"הדומיננטיות שלי לא נוחה לכולם"

התקופה האחרונה אינה קלה עבור שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים זה כשנה וחצי. הביקורת נגדו מצד תעשיינים, גם אם היא מצד בודדים, מושמעת גם על ידי תעשיינים בכירים. הביקורת, שנמתחה על סדרי העדיפויות שקבע ועל נושאים בטיפולו ובעיקר בניסיונו, לכאורה, להכפיף את מכון הייצוא להתאחדות התעשיינים כדי להגביר את עוצמתה, נמשכה בהדלפה ל"גלובס" על חילופים שביצע באחרונה בצוות יועצי התקשורת שלו. אלה כללו את הבאתה של העוזרת האישית שלו מזה 13 שנה מעיריית רמת גן (ברוש התפטר מתפקיד סגן ומ"מ ראש העיר) כשכירה להתאחדות, וכן מינוי יועצת תקשורת נוספת לארגון, לאחר שהתיר הסכם ארוך שנים עם משרד ארד.

הביקורת כלפי ברוש עלתה מדרגה לאחר ניסיונו הכושל והמביך למנות לתפקיד מנכ"ל התאחדות התעשיינים את אבי בלשניקוב, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת וסמנכ"ל מכון הייצוא.

ברוש שכנע את התעשיינים בצורך למנות את בלשניקוב לתפקיד במקום המנכ"ל הוותיק, יורם בליזובסקי, בן ה-67, עימו סוכם כי יפרוש לגמלאות. ואולם, ברגע האחרון, אחרי הסיכום והאישור, העדיף בלשניקוב את תפקיד מנכ"ל הכנסת, שסידרה לו יו"ר הכנסת, דליה איציק. ברוש ההמום, שנותר עם המכנסיים למטה כשלמד על המינוי כמעט יחד עם התקשורת, הודיע בתגובתו, כי "נעתר לבקשת ראש הממשלה ושר האוצר לשחרר את בלשניקוב ממחויבותו כלפי ברוש", ולא ידע מה מצפה לו.

מתכוון להיות מלוא הקדנציה

ברוש נתקל בחזית חדשה. הפעם מצד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מי שנחשב למקורבו זה שנים. יועץ התקשורת של אולמרט, אסי שריב, אמר, כי הטענה שראש הממשלה היה מעורב במינוי בלשניקוב היא "שקרית" וגם "חסרת כל שחר".

ביום ראשון השבוע החליטה נשיאות ההתאחדות לקבל את המלצתו החדשה של ברוש ולמנות את יהודה שגב, לשעבר מנכ"ל התאחדות הקבלנים, למנכ"ל התעשיינים. והנה, שוב נפתחה חזית של ביקורת נגדו.

בשיחה עם "גלובס" משיב ברוש למבקרים, שולל את הטענות שהוא כוחני וטוען ששחזור ימי המטבחון של דב לאוטמן ויצחק רבין ויחסיו הקרובים עם שר האוצר, אברהם הירשזון, ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני, דווקא יעשו טוב להתאחדות, לתעשייה ולמשק.

* מה אתה צריך את זה?

"מאז שאני זוכר את עצמי, בגיל 21, כשהשתחררתי מהצבא כסגן צעיר, חשבתי שאני צריך, מעבר לפעילות העסקית, לתרום גם לחברה.

"הצטרפתי לפעילות בהתאחדות התעשיינים, הייתי יו"ר דור ההמשך (התעשיינים הצעירים) ואחר כך יו"ר תעשייני המתכת והחשמל (בבעלות משפחתו היה אז מפעל ברוש לתנורים, שמאז נמכר. כיום מחזיקה המשפחה בחברת חוטי ברקן, בהיקף פעילות של כמה עשרות מיליוני דולרים. ה"מ). אחר כך הייתי יו"ר הוועד הפועל של התעשיינים, התפקיד השני בחשיבותו אחרי הנשיא (היום מכהן בתפקיד זה עמי אראל מדסק"ש. ה"מ), יו"ר מכון הייצוא ואח"כ נשיא ההתאחדות (תפקיד ללא שכר שכולל בחובו גם את תפקיד יו"ר לשכת התיאום של המעסיקים. ה"מ). הרצון לתרום בעבודה ציבורית הוא בעל חשיבות רבה ונותן לי סיפוק רב מאוד, לכן אני עושה את זה".

* אומרים שהאינטרסים האישיים מובילים אותך, ולא טובת ההתאחדות. שהמשך דרכך, כמי שעד לאחרונה היה סגן ראש העיר ר"ג ולשעבר חבר מרכז ליכוד, יהיה כמתמודד ברשימת קדימה לכנסת, תפקיד שלקראתו אתה בונה את עצמך.

