הרמת המסך של סמי שמעון סמי שמעון (68), נשוי לאנג'לה (50 ) ואב לאלכסנדרה נעימה (נעימה על שם אמו), בת 21. הוא בן למשפחה עיראקית אמידה. בסוף שנות ה-40', כשהאווירה בעיראק הסלימה, המשפחה עברה לאיראן (שאז עדיין נקראה פרס, ועד היום שמעון קורא למדינה הזאת "פרס") ושם עסק אביו במסחר, בין השאר בברזל. כשהיה בגיל צבא עלה שמעון לבד לארץ והתגייס לצה"ל, ולאחר מכן חזר לחיות בבית הוריו. כשהמצב המדיני באיראן השתנה עם נפילת השאה הפרסי, נאלצה משפחת שמעון לברוח, והכיוון היה אנגליה. שם מתגורר שמעון עד היום. שמעון אינו אזרח ישראל אבל הוא חי על הקו ישראל-לונדון, ומחזיק בישראל בין היתר דירת פנטהאוז בסי-אנד-סאן. הכותרות הבולטות של העשייה העסקית שלו הן קודם כל רכישת נתח של כ-4% בחברת טבע בשנות ה-80' בתמורה למספר מיליוני דולרים, כשהחברה הייתה במצב רע, וכעבור מספר שנים דווח כי מימש כמחצית ממניותיו בחברה במאות מיליוני דולרים. כותרת בולטת נוספת בעסקיו בישראל היא בעלותו על חברת הפרדסנות יכין-חקל שרכש לאחר שקרסה ב-91'. כעבור שנה החל שמעון לנהל מאבקים מול המדינה בעניין הגדרת הקרקעות הרבות שבבעלות החברה, כששמעון דחף לכך שיוכל להפשיר את הקרקעות החקלאיות לבנייה. בסופו של דבר הוא קיבל אישור עד 2010 לבנות בשטח שנמצא באזור קריית עתידים בצפון ת"א. עוד הוא מחזיק ב-24% בחברת גאון אחזקות ותורם עשרות מיליוני דולרים בתחומים שונים של חינוך, רפואה ותרבות בארץ ובחו"ל.
- סמי שמעון, איך הגעת להשקיע בטבע ב-1985?
"הייתי בוועדה לקידום השקעות בישראל בתחומי התעשייה והתיירות, שם פגשתי את אלי הורביץ. הייתי צעיר מאוד (שמעון היה אז בן 47 - מ.א.) ואמרתי לו לקנות את אביק, שהייתה המתחרה הכי גדולה של טבע. טבע הייתה אז במצב לא טוב ולורד זיו, שעמד בראש קרן ההשקעות של יהדות בריטניה, אמר לי שטבע היא השקעה מאוד מסוכנת. אבל אני החלטתי להשקיע.
"רוברט מקסוול קנה 16% מטבע, אני קניתי 4% וצ'ארלס ברונפמן קנה 4%. קניתי את החלק הזה בכמה מיליוני דולרים. חזרתי אחר כך ללונדון ואבא שלי נתן לי בראש וצעק עלי 'מה עשית? מי אצלנו במשפחה מבין בפארמה?'. הייתי מאוד מדוכא מזה אבל החלטתי לשכוח מהכסף. הבנתי שעשיתי טעות בהשקעה והחלטתי להמשיך הלאה, להסתכל קדימה. חזרתי לפרס וטבע התחילה לרדת. הבנתי שאבא שלי צדק ושהפסדתי את כל הכסף.
"אחרי שנתיים טבע ביצעה פיצול למניות הטבה, ונשארתי בחברה. הייתי חבר דירקטוריון, כשלמעשה ייפיתי את כוחו של הורביץ להצביע במקומי. עשיתי את זה מתוך ציונות, לא בשביל כסף. מחיר המניה היה אפסי. זה היה רק בשביל להעמיד את החברה על הרגליים, כי היא הייתה על סף פשיטת רגל".
- כן, אבל כמה בדיוק השקעת בטבע? מה זה 'כמה מיליונים'?
"כמה מיליוני דולרים זה למעלה מ-5 מיליון. אז, כל מיליון דולר היה שווה המון וזה הספיק לי. היום כולם רוצים לקנות שליטה, רוצים נתח גדול. זה לא חשוב שיהיו לך בידיים 51%. מה שחשוב זה מי יהיה השותף שלך".
