מחסן על קרקע חקלאית - המשכיר הצהיר שהכל חוקי

חברה ששכרה מחסן במושב מבלי לדעת שהשימוש במבנה חורג מייעודו, זוכתה מאשמה, למרות שהתעכבה ארוכות בפינוי המחסן. סלומון סולור - יבוא שיווק והפצה בע"מ שכרה מחסן בשטח כ-500 מ"ר במושב אחיסמך, לצורך אחסון מוצרי ניקיון. המחסן נמצא על קרקע חקלאית והשימוש שנעשה במקרקעין הינו שימוש חורג. בשל כך, הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לודים כתב אישום כנגד החברה וכנגד מנהל החברה, סלומון ראובן.

האישום נדון בפני השופט דוד שהם מבית משפט השלום ברמלה.

לפני הגשת כתב האישום זומן סלומון לגביית עדות. הוא העיד, כי כאשר שכר את המחסן שאל את המשכיר אם מותר לו להשתמש במבנה והמשכיר השיב לו בחיוב. הנאשם לא הסתפק בכך וגרם לכך שהצהרתו של המשכיר תיכלל בחוזה השכירות, שם נאמר: "המשכיר מצהיר בזה, כי למחסן יש את כל האישורים והרישיונות הדרושים מטעם הרשויות לצורך הפעלת המקום כמחסן, אשר ישמש את השוכר לצרכיו...".

השופט שהם קובע כי גרסתו של הנאשם מהימנה וכי הנאשם הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו.

לגבי התקופה שמתחילה מהיום שנודע לו שמתבצעת עבירה, או בסמוך למועד זה, ועד להגשת כתב האישום, עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 253(2) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 הקובע לאמור: "נעברה עבירה לפי פרק זה על ידי תאגיד... יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף... ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיחו שהעבירה הנעברת שלא בידיעתם או שנקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".

השופט קבע, כי מדובר בפרק זמן קצר, במהלכו לא סביר לצפות מהנאשם שיימצא לעצמו מקום חלופי למחסן.

המאשימה ביקשה מביהמ"ש לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, המאפשר לבית המשפט להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו בפניו - אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום.

לטענת המאשימה, הנאשם פינה את המחסן רק בחלוף שנה ושלושה חודשים מיום הגשת כתב האישום. לגבי תקופה זאת לא ניתן לומר שהמדובר בתקופת זמן סבירה שנועדה לצורך התארגנות ומציאת מקום חלופי.

אולם השופט שהם דחה טענה זאת, והבהיר, כי אשמתו של אדם נקבעת על פי האמור בכתב האישום ביום הגשתו. במועד זה, כאמור, לא עבר הנאשם כל עבירה, שכן עומדת לזכותו טענת הגנה.

סעיף 184 לא נועד לאפשר לחלוף הזמן להפוך מעשה שלא היווה עבירה ביום הגשתו לעבירה מעצם חלוף הזמן. סעיף 184 נועד למצב בו העבירה עצמה נעברה טרם הגשת כתב האישום, ובמהלך בירור כתב האישום מתגלית עבירה שונה מהעבירה המיוחסת לנאשם.

כך נעשה בתיק עמ"ק 20335/04 מדינת ישראל נ. ג'מאל רפיע אבו אלעסל. שם הורשע אדם בעבירות של ביצוע עבודות בנייה בסטייה מהיתר, למרות שהואשם בעבירה של בנייה ללא היתר. בכל מקרה, השימוש בסעיף 184 נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

ניתן גם לומר, שלא ניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן כלפי פרק הזמן שלאחר הגשת כתב האישום. הנאשם העלה את הטענות להגנתו אך ורק לגבי התקופה עד ליום הגשת כתב האישום. הפעם הראשונה שבה נדרש להתמודד עם הטענה שהעבירה שעבר מתייחסת עד ליום פינוי המחסן ולא עד ליום הגשת כתב האישום היתה במהלך הסיכומים.

התוצאה הסופית: ביהמ"ש מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.

עמ"ק 80038/04, בית משפט השלום ברמלה.

בשם הנאשם - עו"ד בן-אור גדעון.