"שמעתי את הדיבורים האלה. אבל, אפשר להבין שלא השקעתי את 20 השנים הארוכות שהשקעתי בפעילות ציבורית בהתאחדות, כדי שעוד חמש שנים מהיום אהיה ח"כ. יש לי עוד ארבע וחצי שנים להיות כאן. אני מאוד נהנה מהתפקיד, והפרויקטים שההתאחדות מובילה הרבה יותר מספקים מאשר להיות ח"כ. לכן, אני שמח על ההזדמנות למסור לאלה שחושבים שמשהו אחר מעניין אותי, שאני מתכוון להיות כאן מלוא הקדנציה ולהשקיע את מרצי ואת האנרגיות שלי אך ורק בקידום התעשייה וכלכלת מדינת ישראל".

* ואחר כך?

"אחזור למפעל, לתעשייה, מה שנקרא אצלנו 'אעשה לביתי'".

* מה אתה משיב לטענות נגדך על הבאת יועצי תקשורת להתאחדות?

"בשש-שבע השנים האחרונות פעל פה המשרד של איל ארד (על בסיס ריטיינר כמשרד חיצוני. ה"מ). הגעתי למסקנה ששיטת העבודה הזאת לא נראית לי, שאני לא מקבל שירות טוב בחישובי עלות מול תועלת. היה נשיא קודם שזה היה לו טוב ואני חשבתי שצריך משהו אחר. לכן נפרדנו וקיבלנו את אורלי דורון כיועצת תקשורת 'אין האוס'. זה ישרת טוב יותר את ההתאחדות".

* טענו שניסית להביא כיועץ גם את חגי אליאס, יועצו ומקורבו של אולמרט.

"זה היה ברווז עיתונאי".

* תסביר איך התחילה "פרשת בלשניקוב".

"כשבחנתי מועמדים לתפקיד מנכ"ל ההתאחדות, חשבתי שבתקופה העומדת בפני ההתאחדות בלשניקוב הוא האיש הראוי למנכ"ל, בגלל היכולות הארגוניות שלו ויכולתו להוביל דברים. ראיתי איך הוא עשה את זה כסמנכ"ל מכון הייצוא. לא הייתי צריך להילחם על מינויו, כי קיבלתי את תמיכת ראשי האגפים והנשיאות, למעט אחד שנמנע. התפלאתי לשמוע לאחר מספר ימים, שבלשניקוב הולך לכנסת. השאר כבר הפך להיסטוריה".

* אז הוא עשה עליך סיבוב ועכשיו אתם ברוגז, לא מדברים.

"צריך להבין, שבלשניקוב לא חבר שלי מהגן והוא לא חבר שלי מהצבא. הוא עבד אתי שנתיים כשהייתי יו"ר מכון הייצוא והוא הסמנכ"ל. אני מניח שלא נעבוד יחד הלאה".

* מה מצב יחסיך עם אולמרט היום, לאחר שהכחיש את דבריך כאילו פנה אליך בעניין?

"ביני לבין ראש הממשלה שוררים יחסים אישיים טובים ויחסי עבודה שוטפים וטובים ביותר. אי-ההבנה שהייתה, לשמחתי כבר מאחורינו ושנינו נמצאים כבר מזמן במחוזות אחרים".

* אז היתה שיחת טלפון ביניכם על בלשניקוב?

"אי ההבנה מאחורינו. נגמר, די".

יחיד או ראשון בין שווים

טוענים נגד ברוש שהוא "משליט שלטון יחיד", במקום להיות "ראשון בין שווים". עוד טוענים, כי בכירי התעשיינים, כמו ישראל מקוב, בני גאון וצבי ימיני, מגיעים רק לחלק קטן מישיבות הנשיאות. ברוש אומר מצידו, כי 25 חברי הנשיאות מגיעים לשני שלישים מהישיבות, ממוצע הגיוני לאנשים בתפקידים בכירים שנמצאים הרבה בחו"ל.

"היום אין קופצים על תפקיד נשיא התעשיינים", אומרים תעשיינים רבים, "כיוון שלא מייחסים לתפקיד די עוצמה, שהוא ללא תמורה כספית וגם ללא תהילה". לטענתם, ברוש יכול עדיין ליצור מפנה במעמד התאחדות התעשיינים, אם יעמיד מול המערכת הממשלתית וההסתדרותית קבוצה של תעשיינים, ולא רק את עצמו. "צריך השבחה על ידי מוליכים", אומר תעשיין וותיק. "אם מחר בבוקר היה לו גם את נוחי דנקנר ועידן עופר בתוך המערכת, שאיתם הוא היה הולך לפגוש את שר האוצר - זה מה שנקרא בפיסיקה 'מוליכים טובים'.