- כמה בדיוק מכרת מהנתח שלך בטבע וכמה קיבלת בתמורה?
"מי אומר שמכרתי? אני לא מודה שמכרתי" (במהלך השנים דווח בתקשורת ששמעון מכר כמחצית מהנתח שהחזיק במאות מיליוני דולרים - מ.א.).
- בדו"ח מבקר המדינה מ-2005 צוין כי תרמת לשמעון פרס 35 אלף שקל. מבין המועמדים, מי התאים ביותר לדעתך לראשות הממשלה?
"לא נתתי פרוטה לאף אחד, לא רק לפרס. לא נתתי לשרון, חבר טוב שלי, וגם לא לביבי. עם ביבי נפגשתי די הרבה, ועכשיו אני לא נפגש איתו בכלל. אני לא מתעסק עם פוליטיקאים, לא מתערב ולא יכולתי להצביע כי אני לא תושב המדינה. זה לא לינדנשטראוס אמר שנתתי, אלא עיתונאים כתבו שצוין בדו"ח שנתתי". נציין כי בדו"ח מבקר המדינה (המפורסם לציבור) צוין, כי שמעון תרם 35 אלף שקל לפרס עבור הקמפיין שלו לראשות מפלגת העבודה.
- אבל גם כמשקיף מן הצד הדעה שלך מעניינת. איזו ממשלה לדעתך תהיה טובה למדינה בנסיבות הקיימות?
"אני רק רוצה לראות שכל הנושא של הביורוקרטיה בישראל משתפר לטובת עתיד ילדינו. אני בסך הכול בן אדם אנושי עם רגליים על הקרקע. כבן אדם שהמסורת מאוד יקרה ללבו, חבל לי שהרבנים שלנו נכנסו לפוליטיקה.
אני מאמין ברבנים ולא מבין בשביל מה הם היו צריכים לעשות את זה. הם לא צריכים להתעסק בפוליטיקה".
- במאבק שלך על זכות הייזום בשטחים של יכין למעשה זכית. קיבלת זכות ייזום בעתידים, גם אם לזמן קצוב - עד שנת 2010. מה תעשה, תבנה שם או תמכור את השטח?
"אני לא מוכר, אני אבנה. רציתי לייעד את השטחים לחקלאות. בזמנו הציעו לי לשנות את ייעוד הקרקע מחקלאות לבנייה למגורים ולא רציתי. אבל מאז שחתכו לי את מכסות המים, ויחד עם זה מבחינה חקלאית מאפשרים לי לעסוק רק בפרדסים, הבנתי שאין מה לעשות והחלטתי להסב את הקרקע למגורים. לא מאפשרים לי לעשות משהו הגיוני אחר עם הקרקע ודורשים ממני לשלם דמי מנהל וארנונה. אין לי ברירה אלא לבנות למגורים, אחרת זה לא כלכלי. חשבתי לעשות שם חקלאות אחרת, ירקות וחממות - אבל החוזה מאפשר לי רק לגדל פרדסים. תסבירי לי את איך אני יכול לגדל תפוזים בלי מים? - אלה היו שנים ארוכות של מאבקים, שבסך הכול פגעו לי בחיים האישיים. הבת שלי בת 21, וכשהיא גדלה בקושי ראיתי אותה כי הייתי פה, עסוק במאבקים. זה שווה? כל-כך התעייפתי. אני אבנה שם, אבל לא קל לי להתחיל לטפל בזה. אני כל-כך מפחד מהוועדות".
- אבל יש לך דד-ליין, אתה אמור לנצל את הזכות שלך עד 2010. אתה לא יכול לדחות את הטיפול בבנייה בלי להתחשב בלוחות הזמנים.
"הדד-ליין הזה לא מקובל עלי, וחוץ מזה יש לי מכתבים מהממשלה שמוכיחים אחרת". שמעון מבקש שיביאו לו סיגריה. "אשתי חושבת שהפסקתי לעשן", הוא מחייך.
- אין דבר כזה שאשתך לא יודעת שאתה מעשן. זה לא דבר שאפשר להסתיר מבת זוג.
"לפחות הפסקתי לעשן סיגריות שלי", הוא צוחק, "התחלתי לעשן סיגריות של אחרים". מאותו שלב בשיחה הוא מבקש שיביאו לו סיגריה אחת לכמה דקות.
