ממטוסי חיל האוויר ועד העמימות הגרעינית: התלות בארה"ב היא הרבה מעבר לכספי הסיוע

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart

הסקרים וההימורים באתרים כמו פולימרקט הצביעו מראש על ניצחון דמוקרטי בבחירות האמצע, אבל עוצמתו והיקפו של הניצחון בהחלט הפתיעו. הדמוקרטים האמינו שיזכו ב-4-6 כסאות חדשים בסנאט, ובפועל זכו ב-7 לפחות; נכון לירידת המאמר לדפוס, ספירתם של שניים נוספים טרם הושלמה, כך שהמספר יכול להגיע כדי 9, בהן מדינות אדומות שבהן לא זכה דמוקרט מזה עשורים. הסקרים הצביעו על זכייה דמוקרטית של 15-30 מושבים חדשים בבית הנבחרים, מה שהיה הופך רוב רפובליקני של 4 מושבים לרוב דמוקרטי של 10-25 מושבים.

● סטירת לחי: הפסקת הסיוע האמריקאי לא תפגע רק בישראל
● 13 מדינות בארה"ב מאיימות על הולנד - והכל בגלל ישראל
● "שחיתות בקנה מידה עוצר נשימה": מאות מיליונים נבזזו מקרן הפנסיה

כעת נראה שהם זכו ב-42-46 מושבים חדשים, כך שיהנו מרוב של 65 מושבים בבית הנבחרים, ואולי יותר. הצונאמי הכחול הזה מיוחס ליוקר המחיה ולשחיתות, אך הנשיא טראמפ אמר בראיון השבוע לתוכנית "60 שניות" של רשת CBS כי ישראל קשורה להפסד נוכח "סלידה עצומה וחוסר אהדה גדול לישראל". כך שלאירוע הזה יהיו משמעויות אסטרטגיות עמוקות עבור ישראל.

3 שנים מחקו 50 שנה

מאז מלחמת יום הכיפורים נהנתה ישראל ממעמד ייחודי בוושינגטון. תמיכה חוצה קווים מפלגתיים שהביאה עימה סיוע כלכלי, צבאי ודיפלומטי. ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים התחלפו, אך יסודות היחסים נותרו יציבים.

מציאות זו משתנה עתה, הן בדעת הקהל והן בקרב ההנהגה. סקר של מכון פיו מאפריל השנה מצא כי 80% מהבוחרים הדמוקרטים או הנוטים למפלגה, אוחזים בדעה שלילית ביחס לישראל. זהו גידול עצום מאז 2022, אז 53% מהדמוקרטים אחזו בדעה זו.

גם אצל המצביעים הרפובליקנים התחולל תהליך דומה, ומספר המחזיקים בדעה שלילית קפץ מ-27% ל-44% באותה תקופה. סקר של מכון יוגוב הבריטי מספטמבר השנה מצא כי בקרב המצביעים הדמוקרטים, 44% מזדהים יותר עם הפלסטינים, לעומת 7% בלבד עם הישראלים; זאת לעומת 43% שהזדהו עם ישראל בשנת 2016. סקר של גאלופ מפברואר 2026 מצא שכשלושה רבעים מהדמוקרטים תומכים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ובסך הכול 57% מכלל האמריקאים מחזיקים בדעה זו.

שינויים אלו בדעת הקהל ניכרו כבר בקונגרס היוצא. באפריל האחרון הצביעו 40 מתוך 47 הסנאטורים הדמוקרטים בעד חסימה של לפחות אחת משתי עסקאות נשק וציוד לישראל. ביולי הצביעו 103 חברי בית הנבחרים הדמוקרטים בעד תיקון שנועד לעצור את הסיוע הצבאי לישראל בשנת התקציב הבאה.

