את האזרחים הערבים הוא לא סופר ממטר

אין מחלוקת על כך שיש למשוך אזרחים לשוליים הגיאוגרפיים של המדינה, כדי לאפשר לתשתיות לשאת את השירותים הראויים לאוכלוסיית המדינה. אילו היה סופר אומר מילה אחת על הפיתוח הנחוץ של יישובי הערבים בגליל ובנגב, אילו היה מזכיר את הצורך בשיתוף כלכלי ומוניציפאלי בין יהודים לערבים, ניתן היה להאמין כי באמת תשתיות השירותים לאזרחים ורווחתם הן בראש מעייניו. אבל סופר אינו מתכנן באמת פיזור של השירותים לאזרחים אל שולי המדינה, אלא עושה שימוש בתכנון ובדמוגרפיה כגיאו-אסטרטג. את המלחמה שלו נגד 17% מאזרחי המדינה, האזרחים הערבים, הוא עושה בתחבולות, ולשם מלחמה זו הוא מוכן לגייס גם את האזרחים היהודים שיתייצבו על משפחותיהם וטפם.

בראיון ל"גלובס" האזרח המודאג סופר משווק באגרסיביות את ציונות-הקטסטרופה-הדמוגרפית, כאילו לא באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, אלא רק כדי להגן עליה מפני האזרחים הערבים ה"חומדים את הארץ משוליה", והיחסים איתם מצטמצמים ל"איזון דמוגרפי שברירי". בעוד הוא סופר את היהודים אחד-אחד ומגייס אותם לצרכים הגיאו-אסטרטגיים, כביכול, של המדינה - את הערבים הוא לא סופר ממטר, כאשר מדובר בשירותים לאזרח או פיתוח כלכלי.

וכאן השגיאה הגדולה: פיתוח חד-לאומי של הגליל, המשולש והנגב ליהודים בלבד יגדיל עוד את הפער והמתח בין היישובים היהודיים לבין היישובים הערביים השכנים, וזהו סיכון אסטרטגי לקיום המדינה. יתרה מזאת, פערים בהקצאות המדינה לתשתית, כלכלה וחברה על בסיס אתני בין שכנים הם לב ליבו של סיכון זה בכל העולם, ולא רק בנגב, במשולש ובגליל.

לעומת זאת, אזרחות שוויונית והוגנת תיצור כאן את המעבר ההכרחי מן "האיזון השברירי" של סופר למארג אזרחי יציב. לכן, פיתוח שוויוני של היישובים היהודיים והערביים בנגב, במשולש ובגליל הוא יעד אסטרטגי ראשון במעלה למדינת ישראל.

פיתוח שוויוני יאפשר קליטת אזרחים רבים נוספים בפריפריה, ללא הבדל דת, גזע ומין (זוכרים?), באופן שיבנה שכנות טובה בין יהודים לערבים. פיתוח שוויוני יאפשר קליטת אלפים רבים של צעירים ערביים מוכשרים ומשכילים אל תעשיות ההיי-טק בפריפריה, ומרכז ההשקעות יעודד את היזמים להשקיע ביישובים הערביים (עד עתה חלקם במענקי המרכז הוא 1.5%-2% לשנה).

כחלק מפיתוח שוויוני, אזורי התעשייה המרחביים יחלקו את הארנונה גם ליישובים הערביים שעל גבולם הוצבו, לצורך העלאת הרמה של השירותים החברתיים המשוועים לכך. אין סיבה שהשירותים המוניציפאליים בכרמיאל ייהנו מארנונה מאלפיים דונם תעשייה, בעוד שהשירותים הקהילתיים בדיר אל-אסד וסח'נין השכנות לא מגיעים לקרסוליהם, בהיעדר אזור תעשייה מניב ארנונה.

אם מדינת ישראל חפצה בריבונות של ממש בגבולותיה המוכרים - אל לה להילחם בחלק מאזרחיה, כהצעתו של פרופ' סופר, אלא לנקוט פיתוח שוויוני בין יהודים לערבים למימוש ריבונותה בנגב, במשולש ובגליל.

הכותב הוא מנכ"ל-שותף של עמותת סיכוי, לקידום שוויון אזרחי.