"בתוך המערכת הוא צריך ליצור תחושה של ראשון בין שווים, לא של השלטת עמדות. הוא צריך לקבוע אג'נדה מקורית, ולא שוב רק הגדלת תקציב המו"פ, ותקציב ההשקעות וכו'.

"להוציא היום עוד מבזק תקשורתי לעיתונות, שהולך להיות בנאלי ומשעמם, לא עושה עניין הציבורי. כיום גם ההסתדרות כבר לא מעניינת וכך גם ההתאחדות ולשכת התיאום. אנשים ברמות שליטה כאלה ואחרות, הם שעושים את החדשות, והארגונים למיניהם כבר לא צועדים לפני המחנה, אלא אחריו. אם היית מציב קבוצת אנשים, היית מקבל את הכותרות והתועלת. אבל זו כבר בעיה של אגו".

ברוש אומר מצידו, שהוא משתמש בצוות, אם כי בתקשורת זה לא מצטייר כך. "בפגישת עבודה אצל שר האוצר לפני כחודש היו אתי ישראל מקוב, עמי אראל, דב לאוטמן, גזי קפלן, אוהד מראני ויוסי רוזן", הוא אומר. "בפגישה אצל ראש הממשלה, כשעוד היה מ"מ, היו אתי אנשים אחרים. בפגישה אצל השר אלי ישי היו אתי רוני קוברובסקי, יוסף ברנע, רן טוטנאור. מצטרפים אלי תעשיינים לפי העניין".

לדברי תעשיינים, "גם במינוי של המנכ"ל שגב טעה ברוש בכך שלא פנה לנשיאות ואמר, 'פישלתי, בואו תציעו אתם מועמדים, ונשקול יחד', אלא העביר המלצה שלו". לטענתם, גם מינויו של דוד ארצי, סמנכ"ל התעשייה האווירית ליו"ר מכון הייצוא נועד להציב בתפקיד "איש של ברוש", שיאפשר השתלטות ההתאחדות על מכון הייצוא.

ברוש משוכנע ש"ארצי הוא מינוי ראוי. איש משכמו ומעלה, היצואן הגדול בישראל (התעשייה האווירית), שזוכה להערכה רבה בקרב התעשיינים". גם באשר למינוי שגב הוא אומר בביטחון, ש"בחירת מנכ"ל ההתאחדות היא פררוגטיבה של הנשיא, שצריך לעבוד עם המנכ"ל שעות ארוכות מדי יום. התייעצתי עם שישה יושבי ראש האגפים המקצועיים בהתאחדות, גיבשנו עמדה משותפת והנשיאות שאישרה פה אחד. אותם קולות בודדים (נגדו) מדברים מהרהורי ליבם ומשיקולים לא ענייניים".

* במעמדה של התאחדות התעשיינים חל פיחות ממשי, תהליך שלא החל אמנם בתקופתך, אלא נמשך מאז התפרקות הקשר האישי בין ראשי התעשיינים לראשי הממשלות, כשבראשם רבין. אצלם נחשבו התעשיינים חלק מהמטבחון. מה אתה עושה כדי לעצור את השחיקה במעמדכם?

"אין ספק שהתעשייה היא גוף מרכזי בכלכלה. צריך לזכור שהמשק השתנה, הנסיבות השתנו וגם פעילות ההתאחדות השתנתה בהתאם. אבל העיסוק שלנו בתוכניות כמו נעם, בקידום החינוך הטכנולוגי, במעורבותנו בקידום ההכשרה המקצועית, במערכת יחסי העבודה במשק - לא רק שלא הביאו להחלשת הארגון, אלא חיזקו אותו. עובדה שמתייעצים אתנו על הפרטת חברת החשמל, על תקציב 2007, על שכר המינימום תוך כדי המו"מ הקואליציוני. מי היה מבקש שנעשה את זה אם לא היינו רלוונטיים?"

* עולות נגדך טענות גם נגד סדר היום, על העברת משאבים לתחומים באחריות הממשלה, כמו פתרון האבטלה בנגב בפרויקט נעם להעברת עד 60 מפעלים לנגב בתקציב של 300 מיליון שקל. וזאת, על חשבון נושאים אחרים. בינתיים הצלחתם להעביר רק מפעלים בודדים.

