זה נשמע כמעט דמיוני, ואלמלא היה נכתב בפסק דין, היינו לוקחים בעירבון מוגבל את טענות עיריית קריית גת, אבל כעת מתברר שבמשך שנים הסתיר מפעל אינטל השוכן בעיר את שטחו האמיתי, במטרה לחמוק מתשלום מיסי ארנונה גבוהים. כשנכנסו סוף סוף פקחי העיריה למדוד התברר, שבאינטל יש כ-47,000 מ"ר של מבנים וכ-74,000 מ"ר של קרקע תפוסה, עליהם לא ידעה העיריה. על שטחים אלה היה אמור המפעל לשלם כ-10 מיליון שקל ארנונה בשנה, בנוסף לשטחים עליהם הצהיר.
בשנת 99' נחתם הסכם בין אינטל לעיריית קריית גת, בנוגע לגובה הארנונה שתשולם, כאשר החישוב מבוסס על נתונים שמסרה אינטל במסמכים רשמיים. אם לא די בכך, העיריה חתמה על מסמך לפיו לא יהיו לה יותר דרישות עבור התקופה הרלוונטית. מאז ועד לשנת 2005, היא לא איפשרה לנציגי העיריה להיכנס למקום ולערוך בדיקה עצמאית. נימוקיה היו מגוונים: אינטל חייבת לשמור על סודות מסחריים של החברה, ובכל מקרה, נציג מטעם העיריה אינו יכול להתייצב במפעל בכל עת שיחפוץ ולבקש את פתיחת שעריו לבדיקה, ללא תיאום מראש. עוד טענה, כי ביקור במפעל על כל שטחיו דורש תדרוך ביטחוני ונוכחותו של מלווה.
משום מה, בעיריה נכנעו לנימוקים ולא התעקשו על כניסה למפעל. רק לפני כשנה עמדה העיריה במלוא קומתה על דרישתה לערוך בדיקה, ונציגיה נכנסו למפעל בסיוע המשטרה. כשהתברר שהדיווח של אינטל לא היה מדויק, חייבה העיריה את המפעל רטרואקטיבית ב-60 מיליון שקל, עבור השנים 1998-2005.
אינטל עתרה לביהמ"ש לעניינים מינהליים בבאר-שבע, ובאמצעות עו"ד יגאל כרמי טענה, כי החיוב אינו חוקי, הן משום שהוא רטרואקטיבי והן משום שהוא מנוגד להסכמיה עם העיריה. לטענתה, בשנים אלה היא שילמה ארנונה לפי דרישת העיריה ואין מקום היום לשנותה, ובכל מקרה המחלוקת נסובה בשאלה האם חלקים שונים של המפעל חייבים בארנונה. בהליך אחר, השיגה אינטל על אופן חישוב שטחי המפעל וסיווגם.
השופט ניל הנדל דחה את העתירה ומתח ביקורת חריפה על התנהלות אינטל ותום-ליבה. "ניסיונה של אינטל למזער את המחלוקת לוקה בחוסר שכנוע. הסכום של 60 מיליון שקל רחוק מלהיות זוטי דברים, הן לעיריה והן לאינטל. על-פני הדברים, המדידה של העיריה מעניקה 'פנים חדשות' למפעל אינטל בקריית גת".
הנדל סירב לבקר את התנהלותה הרופסת משהו של העיריה. "אינני מוכן לתלות את קולר האשמה של אי-בדיקת נתוני השטח על צווארה של העיריה. גם אם אינטל אינה חייבת לפתוח את שעריה לנציגי העיריה בכל שעות היום, הרי התקופה של מספר שנים, במהלכן העיריה פנתה לאינטל לבדוק את המפעל - ללא קבלת מענה חיובי, מדברת בעד עצמה".
לדבריו, "טענת אינטל שהעיריה פעלה בחוסר תום-לב הינה טענה שלא בתום-לב. מחובתו של בעל מפעל לחשוף את שטחי מפעלו לעיריה, כדי שניתן יהיה לקבוע את שיעור הארנונה שעליו לשלם. מידע זה אינו סודי ואין הרשות חייבת לסמוך על טובת הלב של אלה אשר נהנים משירותיה. אף אם העיריה יכלה לדרוש את מימוש זכותה למדוד את המפעל ביתר שאת, ואכן יכלה, אל לבית המשפט להטיל את האחריות על הגורם הלא נכון".
הנדל גילה הבנה לאי-התעקשותה של העיריה. "בית המשפט רשאי לבחון את התרחשות הדברים שלא מתוך תמימות. הפיתוי לקבלת סכום של ממש מאינטל, והנכונות לסמוך על דיווחיה מקורם במציאות כלכלית מסויימת. כך או כך לא השתכנעתי שהעירייה פעלה מתוך כוונה לרמות, להשיג יתרון או אפילו מחוסר תום-לב. נוכח פניותיה השונות של העיריה במהלך השנים, היה על אינטל להיעתר לבקשתה. זאת, בין אם היה לאינטל מה להסתיר ובין אם לאו".
באשר לחיוב הרטרואקטיבי, הסתמך הנדל על פסיקה של העליון, כשקבע כי "עיריה רשאית לשנות למפרע חיוב ארנונה, אך לא תמיד - וייתכן אף שלא בדרך כלל". ואולם לדבריו, המקרה כאן אפילו אינו גבולי ואינו קשה להכרעה. "במקרה זה המקור לטעות, כלומר הבסיס לשינוי בעמדת העיריה, נבע מהתנהגות אינטל, שלא שיתפה פעולה עם העיריה. לא מדובר בטעות של רשות שנפלה עקב התנהגותה, ללא קשר למעשה הצד השני המעורב. אין כאן מקרה בו העיריה גרמה לטעות כזו או אחרת. אינטל שלטה במידע וידעה את הנתונים. אף אם נאמר שאינטל לא הטעתה במכוון, הרי היא האחראית לטעות של העיריה".
מאחר שנפסק שעיריה רשאית לשנות חיוב ארנונה מוטעה, גם כשאין קשר סיבתי בין הטעות להתנהגות הנישום, קל וחומר כשהנישום גרם לכך במעשיו. "אף ניתן לומר שאינטל נוהגת לכל הפחות בסוג של עצימת עיניים כלפי הרשות, ועל כן אל תתפלא שבית המשפט יעמוד לצידה של הרשות".
"הצדק", הוסיף הנדל, "דורש להעניק משקל רב להשתלשלות העניינים ולהתנהגותה של אינטל. העיריה יכלה והיתה צריכה לנהוג אחרת. היה עליה לדרוש כניסה למפעל בשלב מוקדם יותר. ברם בשיקלול הכולל, מחדל זה של העיריה לא יפטור את אינטל מלשלם את אשר עליה לשלם. הכלל של שוויון הנישומים בעל משקל רב במשפט המינהלי.
"חוסר תום-ליבה של אינטל אינו בר השוואה להתנהגות העיריה. אם המדידה היתה מגלה סטייה קטנה בין התוצאה לבין נתוני אינטל - ניחא, אך עסקינן בפערים של ממש המציגים שאלות קשות כלפי התנהגותה של אינטל". אינטל חויבה בהוצאות של 35 אלף שקל. העיריה יוצגה ע"י עוה"ד גדי רוקח ושמואל לנקרי (עת"מ 376/05). "
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
