין, וכילד של שנות ה-40 הוא זוכר את התחנה המקורית של הרכבת ההיסטורית. כשהייתה עוצרת בתחנה, הפכה הרכבת למגרש המשחקים שלו ושל חבריו. אביו של אחד החברים, נזכר אמינוף, היה נהג קטר.

העסק של אמינוף חייב ללכת, ויחד אתו מגרש החנייה. העניין הוחלט, וכעת יושבים רק על התנאים. אמינוף מצביע על גדר-האבן שתוחמת את המגרש שלו, זו הגדר המקורית של תחנת-הרכבת ההיסטורית, ומאחוריה הנתיב שעליו רצה המסילה, אותו נתיב שתחתיו, במנהרה, תנוע הרכבת הקלה. "מדינה מפגרת", הוא אומר, "היה צריך לסלול פה כביש כבר לפני שלושים שנה, בלי רכבת, כביש שהיה משרת את כל האזור ומוריד את הלחץ מדרך יפו, אבל הכלכלנים לא סופרים אותנו".

9נחלת בנימין

תוואי הרכבת יעבור תחת שורה של מגרשי חנייה, שרצים מבית רומנו עד רחוב נחלת בנימין. מבנה בנק הפועלים יזוז מהדרך, ותילקח חתיכה מבית השאנטי ("אבל נחזיר אותה אחר-כך"). בעסקי הבגדים הרבים כבר קיבלו הודעות על ההפרעות הצפויות.

"חזרתי מסין", אומר אלברט גוארייאן, יצרן ביגוד סונטי-ליין, "ומצאתי פתק". הוא הבין שהשופלים ינגסו בחצר הפנימית מאחוריו, ויחשפו את החנות שלו לתוואי. גוארייאן מושך אותנו אחריו לחלקה האחורי של החנות. "הכול חול", הוא אומר ונובר באצבעותיו בקיר, מסביר שאם יתקעו כלונסאות בקרקע ויתחילו לזעזע את הסביבה שלו, הבניין יתחיל לזוז והכול סביבו יתמוטט.

רק השומר במגרש החנייה, על כיסא הפלסטיק שלו, בטוח ש"חבל לך על הזמן, לא יהיה פה רכבת. רצו לשים פה הבוקר שתי נקודות של בזק. באו? לא. ככה יהיה פה רכבת".

10תחנת אלנבי-יהודה הלוי

אם יש מקום שיכול להרוויח מפרויקט הרכבת הקלה, זו הצטלבות הרחובות הזו, שמנקזת אליה כעשרה רחובות נוספים. שום-דבר אטרקטיבי לא קורה במפגש הזה, והעיקוף המשונה שעורך כאן קו 5 המיתולוגי, בדרכו לתחנה המרכזית, רק מדגיש את הכשל המובנה והבזבזני.

הרכבת הקלה עשויה לנקות את המקום, להקרין עליו, ולחלץ אותו ממעמד הצד האחורי של שדרות רוטשילד. אורך התחנה כאן יהיה 150 מטרים. "כמו עזריאלי שוכב", בניסוח המינהלת. מסומנות שלוש יציאות מהתחנה שבמעבה האדמה, חישוב שנראה קמצני לאפשרויות המקום. תחנת יציאה קיצונית מתוכננת לפינת נחמני, מה שאומר קהיליית נוסעים ססגונית - אנשי עסקים צעירים מלב תל-אביב, קונים ומזדמנים.

11מגדלי עזריאלי

סמוך למרכז עזריאלי תמוקם תחנת השלום, אבל הכניסה תהיה רק מחוץ למגדלים ולא דרכם, בניגוד לקיים ברכבת הרגילה. לוינגר: "לא פנינו ולא דיברנו עם איש, כי אנחנו לא עושים עסקים עם יזמים פרטיים. הזכיין שייבחר יוכל להציע למגדלי עזריאלי מה שירצה. אנחנו משתמשים בשטח ציבורי".

12רכבת צפון

מתחת למשולש המנגל שמול רכבת צפון תהיה תחנה, ומעבר תת-קרקעי יחבר בין שתי הרכבות, ממש רציף לרציף. הרכבת מנמיכה כעת עמוק מתחת לנחל איילון לתחנתה הקרובה הבאה, תחנה כבדה, בצומת הבורסה. חור יציאה אחד יהיה בחזית הבורסה ליהלומים, יציאה נוספת באזור שער העיר, ועוד כניסה מול מפעל עלית.

13פיצויים

משרדו של הח"כ לשעבר, עו"ד דוד מנע, ממוקם במגדלי התאומים, גבוה מעל רחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, על תוואי הרכבת הקלה. לא שהוא חשב על כך, אבל שום דבר בעתיד לא יפתיע אותו. סוחרי יפו שכרו את מנע למלחמה קודמת שלהם, בצינור הביוב שכיער את השדרות במשך למעלה משנה, וגרם להם, להערכתם, לירידה בהכנסות של יותר מ-50%.

כעת עומד מנע להגיש בשם הסוחרים תביעה נגד עיריית תל-אביב. מנע: "ברגע שתקום רכבת קלה ותעבור חמישה מטרים מבתי תושבים, יהיו שם תביעות פיצויים. אפילו שנ.ת.ע תגיד שהרכבת ירוקה ולא מרעישה, מספיקה העצירה רכבת אחרי רכבת, ליד חלון הבית.

"הרכבת עוברת מתחת לאדמה במקומות החזקים, תל-אביב ורמת-גן, ומעל לקרקע ביפו ובת-ים, המקומות החלשים. ככה זה גם בניו-יורק. נ.ת.ע עולים למעלה, ולוקחים בחשבון שישלמו פיצויים לחלשים. כשמשלמים לחלשים זה עדיין משתלם להם יותר מאשר להשקיע בבנייה תת-קרקעית".

