מיכאל רולנט מספר: "כשעבדתי באופטרוטק גרנו בבוסטון, ושימשתי בתפקיד של מנהל שירות בחוף המזרחי. יום אחד התקשר אליי עמוס מיכלסון, מנכ"ל קריאו. שמענו אחד על השני עוד קודם, גם מאופטרוטק, אבל לא עבדנו יחד. הוא הציע לי לעבור לוונקובר, שם היו המשרדים הראשיים של קריאו. אז היא הייתה חברה עם פחות מ-200 איש - עדיין סטארט אפ, אבל כבר די גדול.
"השיחה הראשונה בינינו הייתה ב-1994, ומאחר שאשתי הייתה בהריון עם בני הראשון, החלטנו לחכות עד 1995. מכל מקום, נסעתי להתראיין בוונקובר יחד עם אוסנת, וכך יצא שהקריירה שלי הניבה עוד קריירה, רק יותר מפורסמת. הסופר רם אורן הוא חמי, ולצורך הנסיעה ביקשנו ממנו לבוא ולשמור על בני הקטן, עומר, בבוסטון, כדי שאוכל להתראיין. בזמן שהוא ישב בבית שלנו בבוסטון הוא כתב את הספר הראשון שלו, ‘פיתוי', על המחשב הביתי".
" אתה קורא את הספרים של אורן לפני הפרסום? מחווה דעה?
"הספרים של רמי התחילו כמו מפעל משפחתי. את הטיוטה הראשונה כולנו קראנו והעלנו עוד רעיונות. יחד עם זאת, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, אז לפעמים חשבנו למשל שיש ספרים שלא כדאי להוציא, והוא הלך על זה והם היו לרבי מכר. אגב, על עטיפת הספר השלישי, ‘אות קין', מצולם הבן שלי עומר כתינוק שיוצא מהלהבות ואני מחזיק אותו. הכל מאוד משפחתי".
" אתה נוהג להתייעץ איתו בנוגע לקריירה שלך?
"בהחלט. זה תענוג להתחבט איתו בבעיות. הוא אדם מדהים. כזה, שכמה שהוא עובד קשה בכלל לא מרגישים את זה מסביבו. הוא איש שיווק בחסד ובוודאי שאני משתף אותו בדברים, כמו גם בהחלטה לעזוב את קודאק".
" חשבת גם לכתוב ספרים בעצמך?
"אולי, אבל אני לא יכול עם כזו תחרות בבית. מה, אני משוגע"?! "
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