300 מיליארד דולר סיוע

ביום הבחירות יצא טראמפ בהודעה מפתיעה, לפיה בתיאום עם נתניהו יופסק הסיוע הצבאי השנתי לישראל באופן מיידי. זאת אף שעל פי הסכם הסיוע מספטמבר 2016, שעליו חתמו ממשל אובמה וממשלת ישראל, נקבע הסיוע לשנים 2019-2028, בהיקף כולל של 38 מיליארד דולר.

ההסכם המשיך מסורת ארוכה. ממשל קלינטון התחייב לסיוע של 26.7 מיליארד דולר לשנים 1999-2008, וממשל ג'ורג' בוש הבן הגדיל את הסיוע ל־30 מיליארד דולר ל-2009-2018. בנוסף העניק ממשל ביידן, בגין חרבות ברזל, עוד סיוע מיוחד של כ-8.7 מיליארד דולר.

לפי נתוני שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי, מהקמתה ועד 2025 קיבלה ישראל מארה"ב סיוע מצטבר של כ-300 מיליארד דולר (מתואמים לאינפלציה - בדולרים של היום). 90% מזה ניתן מאז 1973. משקל הסיוע האמריקאי בתקציב הישראלי היה בממוצע רב-שנתי 20%-30% מהוצאות הביטחון.

בעשור שקדם לאוקטובר 2023, מימן הסיוע האמריקאי 15%-20% מהוצאות הביטחון, וב-2024-2025 היווה בממוצע 23%-24% מהן. סיוע זה, כ-12 מיליארד שקל לשנה, שווה לכל תקציב המשרד לביטחון לאומי (המשטרה, שב"ס ומערך הכבאות וההצלה). מימונו על ידי ישראל יצריך העלאה רוחבית של כ-2%-2.5% בכל מדרגות מס ההכנסה על יחידים, או של כ-1.5% על המע"מ.

תלות במערכות נשק

הסכנה שבקרע עם אמריקה גדולה מאובדן הסיוע הכספי. חלק מרכזי מכוחו של צה"ל, ובעיקר חיל האוויר, נשען על מערכות נשק וחימושים אמריקאיים. נכון לאפריל 2025 היו לישראל 751 "תיקי מכירות" צבאיים פתוחים, כך על פי מחלקת המדינה של ארה"ב. אלו כוללים ציודים וחימושים בשלבי מימוש - החל מחתימה ואישור בקונגרס, דרך הייצור במפעלים האמריקאיים ועד לאספקה בפועל. שווים המצרפי של אלו עמד על כ-39 מיליארד דולר. שיבוש הספקתם תיצור לישראל בעיה גדולה בהרבה מעצירת הצ'ק של 12 מיליארד שקל לשנה.

כיפת ברזל, למשל, פותחה בישראל, אך ארה"ב הפכה לשותפה במימון הייצור, וחלק מרכיבי המיירטים מיוצרים במפעלים אמריקאיים. גם קלע דוד היא תוכנית ישראלית-אמריקאית משותפת של רפאל וריית'און, וגם מערכות חץ 2 ו-3.

 מערכת ''קלע דוד'' / צילום: דוברות משרד הביטחון

המימון לכל אלו מגיע מהמסגרת השנתית של הסכם אובמה, וכן מתקציב מיוחד של 5.2 מיליארד דולר שהקונגרס אישר באפריל 2024. הפסקת שיתוף הפעולה במחקר, פיתוח, ייצור והספקה של אלו תותיר את ישראל פגיעה מאוד, ותהווה בעיה מבצעית וטכנולוגית עצומה. וזו רשימה חלקית. כל צי המטוסים והמסוקים של ישראל הוא אמריקאי, ולפגיעה בתחזוקתו או הפעלתו החופשית יהיו משמעויות עצומות לביטחון הלאומי.