"ב-1996 רצו שאעשה שינוי ייעוד של הקרקע בנווה שרת ולא רציתי. באתי לכאן לעבוד בחקלאות, אבל חתכו לי את המים וזה שינה את התמונה. כשהלכתי לראות בפעם הראשונה את השטח שעליו היה קיים המפעל של יכין ראיתי שלט שעליו נכתב עוד כמה ק"מ מגיעים לעזה, והייתי מופתע כמה זה קרוב. אבל זה התאים לי. ראיתי ואני עדיין רואה בנגב מקום שצריך לפתח. זה החזון שלי ואני לא אירתע מכל מפעל שהמטרה שלו תהיה פיתוח הנגב.
"גם חקלאות חשובה לי - נטענו 9,200 דונם של פרדסים בין השנים 1991-1994. יכין הייתה הראשונה בארץ שייצאה פרי הדר ליפן, לפני כן היפנים קנו בעיקר מפלורידה. היינו היצואנים הכי גדולים. אז הגיעו הקיצוצים של המים והרגו אותנו, והגענו רק ל-35% ממכסות המים. נאלצנו לייבש פרדסים וזה גרם לנו הפסדים בעשרות רבות של מיליוני שקלים.
"בניתי את בית האריזה הכי משוכלל בישראל, לפי תקן ISO 9002, שדרש את האישורים המחמירים ביותר. העסקתי במפעל הרבה עולים חדשים, היו בו בערך 800 עובדים באשקלון. אבל כאמור חתכו לנו את המים ובתוך פחות משנה נגרם לי הפסד של 11.7 מיליון דולר. לא היה טעם כלכלי להמשיך ולהחזיק את המפעל, ועשינו קונסולידציה עם גורם חיצוני. השקענו 3.5 מיליון שקל בהקמת המפעל ומכרנו את הברזל שהיה בו ב-120 אלף שקל. זה כל מה שיכולנו להחזיר מהמפעל. היינו חייבים לפנות את השטח".
- אתה עומד להקים פארק היי-טק בשטח של 100 דונם באשקלון, שיוקדש כולו לתעשיות ירוקות. למה דווקא תעשיות ירוקות?
"אני מאמין שאנחנו לא צריכים להקים מפעלים רבים כמו יכין אלא לעסוק בהיי-טק, כדי שיהיה פה טוב. הערך שלנו הוא בהיי-טק ובתעשייה נקייה. אני מאמין בסוג כזה של עסקים בגלל שאני חושב על העתיד של ישראל, העתיד של הדור הבא. אני מאוד דואג לילדים".
- כמה תשקיע בהקמת הפארק?
"אני לא מדבר על כסף".
- איך יחולק המימון? איזה חלק יבוא ממך ואיזה מהממשלה?
"אני אממן לבד את ההקמה. אני לא רוצה פרוטה מהממשלה. כשהקמתי את הקמפוס בבאר-שבע (על-פי הערכות, שמעון תרם כ-30 מיליון דולר להרחבת הקמפוס במכללה האקדמית להנדסה בבאר-שבע, שנקראת בעקבות זאת על שמו. עלותו הכוללת של הקמפוס מגיעה לכ-70 מיליון דולר - מ.א.), אמרו לי שהממשלה תשלם חצי. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה שמעתי דבר כזה".
- בתוך כמה זמן אתה מעריך שתקים את הפארק?
"זה ממש לא תלוי בי. מרגע שאקבל את האישורים אני מעריך שייקח לי משהו כמו שנה וחצי. ראש עיריית אשקלון (רוני מהצרי - מ.א.) התחייב שהוא ידחוף את העניין. באשקלון זאת אדמה פרטית שלי, ומי שצריך לתת את האישורים הם עיריית אשקלון, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התמ"ת, משרד הפנים - לא מעט גורמים רגולטוריים שצריכים לאשר את ההקמה. פה מסובך, כבד וביורוקרטי. בחו"ל זה אחרת לגמרי. לא סתם אנשים בורחים לעשות נדל"ן בחו"ל.
"אני בונה עכשיו מרינה בפורטוגל ל-1,200 ספינות ודירות מגורים. הייתי בפורטוגל לפני שבועיים, ובתוך חמישה ימים ראיתי ארבעה שרים. איזה יחס קיבלתי וכמה הם דוחפים לעשות דברים, כמו למשל שר התמ"ת שלהם - הלוואי שהיה לנו פה רבע מזה.