14אוטובוס 51

מי שמכיר את העינוי בקו הזה, שמתמשך בין מוקדי התחנה המרכזית, תל-אביב ופתח-תקווה, לאורך רחוב ז'בוטינסקי, יוכל לנשום לרווחה. לא עוד: הקו יבוטל, ויחד אתו גם נתיב התחבורה הציבורית. לוינגר: "קיימת תוכנית ציפוף לאורך הציר. תב"ע לוקחת מתחמי בניינים ישנים, והכוונה היא לבנות שם מגדלים למסחר ולמשרדים במשולב עם מגורים. יש לנו תצלום אוויר של טורינו משנות ה-60 ואותו צילום משנות ה-90, וברדיוס של 400 מטר מהתחנות רואים צמיחה לגובה. אבל זה לוקח זמן".

15ונדליזם

ליד כל תחנה יהיו עמדות כרטוס. בנ.ת.ע אומרים שהן יהיו בנויות מחומרים באיכות גבוהה, עשויות נירוסטה וזכוכית חזקה. אבל לישראלים יש היסטוריה של ונדליזם, מחבלה בתאי-הטלפון הציבוריים בפריפריות ועד לתלישת עמדות הרמקולים בדרייב-אין בצפון תל-אביב. האם יש מצב שיחבלו בלילות בעמדות המכירה הנטושות במפלסים העיליים?

"לקחנו בחשבון חבלות", אומר לוינגר, "אבל אין מה לעשות. הזכיין יפעיל מצלמות, ופקחים, ואנשי תחזוקה, ויחידות מאבטחים שיעברו ויבדקו. אותו הדבר בנושא ההתגנבות לרכבת. יהיו שישה סטים של דלתות ברכבת. אתה לא יכול לשלוט בהן בכניסה לתחנות, ותהיה בדיקה רנדומלית של מי קנה ומי לא קנה כרטיס".

16זוגיות

ברוריה נעים ארמן, מנהלת קשרי קהילה: "אנחנו מחנכים את התושבים ואת תלמידי בתי-הספר במסגרת שיעורים עם החברה להגנת הטבע. המערכת תהיה רק ב-2012, ולא היינו רוצים שישנאו את הרכבת כבר עכשיו. הרכבת ירוקה, היא לא מרעישה, אנחנו עוברים בעומק של 15 מטר, ולא ירגישו בנו, אבל לאנשים יש דימוי מהסרטים של הרכבת שעושה טו-טו ומרעידה את הבית".

17אם המושבות

במתחם בילינסון שבה הרכבת ועולה אל פני האדמה. שוב, תחנת-ענק. מצד אחד בית-החולים, ומצדו האחר של הכביש קניון ענק. מסלולים רחבים לתנועה, וכבר יש שטח במרכזו לשתי הרכבות שינועו בשני כיוונים מנוגדים ("יהיו מעברים תת-קרקעיים מצד לצד, גם למי שלא רוצה לנסוע ברכבת").

כעבור כמה מאות מטרים פונה הרכבת שמאלה, לרחוב אורלוב, פתח-תקווה. גורלה של רצועת עצי הזית במרכז הכביש נחרץ לעקירה, ובמידת האפשר העתקה. בניין חד-קומתי ישן ("לא לשימור", ממהר לוינגר להרגיע אותי), כוסח שם לפני כשבועיים.

אורלוב הוא רחוב מגורים, אבל קשה לקרוא לו רחוב תמים. בקצהו השני תחנת האוטובוסים המרכזית של פתח-תקווה. כל מי שגר ברחוב כזה יודע שהוא מועד לפורענות. הרכבת הקלה עומדת לעשות שם את תחנתה האחרונה, ובדרך תנגוס במדרכות.

"גן החיות", החנות של בני זר למכירת חיות ומזון לחיות, ממוקמת בין שתי התחנות האחרונות - 500 מטר מהתחנה המרכזית ו-300 מטר מתחנת פינסקר. כן, הוא ראה את המודדים מסתובבים. לא ניגשו אליו, ורק כשהתעניין, אמרו לו. אחר-כך בא פקח של העירייה ודרש 5,000 שקל ערבות בנקאית.

לשם מה? "להבטיח שאזיז דברים, שכל שלטי החנויות והסחורה יסולקו מהמדרכה. השכן שלי, יש לו עסק למכירת אופניים, שילם ויזיז את כל זוגות האופניים כשיתחילו העבודות. אני לא רציתי לשלם, ופשוט ניקיתי הכול מהמדרכה. הולכים לשרוף אותנו. כשאדם בא לחנות שלי, זה לא 'תן לי סחורה, ואני רץ'. הוא עומד, מסתכל בדגים, ואם אין לו נוחות בגישה ובקנייה, הוא לא יבוא".

18הקניון של בילינסון

עמדתי עם הרכב כמה מחזורי אורות כדי להתחבר עם התנועה שנעה על הכביש מפתח-תקווה לתל-אביב. בשעות השיא אומדים את זמן הנסיעה מכאן ועד הסיטי בשעה. ברכבת התת-קרקעית זה יארך דקות אחדות.

המהפך האמיתי יתרחש ביום שנחליט לקפוץ ברכבת מתל-אביב למרכז קניות במקום שנחשב לרחוק. אולי הירידה אל מתחת לאדמה ואובדן תחושת הזרות שתוקפת את תושב הכרך במעבר מתחת לכביש גהה, יעשו לנו את זה.