"יש קיבוצים שנכשלו ואין מנוס מלפרקם"

לדברי בן אליהו, לשעבר מנהל מינהל מקרקעי ישראל, וכיום חבר במועצת מקרקעי ישראל מטעם הקק"ל, ברחבי הארץ כ-20 קיבוצים זעירים, המונים 10 עד 15 משפחות. קיבוצים אלה שולטים באופן בזבזני על נכסי קרקע ומכסות ייצור ששווים מיליונים, ומונעים את השימוש בהם מאחרים. לדבריו, התופעה הגיעה לאחרונה לשיא, כאשר קיבוץ הר עמשא, בסמוך לערד, החליט להעביר את נכסיו לתנועת האיחוד החקלאי, כאילו מדובר בנכס קרקע פרטי, שניתן להעבירו מיד ליד.

" מה בעצם אתה מציע?

"אני מציע לשלוח לקיבוץ התרעה לפיה אם מספר החברים לא יגדל בתוך פרק זמן סביר, הקיבוץ יהפוך לישוב קהילתי ואילו הנכסים והמכסות יוחזרו למדינה. אני מאמין שאם קיבוץ הוקם לפני 20 שנה, והוא עדיין מונה לא יותר מ-10 משפחות, משהו כאן לא בסדר. או שחברי הקיבוץ החליטו שלא לקלוט משפחות חדשות, כדי לשמור לעצמם על מכסות היצור. אפשרות נוספת היא שהקיבוץ כל כך לא מוצלח, שחברים חדשים אינם מעוניינים להצטרף אליו. בכל מקרה אסור להמשיך במצב שבו 10 משפחות שולטות על נכסים ומכסות המיועדים ל-80 משפחות. אם התנועה הקיבוצית אינה מסוגלת לקיים קיבוצים אלה, שתוותר עליהם".

" האם זהו מותו של הרעיון הקיבוצי?

"חלילה. יש קיבוצים שהצליחו לבנות מסגרת חברתית וכלכלית שצריך לקנא בה. הם שומרים על אדמות המדינה ונהנים מיציבות. לעומתם יש כאלה שנכשלו ואין מנוס מלפרקם".

" כמה כסף עולים הקיבוצים הנכשלים האלה למשלם המסים?

"הרבה מאוד כסף, הרבה יותר מההתנחלויות. קיבוץ פלך ליד כרמיאל שמונה בסך הכול 15 משפחות, מחזיק במכסת רפת המכניסה לו בכל שנה בין 1.5 מיליון שקל ל-2 מיליון שקל. הקיבוץ הזה קיבל מהמדינה לא רק מכסת חלב, אלא היא בנתה עבורו את הרפת, את המבנים ואפילו את בתי החברים. כל קיבוץ כזה עולה למדינה לפחות 60 מיליון שקל בשלב ההקמה.

"בעיה נוספת היא, שלא רק שהקיבוצים הזעירים מבזבזים מכסות יצור, הם משכירים את אמצעי היצור שלהם לאחרים. כך למשל, הם מעבירים אדמות לעיבוד לקיבוץ אחר, או משכירים בתים למטרות שונות, כאילו זה היה רכושם הפרטי. חשוב לדעת, שהרכוש הזה הוא לא של התנועה הקיבוצית. הוא שייך למדינה, שמחובתה להחליט למי היא מקצה אותו ולמי לא. אם הקיבוץ לא צריך את הקרקע, שיחזיר אותה למדינה".

" אולי בעצם הרעיון של הקמת ישובים על כל גבעה לא כל כך מוצלח?

"פריסת ישובים בארץ לא נעשתה כדי לתת פתרון מגורים ל-20 משפחות. הקיבוצים האלה שומרים על אדמות המדינה".

" אתה לא חושב שמדובר בשיטה ארכאית? לא יותר זול ויותר סביבתי לתגבר את הסיירת הירוקה במקום להקים עוד ועוד ישובים שרק פוגעים בטבע?

"כלל ידוע הוא שאדם שומר על ביתו טוב יותר מאשר חברת שמירה. זו עובדה שהבדואים לא פולשים לאדמות של קיבוצים, ואין ספק שהם פולשים לאדמות בשליטת הסיירת. באופן טבעי אדם שומר על ביתו הרבה יותר טוב מאשר חברה חיצונית. יחד עם זאת, ברגע שקיבוץ אינו מסוגל לקיים את עצמו, הוא עולה למדינה כסף רב וגם עושה שימוש לא חוקי בקרקע, אין שום סיבה לאפשר לו להמשיך ולהתקיים".

" המדינה ממשיכה להקים קיבוצים חדשים?

"הקיבוץ האחרון, אשבל, ליד סכנין, הוקם ב-2002. מדובר בקיבוץ חינוכי. מעבר לכך, לדעתי, הרעיון הקיבוצי שבק חיים. כיום רוב הקיבוצים עסוקים בהפרטה מלאה או חלקית. הבנים שרוצים לחזור לקיבוץ הולכים לקיבוצים אחרים או להרחבות קהילתיות בתוך הקיבוצים. חלק מהקיבוצים הכושלים הפכו לכפרי נוער ולקייטנות, ורובם אינם עוסקים בחקלאות. אני אומר שכדי להפעיל כפר נוער לא צריך אדמות ולא צריך אמצעי יצור, אותם ניתן לחלק מחדש למי שכן צריך אותם".

" איזה תגובות קיבלת?

"מאנשי המקצוע במינהל מקרקעי ישראל במשרד השיכון ובמשרד ראש הממשלה, קיבלתי תגובות אוהדות. הקיבוצים מתנגדים באופן טבעי. אף אחד לא אוהב לוותר על מה שיש לו. כל מה שאני אומר להם הוא שיפסיקו לעשות מסחר באמצעי היצור. זה לא נכון חברתית וזה לא נכון כלכלית. אם קיבוץ לא הצליח לגדול במשך 20 שנה, הגיע הזמן שירים ידיים". "