עובד לשעבר בבנק למסחר: אתי אלון קיבלה גיבוי מוחלט ממנכ"לי הבנק

לדבריו, מדובר באישה ערמומית שקיבלה כוח רב וסמכויות רחבות מהמנכ"לים אלי אונגר ומשה ליבוביץ. היא נתפסה בקרב עובדי הבנק כבעלת גושפנקא מוחלטת של המנכ"ל, וכמי שרצונה והוראתה שוות ערך לרצון ולהוראות של המנכ"ל.

רוזנברג הוא אחד מ-35 הנתבעים בתביעת העתק שהגישו המנהלים המיוחדים של הבנק, אורי ברגמן ויהודה ברלב. בכתב ההגנה שהגיש הוא טוען, כי לא היה כל מקום לחשוד באלון, שכן תפקידה היה לקבל כספים מלקוחות ולא להוציא כספים.

רוזנברג טוען, כי הדירקטורים התרעמו בפני הנהלת הבנק בנוגע לסחבת בלתי נסבלת שננקטה בנוגע לטיפול, השלמת, עדכון, רענון וקביעת הנהלים, אך תרעומת זו לא זכתה לביטוי או לפעולה ממשית.

לדבריו, בעבר התריע מבקר הפנים על מערך נהלים מיושן, לא מעודכן וחסר, אך למרות זאת לא שונו הנהלים. עובדי הבנק הסבו את תשומת ליבה של המבקרת לינה דבוביסקי לפרצות ולאי סדרים שבאופן ניהול קופת הבנק, אולם לא יושמו כל נהלים חדשים.

רוזנברג טוען עוד, כי הביקורות שנערכו על-ידי המפקח על הבנקים והמבקרים הפנימיים והחיצוניים בשנים 1997-2000, לא העלו כל חשד לפיו מתבצעת מעילה או כל פעולה לא חוקית אחרת בבנק.

לדברי רוזנברג, בישיבות הצוות הניהולי של הבנק לא נחשפו מעילות או פעילויות בלתי חוקיות, ועל כן תמוהה הדרישה ממנו - כסגן מנהל סניף הכפוף למנהלים ולנהלים רבים - לחשוד בקיומה של פעילות כזו.

רוזנברג מצטט את ליבוביץ כמי שאמר, שאלון היא בעלת יכולת שיווקית ועוצמה רבה, ולכן יש למלא אחר דרישותיה. לדבריו, ליבוביץ אף אמר, כי אלון היא זו שמביאה את ההכנסות לבנק.

אלון היתה כבעלת בית במשרדו של ליבוביץ, מוסיף רוזנברג. היא יכלה להיכנס ולדבר עימו אף כאשר היה בפגישות חשובות, דבר אשר לא עלה על הדעת כאפשרי לעובד אחר.

לדברי רוזנברג, חשבונה הפרטי של אלון עמד תדיר באופן לא פרופורציונלי לסכומי השתכרותה בבנק. זאת, על אף הנוהל שהעובדים זכאים למשיכת יתר בגובה משכורת אחת בלבד, וחריגה מכך חייבה את אישור המנכ"ל.

רוזנברג טוען, כי חריגות אלו היו ידועות לעובדי הבנק, לרבות אונגר ומנהלת הסניף, אסנת גל. אונגר ואחריו ליבוביץ אישרו את המשך החריגות ללא נקיטת עמדה כלשהי נגד אלון.

בשנת 1996 איים אונגר לפטר את אלון, אולם אי מימוש איום הפיטורים על אף ידיעתו על חריגות אלו, היווה למעשה אישור לפעולותיה של אלון והינחה את שאר העובדים להתייחס אליה כאל בעלת סמכויות מיוחדות מהמנכ"ל.

לדברי רוזנברג, אלון העניקה ריביות מיטיבות ללקוחות, תוך חריגה מהסמכות שהוענקה לה, וגם מכך ניתן ללמוד, כי כוחה היה רב מאוד בגיבוי המנכ"ל. היא גם קיבלה, לפי דרישתה, את הסמכות להיות היחידה שתמסור ללקוחות מידע על מצב חשבונותיהם.

רוזנברג טוען, באמצעות עו"ד ערן פלס, כי התביעה הוגשה כחוכמה שלאחר מעשה, והיא דורשת נורמות זהירות שלא נדרשו באותה העת - לא בבנקים אחרים ולבטח לא בבנק למסחר. לדבריו, הוא עצמו פעל על-פי הנורמות שהונהגו על-ידי הדירקטורים והמנכ"ל.

לטענת רוזנברג, היחסים בין אלון לליבוביץ היו כה טובים, עד שלא ניתן היה לסתור את דבריה. נראה היה, כי כל דבריה הם כדברי המנכ"ל, אשר נתן לה גיבוי גם בוויכוחים שגרתיים ויומיומיים. (ת.א 1803/05).