שתי גדות לירדן

הפעם, לרגל יום-העצמאות, טיול עם הרבה היסטוריה ארץ-ישראלית, וגם עם הרבה סמליות. גם חלוציות, גם חזון, גם בניין הארץ, גם מלחמה, גם שלום. היעד הוא נהריים, המקום שבו מתמזגים מי נהר הירמוך במי הירדן, מה שהקנה לו את שמו. בנהריים הוקמה תחנת-הכוח ההידראולית הראשונה, שסיפקה חשמל בארץ-ישראל של לפני קום המדינה. באתר נהריים, דרומית לאשדות-יעקב, ניתן לטפס לגבעת תצפית ולהשקיף מלמעלה על האזור כולו - גאון הירדן והבקעה נמצאים בין הרי הגלעד והרי השומרון. למרגלות הגבעה נמצאת גם האנדרטה לזכר שבע הבנות מבית-שמש, שנהרגו כאן בתקרית הירי הקשה ב-1997.

בנהריים גם השקיעות וגם הזריחות יפות, עת שהמדרונות נצבעים כתום, כל פעם בצד אחר. בתשלום סמלי (שבעה שקלים לאדם, טל' באתר: 04-6709143, 050-7980045), ניתן לצאת לצעידה קלילה ב"שביל הסכרים" - מסלול מעגלי שאורכו שני ק"מ, ומאפשר תצפיות על נהר הירמוך, מהגשר שמעל "תעלת האפס" (תעלת עודפים שהזרימה מים אל הירדן), תצפית על סכר העודפים ושרידי הגשרים שבאזור, זה הרומי וזה של רכבת העמק. מערך הסכרים הוא חלק מ"אשדות יעקב", מפעל החשמל שיזם פנחס רוטנברג, מהנדס שעלה מרוסיה, אשר נחנך ב-1932. זה היה הביטוי ליכולתו של היישוב היהודי לבנות, ליצור, לפתח תעשייה כבדה ולרתום לשם כך את אוצרות הטבע בארץ.

זה היה מפעל הנדסי מורכב, מפעל ביורוקרטי מסובך (השגת הזיכיונות מהבריטים) ומפעל כלכלי לא פשוט. המימון הושג לבסוף מהברון רוטשילד, כשהבין שמטרתו של רוטנברג אינה רק הקמת מפעל חשמל, אלא גם אמצעי לקבלת זיכיון לשימוש במי הירדן והירמוך.

החזון היה של רוטנברג, אבל העובדים כולם היו שותפים לו. בחורף 1929, בעקבות גשמי זעף, עלו הירדן והירמוך על גדותיהם. תחת גשם סוחף חיזקו העובדים במקום את הסוללה, והבריכה מלאה על גדותיה. אולם שנתיים מאוחר יותר שוב הראה הנהר את עוצמתו. בשיטפון נסחפו חלקים גדולים מהמפעל. כשהגיע רוטנברג לאמוד את ממדי האסון הציעו לו העובדים כי יעבדו ללא שכר, רק בתמורה למזון ולמגורים, עד שישוקם המפעל.

במשך שנים היה המקום לסמל ליחסי שכנות טובה עם הירדנים. "בבית הלבן", מעון האירוח הרשמי בתחנת-הכוח נהריים, התארח האמיר עבדאללה, סבו של המלך חוסין ואב-סבו של המלך הנוכחי. כאן נערכו הפגישות החשאיות בין עבדאללה לגולדה מאיר. מנהל התחנה, אברהם דסקל, היה סועד דרך קבע על שולחן המלך ברבת-עמון, שארמונו הואר בגנרטורים שנתן לו רוטנברג ושתופעלו בידי עובדי נהריים.

היחסים היפים נקטעו במלחמת העצמאות, אז ציוו חיילי הלגיון הירדני על עובדי נהריים להיכנע או לעזוב את המקום. במקום נשארו רק 30 עובדים בעלי תעודות-זהות ירדניות, והם המשיכו להפעיל את התחנה על אף ההתקפות הקשות על היישוב גשר הסמוך.

היישוב גשר הוקם ב-1920, אך ידע תהפוכות רבות ושונות בנוגע להרכב חבריו. במלחמת העצמאות התרחש בגשר הקרב הראשון מול צבא ערבי סדיר. קרבות הגנה קשים נגד הצבא העיראקי נערכו כאן גם לאחר הכרזת העצמאות. כמה שנים לאחר המלחמה קמה גשר החדשה במקומה הנוכחי, מעל תחנת המשטרה והמכס המנדטורית.

בשנים האחרונות נעשות עבודות שימור יפות באתר היישוב הישן. בחדר האוכל המשוחזר מוצג סרטון נאה המציג את ההיסטוריה של המקום עד העת המודרנית. "חוויית נהריים" היא דגם הממחיש את מפעל החשמל בנהריים. לאחרונה הוכשר מסלול הכולל תצפית על הירדן והגשרים וביקור בחאן הממלוכי. במקום הוצב אוטובוס אגד ישן, ובו בובות המספרות על הלכי-הרוח של אותם ימים, ומחזירות את המבקרים לאחור בזמן.

אתר "גשר הישנה" (טל' 04-6753336, 04-6752685) שוכן אף הוא על נהר הירדן ממש. גשר היא מעבר היסטורי בין שני עברי הירדן. גם כיום ניצבים בה שרידי גשר רומי, גשר הרכבת הטורקית (בגשר נמצאת תחנת-הרכבת המחזיקה בשיא המפוקפק בהיותה הנמוכה ביותר בעולם), וגשר בטון מנדטורי. מסיבה זו הוקם במקום חאן-דרכים, שאת שרידיו ניתן לראות גם היום, ולימים הוקמו גם בית-משטרה ותחנת משטרה ומכס בריטית, שנמצאת כיום בשימוש צה"ל. לא רחוק נמצאים גשרים נוספים: הגשר שעל נחל תבור והגשר שעל נחל יששכר. כדי להגיע אליהם יש לנסוע דרומה, לחלוף על-פני קיבוץ גשר, ואחרי נחל תבור לפנות שמאלה לנחל יששכר. ממשיכים דרומה, ופונים ימינה בשילוט לחוות דושן.

יש באזור שפע של צימרים ומקומות לינה. אחד המומלצים הוא בקתות-העץ בעין-חרוד איחוד (טל' 04-6486083). כל הבקתות צופות על נוף הגלבוע. לאורחים מוצעת השתתפות בחליבת הערב ברפת, וניתן דרכון "ארץ התמר" המעניק הנחות גדולות למגוון אתרים באזור.

עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב.

התאמה: כל המשפחה.

קושי מסלול: קל.

אורך מסלול: כ-2 ק"מ.

משך מסלול: כ-2-3 שעות.

ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים לשתייה, כובע, קרם-הגנה.

איך מגיעים (מצומת צמח):

ממשיכים דרומה בכביש 90. כעבור 6 ק"מ (בעיקול אחרי הפנייה לאשדות-יעקב איחוד) ישנה פנייה שמאלה, המשולטת לנהריים ולאי השלום. כעבור קילומטר מגיעים לאתר. אם ממשיכים בכביש 90 כחמישה ק"מ דרומה, מגיעים לקיבוץ גשר, ולידו אתר גשר הישנה.