סיכון להייטק ולהשקעות

למרות חשיבות הסיוע הביטחוני, ייתכן שהחשיפה הכלכלית המשמעותית ביותר של ישראל מצויה דווקא בהון הפרטי מארה"ב. ההשקעות הישירות של חברות ומשקיעים אמריקאים בישראל מסתכמות בעשרות מיליארדי דולרים לשנה. חברות אמריקאיות מחזיקות מרכזי פיתוח, רוכשות חברות ישראליות, משקיעות בקרנות הון־סיכון ומספקות גישה למימון, לטכנולוגיות וללקוחות בינלאומיים. לפי רשות החדשנות, ב-2025 הגיע יצוא ההייטק הישראלי לכ־85 מיליארד דולר, וגיוסי ההון בענף התקרבו ל־15 מיליארד דולר.

ההשקעות בעשור האחרון בהייטק הישראלי, לרבות בחברות הזנק, הנפקות, רכישות, והשקעות של חברות ממוסדות, הסתכמו בכ-150 מיליארד דולר, כ-95 מיליארד מכך מקורם בארה"ב. הקטר הזה אחראי כיום לכ-18% מהתוצר השנתי של ישראל. ביחד עם השפעתו העקיפה, כמו נדל"ן ושירותים מקצועיים, הוא מהווה כמעט 24% מכל התוצר במשק.

השפעתם של שינויים ואקלים פוליטיים על ההשקעות הפרטיות אינה מצריך חקיקה. קרנות פנסיה, אוניברסיטאות, קרנות השקעה וחברות ציבוריות עשויות לפעול ולצמצם את פעילותן בישראל רק מחשש לסיכונים פוליטיים, משפטיים ותדמיתיים וכך מפני פיקוח מוגבר.

אומנם קשה להניח שהון אמריקאי יפסיק בן לילה להגיע לישראל. אך ככל שהיחסים בין המדינות יתדרדרו, והמוניטין של ישראל ימשיך להישחק בקרב מנהלי הארגונים ועובדיהם, תקטן הנכונות להיות מעורבים עם חברות מקומיות. תרחיש שכזה עלול, לאורך זמן, להביא לפגיעה עמוקה במשק ובהכנסות המדינה ממסים.

הסיכון אינו תיאורטי בלבד. רשות החדשנות מצאה כי האטת הצמיחה בשנים האחרונות יצרה פער של כ־19 מיליארד שקל לעומת המשך המגמה ההיסטורי. דו"ח אחר שלה ממאי השנה מצא כי נכון למרץ 2026, שיעור העובדים מתוך כלל כוח האדם של חברות הייטק ישראליות פרטיות המועסקים פיזית בישראל צנח ל-62%, לעומת 69% בשנת 2019.

וטו באו"ם: נכס אסטרטגי

אחד מנכסי הברית החשובים ביותר אינו מופיע בשום ספר תקציב. זוהי זכות הווטו האמריקאית במועצת הביטחון של האו"ם. מאז כניסתו של ביל קלינטון לבית הלבן ב־1993 ועד ספטמבר 2025 הטילה ארצות הברית 21 פעמים וטו על הצעות החלטה מהותיות הנוגעות לישראל ולסכסוך הישראלי־פלסטיני. ללא וטו שכזה, הייתה נפתחת הדרך לקבלת החלטות מחייבות שלאחריהן צעדים אופרטיביים, לרבות סנקציות הולכות וגוברות. החלטות בדבר שימוש בווטו באו"ם אומנם נותר בידי הנשיא, אך בשנת 2028 עלולה הסמכות בנדון לעבור לידי נשיא דמוקרטי. מה שיתרחש ביחסים בין המדינות עד אז עלול להיות בעל השפעה עמוקה על הגזרה הזו בעוד שנתיים.

בנוסף למועצת הביטחון, ארה"ב מילאה תפקיד מרכזי בשמירה על מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל. היא לא רק נמנעה מלדרוש מישראל להצהיר אם יש ברשותה נשק גרעיני, אלא גם סייעה למנוע דיונים והחלטות בינלאומיות שהיו עלולים לחייב אותה לחשוף את יכולותיה הגרעיניות (שלאחריהן עשויות לבוא דרישות פיקוח ומגבלות). מדיניות זו התבססה על הסכם בין הנשיא ניקסון וראש הממשלה גולדה מאיר מ-1969.