"בישראל, יועץ משפטי של המשרדים הממשלתיים זה כמו סדאם חוסיין. מרוב הסמכות שלהם הם שולטים בשרים. עבדתי עם ממשלת פרס, פורטוגל, דרום אפריקה, ובשום מקום זה לא כמו בישראל. רק פה הכול כל-כך קשה. אני לא משפטן, לא מתמצא בסעיפים הקטנים ובניסוחים המשפטיים - אני איש עסקים ומשקיע. לא באתי לגנוב כסף, באתי להשקיע ולהקים דברים בישראל. השרים כולם יודעים שהביורוקרטיה פה מטורפת אבל לא עושים דבר כדי לתקן את זה. במקומות אחרים השרים רוצים לדחוף דברים, הם מתגייסים כדי לקדם פרויקטים. פה רק מייבשים אותך".
"באזור התעשייה של נתניה - שם אני מקים מרכז של נדל"ן מניב, משרדים וחנויות - ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, ממש מקדמת את הדברים. אבל עד היום אכלתי שם הרבה מרורים. אז כמה זמן זה ייקח באשקלון? אין לי מושג".
- השקעת בחברת מודוס. מהי מדיניות ההשקעות שלך? באילו טכנולוגיות אתה מתעניין?
"השקעתי במודוס כי אמרו לי שהם רוצים להוציא כדור נגד עישון. אני לא מבין בזה הרבה אבל השקעתי, ועכשיו הם מוכרים באוסטרליה, בלגיה וקנדה. זאת הייתה המלצה של בני גאון, ואני סומך עליו באופן עיוור. מודוס הולכים עכשיו להנפיק פה בישראל".
"לפני כמה שנים שברתי את הרגל ושמו לי פלדה. הייתי על כיסא גלגלים. באותה תקופה בני אמר לי שהוא רוצה להקים חברה בשם גאון השקעות ורצה שאהיה המשקיע הראשון. כשהייתי ילד אבא שלי ודוד שלי אמרו לי 'אל תקים חברה עם השם שלך, כי תצטרך להילחם קשה כדי לשמור על השם שלך אחר כך'. בני הקים חברה עם השם שלו. אני מעודד אנשים כמוהו".
"בישראל אומרים שאני איש קשה. אני לא איש קשה, אני יכול להחליט על דברים בשנייה, אבל אני צריך לדעת הכול לפרטי פרטים. עם בני זה שונה. אני מאמין לו. כל מה שקשור אצלי להשקעות נעשה דרכו. אני מחזיק היום 24% בגאון אחזקות".
- ובחזרה להשקעות: אילו תחומים מעניינים אותך להשקעה?
"השקעתי גם בסטארט-אפ דולפין שמשקיע בטכנולוגיה של יצירת קירור במכוניות באמצעות מעט מאוד אנרגיה. מדובר בננו-טכנולוגיה. הם קיימים שלוש שנים וכבר נמצאים בשלב המסחרי. הטכנולוגיה שלהם הוכרה על-ידי חברות כמו מרצדס שמייצרת רכב חשמלי עם צריכת חשמל נמוכה. אני מתכוון להשקיע גם במכון ויצמן במחלקה לחקר הסוכרת, כי אני עצמי חולה סוכרת".
- ספר לי על הפרויקט שאתה מקים בנתניה.
"מדובר בנדל"ן מניב, פרויקט של 70 אלף מ"ר של משרדים ומסחר שמתוכם 50 אלף מ"ר מעל פני הקרקע, ותהיה חניה תת קרקעית ל-1,600 מכוניות בשתי קומות. מבחינת העלויות מדובר ב-700 דולר למ"ר בנוי במעטפת, ובסך הכול זה יגיע להערכתי ל-1,000 דולר למ"ר.
שלב א' של הפרויקט יהיה מוכן בעוד חודש וחצי, והוא מתפרש על 16 אלף מ"ר. לקח לי תשע שנים עד שנתנו לי את אישורי הבנייה בנתניה. רק הריב הממושך הזה ייקר את העלות לבניית מ"ר ב-50%-100%.
"רציתי קבלן ישראלי לפרויקט ולא מצאתי - כולם ברחו לחו"ל. לקחתי בסוף קבלן ערבי מנצרת והוא מצוין. עם ערבים אני יודע איך לדבר. גם בקמפוס העתידי של אשדוד אני רוצה להתחיל לטפל, אבל אני מחפש משקיעים נוספים".
