מהו חניון לעניין ארנונה? ביהמ"ש העליון טרם השיב

במסגרת הדיון הנדון בחרנו לעסוק בשאלת פרשנותו של המונח "חניון", לאור פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון ברע"א 10643/02, חבס ח.צ פיתוח 1993 נ' עיריית הרצליה. לצורך הדיון נרחיב במעט בעניין הדין הכללי בארנונה ותחולתו על נכסים המשמשים כחניון.

חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, קבע כי שרי הפנים והאוצר יקבעו בתקנות סכומים מזעריים ומרביים לארנונה כללית, לסוגי הנכסים החייבים בארנונה.

מכוח חוק זה התקינו השרים משנת 1993 ואילך תקנות המגדירות סכומי מינימום ומקסימום לסיווגים השונים: בנקים, משרדים, תעשייה וכד'. בשנת 1994 הוסיפו השרים לתקנות את הסיווג "חניון", תוך שהם קובעים כי תעריפי המינימום והמקסימום לחניון יהיו גבוהים מאלו שנקבעו לקרקע ומבנה חקלאי, ונמוכים משמעותית מיתר הסיווגים: בנקים, משרדים, תעשייה, מגורים וכד'.

לצורך המחשה, תעריף מקסימום לעסק עומד על כ-300 שקל למ"ר לשנה, בעוד תעריף המקסימום לחניונים עומד על כ-50 שקל למ"ר לשנה. התקנות הגדירו חניון באופן הבא: "חניון - בין מקורה ובין שאינו מקורה, ואשר החניה בו נעשית תמורת תשלום". הגדרה זו נשארה בנוסחה זה עד היום.

לעומת זאת, ההגדרה בצו הארנונה של עיריית הרצליה, אשר נדונה בפסק הדין דלעיל, צמצמה את תחולת סיווגו של חניון באופן שיחול רק על חניון "הפתוח לציבור הרחב". טענתה של עיריית הרצליה היתה, כי תוספת זו רק באה להבהיר את ההגדרה הקיימת בתקנות, ולא לשנותה.

פסק הדין בעניין חבס דן בבעלי בניין שבמרתפו מצויים 109 מקומות חניה מסומנים, שמרביתם מושכרים לדיירי הבניין בשכירות חודשית, כך שהחניון אינו פתוח לציבור הרחב. השאלה שעמדה במרכזו של פסק הדין היא, כיצד יש לסווג שטחי חניה המסופחים למבנה עסקי - האם יש להחיל עליהם את הסיווג לצורכי ארנונה של חניונים, או שיש לסווגם באותו תעריף ארנונה החל על העסק העיקרי, נוכח העובדה שהחניונים אינם פתוחים לציבור הרחב?

שופטי בית המשפט העליון חילקו את השאלה הנדונה לשתי שאלות משנה. האחת, פרשנות המונח חניון כהגדרתו בתקנות, והשנייה, חוקיות השינוי שבוצע בצו הארנונה של עיריית הרצליה, אשר צמצם את הגדרת חניון. נציין, כי בבית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים, נקבע כי יש לחייב את שטחי החניה בהתאם לסיווג הנכס העיקרי.

התוצאה אליה הגיעו שופטי בית המשפט העליון היתה הפוכה, אך הדרך בה בחר כל אחד משופטי ההרכב ללכת היתה שונה. השופטת ארבל מציינת, כי מסקירת פסיקת בתי המשפט המחוזיים עולה חוסר אחידות בפירוש המושג חניון בתשלום. היא קובעת שתכלית החוק ביצירת הסיווג לחניונים היתה יצירת תעריף זול שיעודד יצירת מקומות חניה נוספים. היא מוסיפה, כי תכלית זו מושגת בין אם החניון פתוח לציבור הרחב ובין אם הוא משרת את דיירי הבניין שמחנים בחניון זה במקום לתפוס מקומות חניה בחניונים הפתוחים לציבור הרחב.

אשר על כן, פוסקת השופטת ארבל, מקום ששתי פרשנויות מקיימות את תכלית החוק יש להעדיף את זו המקלה עם הנישום. לפיכך, יש לפרש כי הגדרת חניון בתקנות חלה גם על שטחי חניה שאינם פתוחים לציבור הרחב, ולכן היא אינה דנה כלל בטענת חוקיות ההגדרה בצו הארנונה של עיריית הרצליה.

השופטת נאור לעומת זאת קובעת, כי שאלת פרשנותו של המונח "חניון" בתקנות אינה צריכה הכרעה, וזאת מכיוון שהשינוי שבוצע ע"י עיריית הרצליה בצמצום הגדרת חניון לחניון הפתוח לציבור הרחב אינה חוקית ונוגדת את דיני ההקפאה. לכן, מהטעם הזה בלבד היא קובעת כי יש לראות בשטחי החניה כחניון. השופטת נאור מוסיפה, כי ניתן ללמוד על השינוי הלא חוקי שביצעה העירייה מפסה"ד החלוט, בית תיאטראות חניונים נ' עיריית הרצליה, שם נקבע כי שטחי חניה שאינם פתוחים לציבור הרחב מהווים אף הם חניון.

המשנה לנשיא (בדימ') מישאל חשין, אינו מקבל את פרשנותה של השופטת ארבל וקובע כי מקומות החניה הנדונים אינם בבחינת "חניון". לדעת חשין, חניון משמעו נכס המשמש את הציבור לחניה זמנית מתחלפת. יחד עם זאת, לאור הכרעת הדין בפסה"ד בית תיאטראות, מצטרף חשין לקביעה לפיה יש לחייב את שטחי החניה כחניון.

אכן, התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש העליון זו התוצאה הראויה. תוצאה אחרת, לפיה יש לסווג את שטחי החניה בתעריף הנכס העיקרי, היתה מביאה לתכנוני מס פשוטים עקב חוסר הסבירות בחיוב שטחי חניה בתעריף הנכס העיקרי. אולם הדרך בה הגיע ביהמ"ש העליון לתוצאה היא נשוא הבעיה.

מחד, ביהמ"ש העליון מבקר את ההגדרות העמומות וחוסר האחידות הקיימת בגביית ארנונה, וקורא למחוקק ולמחוקק המשנה להיכנס לעובי הקורה. מאידך, ביהמ"ש העליון מפספס את ההזדמנות להכריע ולצקת תוכן ברור ואחיד למשמעות המונח "חניון".

אנו תקווה כי בתיק דומה שמצוי בפני ביהמ"ש העליון (גולדהמר נ' עיריית חיפה), יילך ביהמ"ש העליון בדרך חדה וברורה יותר, ויימנע מלהפנות אצבע מאשימה למחוקק.

הכותב הוא ממשרד עו"ד י. מיוחס ושות', המתמחה במיסוי מוניציפאלי.