 מועצת הביטחון של האו''ם. וטו קריטי / צילום: ap

התפתחות הדרגתית של בידוד בינלאומי ומשטר סנקציות ניכרה בדרום אפריקה ב-1962-1994. התהליך לא החל בחרם כלכלי כולל, אלא נבנה לאורך זמן. ב-1962 קראה העצרת הכללית של האו"ם לנקוט צעדים דיפלומטיים וכלכליים נגד המשטר. לאחר שנה הטילה מועצת הביטחון אמברגו נשק וולונטרי, שנהפך ב-1977 לאמברגו מחייב.

במהלך שנות ה-80 התרחב הלחץ - אוניברסיטאות, קרנות פנסיה, בנקים, תאגידים ורשויות מקומיות החלו למשוך השקעות, להגביל קשרים עסקיים ולהחרים מוצרים מדרום אפריקה. ב-1985 בנקים זרים סירבו לחדש אשראי קצר־טווח, והמדינה נאלצה להכריז על הקפאה חלקית של פירעון חובות. ב-1986 אישר הקונגרס האמריקאי, חרף התנגדות הנשיא רייגן, חוק סנקציות מקיף שהגביל השקעות חדשות, הלוואות ומסחר עם דרום אפריקה. בעקבותיו נותרו במדינה עד תחילת 1989 רק 136 חברות אמריקאיות מתוך 350-400 שפעלו בה בתחילת 1984.

כדי למנוע את קריסת עתודות מטבע החוץ של המדינה, הונהגו לאורך השנים הגבלות מחמירות על הוצאת מט"ח, עד שב-1985 נאסר על אזרחי דרום אפריקה כמעט לחלוטין להוציא כסף לחו"ל, והחזקת חשבונות בחו"ל הפכו לעבירה פלילית חמורה. הלחץ הכלכלי, הבידוד הבינלאומי וקריסת המטבע בכ-66%, הביאו בשנת 1994 לקריסת משטר האפרטהייד כולו, ובין השאר להענקת זכות בחירה לכל אזרחי המדינה.

גיוסי החוב יתייקרו?

בשנת 1985 חתמו ארה"ב על הסכם הסחר החופשי הראשון שלה עם מדינה כלשהי - ישראל. ההסכם יצר בסיס משפטי וכלכלי להרחבת המסחר בין המדינות. לפי נתוני נציגות הסחר האמריקאית, היקף הסחר הדו־צדדי בסחורות ובשירותים הגיע בשנת 2025 ל־54.2 מיליארד דולר. היצוא מישראל לארה"ב הסתכם ב־30.7 מיליארד דולר של סחורות ושירותים, בעוד היבוא האמריקאי לישראל הסתכם בכ-23.4 מיל יארד דולר.

לצד הסכם הסחר, בין המדינות שוררת אמנת מס שמטרתה להסדיר מיסוי הכנסות חוצות גבולות ולצמצם מקרים של כפל מס. בנוסף קיימת מערכת שלמה של מכירת איגרות חוב ישראליות בארה"ב, הבונדס. האיגרות נרכשות בידי משקיעים פרטיים, גופים מוסדיים ולעתים גם ממשלות מדינתיות ורשויות מקומיות.

מאז שנת 1992 גייס הבונדס 45-47 מיליארד דולר באג"ח של ממשלת ישראל. בשנת 2023, בעקבות פרוץ המלחמה, זינקו הגיוסים לכ־2.7 מיליארד דולר לשנה. יותר מ־1.1 מיליארד דולר מהם הגיעו מגופים מוסדיים ומממשלות מדינתיות ומקומיות. לשינוי ביחס הפוליטי והציבורי לישראל באה"ב עשויות להיות השלכות גם כאן. ירידה בנכונות גופים ציבוריים ומוסדיים לרכוש אג"ח ישראליות עלולה לצמצם מקור מימון חשוב ולהגדיל את עלויות הגיוסים.