"שמעתי את קולות התעשיינים, שאגב הגיעו רק לתקשורת, שפרויקט נעם הוא לא ראוי. אני מניח שהתעשיינים האלה הם מאזורים יותר מפותחים בארץ".

ברוש מזכיר, כי בתחילת דרכו כנשיא התעשיינים, בפברואר 2005, מינה וועדת מומחים בראשות פרופ' צבי אקשטיין, שהמליצה על קביעת יעד של חוסן חברתי לצד חוסן כלכלי, באמצעות העלאת התעסוקה במשק תוך התמקדות בבעלי שכר נמוך. נגזרת שלה הייתה תוכנית נעם.

"שכנענו את האוצר לתקצב את התוכנית, ושניהול הפרויקט יהיה על ידי ההתאחדות, בעלות שתתחלק חצי-חצי בין המפעלים שיעברו (ויקבלו הטבות ייחודיות. ה"מ) לתקציב שהאוצר יעמיד. הכוונה היא ליצור כמה אלפי מקומות עבודה בתעשייה ובשירותים הנלווים ובזאת לסייע להתפתחות אותם מפעלים ומצד שני, לסייע בצמצום הפערים בפריפריה. בגמר הפרויקט הזה, אנחנו מתכננים פרויקט דומה בגליל.

"בתקופה שבה אני מכהן, הקטנת הפערים וצמצום העוני הם משימה לאומית, וההתאחדות עוסקת ותמשיך לעסוק בתחומים האלה".

* תעשיינים מזהירים מפני הקרבה שלך לפוליטיקאים, בעיקר לשר הירשזון ולעיני.

"באותה מידה שיש לי מחויבות כלפיהם, יש להם מחויבות כלפי. זה כמו בזוג. אבל התשובה נמצאת במקום אחר לגמרי. לי אין ספק ששיתוף פעולה, הידברות והסכמות, הם הדרך הנכונה להוביל את יחסי העבודה במשק, כמו גם את היחסים עם הממשלה. לכן אני מאוד גאה בהבנות שיצרו את היחסים את האישיים, שכבר הוכיחו את התועלת למשק. בפרסום הממונה על יחסי העבודה במשק לפני כחודש, הוא אמר בפירוש שהודות ליחסים בין ההתאחדות להסתדרות ולעומדים בראשה נחסכו למשק ב-2005 למעלה ממיליון ימי שביתה.

"אין לי ספק, שהודות ליחסים האלה נמנעה שביתה גדולה בנמלים ערב כניסת הרפורמה בנמלים וכך גם נמנעה שביתה בתהליך ההחלטה על הפרטת בז"ן. היחסים האלה גם תורמים לשקט במגזר הציבורי.

לא לוחמני, עם עקרונות

"גם ההתנהלות שלנו מול האוצר נעשית בהגינות ובנחישות. אנחנו שותפים לכל התהליכים שיוזמים באוצר, ודעתנו נשמעת ונלקחת בחשבון עוד הרבה לפני שמתגבשת תוכנית, בזמן שאופים את העוגה, לא אחרי. כמו בנושא תאגוד חברת חשמל וכמו שהיינו משקיפים בתהליך תאגוד הנמלים. עובדה גם, ששני הצדדים במו"מ הקואליציוני ביקשו לשבת איתנו לגבש הסכמה בנושא שכר המינימום. עמדתנו, המעדיפה מס הכנסה שלילי על העלאת שכר המינימום, הייתה ידועה, ויחד עם זה, היה ברור שזה התנאי להצטרפות העבודה לממשלה. התערבנו וכך השגנו סיכום, שללא ספק, גם אם הוא קשה, צמצם את הנזק למשק, מנע סגירת עסקים רבים ופיטורים של עשרות אלפי עובדים".

* יכול להיות שאתה איש לוחמני ומפחיד ולכן מושך אש?

"אין ספק שאני נשיא דומיננטי עם אג'נדה מאוד ברורה ושלא לכולם הדומיננטיות הזאת נוחה. אני לא לוחמני, אבל יש לי עקרונות. כשצריך אני יודע לעמוד על שלי ואני לא נרתע להילחם על עמדותיי גם בפני חברים וידידים. וכשצריך, אני יודע להתפשר. אני מאמין בדרך של שיתוף פעולה ושמח שבד"כ היא מנצחת. בסופו של דבר, אני לא נלחם בשביל עצמי, אלא בשביל הגוף שבשמו אני בא. אני פריק של התעשייה וזה מה שמוביל אותי. הרי מה אנחנו עושים פה בהתאחדות? אני דואג לפרנסה שלי? אני דואג רק לתעשייה".