- בוא נדבר על החיים. אתה חי בישראל ובלונדון. איפה אתה נהנה יותר?
"אני חי בלונדון ועובד בישראל עבודה שחורה. פה החיים הטובים מבחינתי. אני אוהב פה את הכול חוץ מאשר את הביורוקרטיה. בגלל הביורוקרטיה אני לא אשקיע יותר בישראל ואני גם לא אציע לאף אחד להשקיע בה. אני לא משקיע במדינה, אני משקיע באנשים".
- איזו מוסיקה אתה אוהב לשמוע?
"מוסיקה ערבית - אום כולתום, פריד אל אטרש, עבד אל ווהאב ועזיז אל עאלי (זמר עיראקי - מ.א.). אני אוהב לשמוע קלטות שלהם במשרד, ככה אני נרגע. חשוב לי שהמסורת לא תישכח. כל התזמורת של רשות השידור הייתה בנויה על יהודי עיראק. אני תורם, אגב, גם לתזמורת הפילהרמונית".
"החינוך אצלי הוא מספר 1 בסדר העדיפויות, ואחר כך הבריאות"
שמעון הוגדר לא אחת כתורם סדרתי בזכות תרומותיו רחבות ההיקף והתחומים בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם. "אני בדרך כלל לא נותן כסף, אלא ציוד", אומר שמעון. "אני לא נותן כסף לעמותות, אלא למי שצריך אותו או שאני נותן את אותם דברים שאנשים צריכים. למשל, פתחתי 23 מרכזי לימוד למחשבים במקומות כמו אופקים, קריית מלאכי, אשקלון ושכונת התקווה. 14 אלף ילדים לומדים בהם וקרוב ל-6,000 מבוגרים. לא נתתי כסף בשביל זה, אלא סיפקתי את המחשבים. אני שולח את המורים להשתלמות ב-IBM, מספק את המזגנים ואת כל מה שצריך. אבל אני לא שם כסף ביד ואומר 'תטפלו במה שצריך'. אני דואג לעשות את זה.
"זה התחיל מאבא שלי, שהקים את בית-ספר גורדון בפתח-תקווה כשהמחשב היה ג'מבו, וזה נמשך עד היום. בבית החולים וולפסון עשינו יותר מ-1,400 ניתוחי לב בפגים ובילדים קטנים (במימונו של שמעון - מ.א.). הקמתי קרן לניתוחי לב בילדים. יום אחד ביצעו שם ניתוח לב בפג במשקל זעיר. לא יכולתי לישון בלילה מהסיפור הזה. מגיעים לוולפסון ילדים עם בעיות לב מהשטחים, מעיראק, מכל מקום בעולם. שלחתי את ד"ר ליאור ששון להשתלם בתחום במשך שנתיים באמריקה ומימנתי את השהות שלו ושל משפחתו. היום הוא מנהל מחלקת ניתוחי לב בילדים ופגים בוולפסון, ויש לנו 99% אחוזי הצלחה בניתוחים".
"החינוך אצלי הוא מספר 1 בסדר העדיפויות, ואחר כך הבריאות. גם המסורת מאוד חשובה לי. ערכתי ליל סדר ביבנה ל-400 איש לפני שנה וחילקנו שם קלטות שהפקנו על חגי ישראל בנוסח יהדות בבל. השנה אני מחלק תלושים במתנה. הציעו לי גם לאמץ לוחמים למשך שנה והחלטתי לאמץ אותם לשלוש שנים. אני מממן לימודים באוניברסיטה לעשרה חיילים למשך שלוש שנים. אם הם מצליחים יפה - אני מקיים את המימון. אם הם לא רציניים - אני מפסיק אותו באמצע, בלי חוכמות. אני נהנה להשקיע בדור הצעיר שלנו.
"אבל לא רק בילדים היהודים אני משקיע. אני מקים גן ילדים בג'סר א-זרקא. התוכנית כבר קיימת ומחכה לאישור מהוועדה המחוזית וממשרד החינוך, ואז נוכל להתחיל בבנייה. אם הילדים שם יגדלו בתנאים שיש להם היום, הם יגדלו להיות פלשתינים. צריך לטפל בהם ורק ככה הם לא ישנאו אותנו. המצב שם מאוד רע: מצד אחד ישנה קיסריה, מצד שני קיבוץ ומצד שלישי ג'סר א-זרקא. הרבה מתושבי הכפר היו עובדי יכין".
כתבות
ני"ע