לא בלתי נמנע כי החל מינואר 2029, בבית הלבן יישב נשיא דמוקרטי ואולי אף פרוגרסיבי. מה שישראל תעשה מהיום ועד אז, בעיקר בחזית הפלסטינית, עשוי להיות בעל השפעה מרחיקת לכת על מצבה הכלכלי, הבינלאומי והביטחוני בעשור הקרוב.

השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים היו מאז ומתמיד נקודת מחלוקת בין ישראל וארה"ב, אלא שישראל נמנעה מעימות גלוי בגין שלושה מצגים: ישראל מעוניינת בהסכם שלום שעה שהפלסטינים מסרבים; ישראל אינה שואפת לספח את השטחים ולשלוט בכוח על מיליוני הפלסטינים המתגוררים בהם; והשלישי, אף שהיה במשתמע, ההתנחלויות לא יהיו מכשול להסדר סופי, וכי ממש כפי שהיה עם ישובי סיני בעת הסכם השלום עם מצרים, לכשיושג הסדר - הם יפונו או יהיו חלק מהחלפת שטחים.

שלושת המצגים הללו התערערו לאחר שראש הממשלה אהוד אולמרט התפטר ב-2008, ובעקבות זאת הפסקת השיחות בינו ובין יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. בעשור שלאחר מכן הם הפכו לפיקציה מוחלטת, לאחר שנאום בר אילן של נתניהו מיוני 2009 (על חזון שתי מדינות) נותר במשך שנים ללא כל צעדי המשך. מאז תחילת 2023 והצטרפות סמוטריץ ובן גביר כבעלי תפקידים מרכזיים בממשלה, נעלמו גם כל שרידי מראית העין.

תגובת העולם לא איחרה לבוא. בספטמבר 2025 תמכו 142 מדינות בעצרת הכללית של האו"ם בהצהרה לקידום פתרון שתי המדינות, ומדינות מערביות מרכזיות, ובהן צרפת, בריטניה וקנדה, הכירו במדינה פלסטינית. הקיפאון המדיני, קידום הבנייה בשטחים והאלימות המצולמת של מתנחלים הזוכה למעט תגובה מרשויות החוק של המדינה, מבטיחים כי החלטת העצרת הכללית אינה המילה האחרונה. סביר אפוא כי בשנים הבאות יובאו החלטות שונות בנושא, גם אל מועצת הביטחון. אם אלו לא ייבלמו באמצעות וטו אמריקאי, ואם ישראל תסרב לשתף פעולה עימם - המשבר המדיני והבידוד יחריפו.

2028: שנת ההכרעה

העשורים האבודים שבהם ישראל ניסתה לברוח מבשורה, ולקבור את הסוגיה הפלסטינית תחת מדיניות "החמאס הוא נכס", זו המעדיפה סבבים על תהליך מדיני, חלפו עברו.

לאחר השבעת הקונגרס החדש ולאור תוצאות הבחירות, יש לצפות להחלטות נמרצות בסוגיה הפלסטינית. אלה עשויות להפוך אחרי בחירות 28' למאמץ מרוכז לאכיפת הסדר. תהליכים שבמסגרתם כל מנופי הלחץ המתוארים לעיל עשויים לבוא.

נוכח השינויים העמוקים בדעת הקהל העולמית, ובפרט האמריקאית, ישראל וארה"ב מצויות במסלול התנגשות רבתי. אם לאחר בחירות 2028 תגיע ההתנגשות, וצעדים מעשיים לאכיפת הסדר עם הפלסטינים יינקטו, משמעותם ההיסטורית של הבחירות מלפני שבועיים תהא ברורה לכל.