ביה"ד: מקורות ניסתה לקנות את שתיקתו של עובד שהתלונן על ממונה כי חרג מטוהר מידות

בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע קבע כי חברת "מקורות" ניסתה לקנות את שתיקתו של עובד החברה, שהתלונן נגד ממונה עליו כי חרג מטוהר המידות ומסדרי מינהל תקין, כשהעבירה לו במזומן 7,400 שקל. בנוסף הורה בית הדין למקורות לבטל פיטורי עובד אחר, שפוטר לאחר שהתלונן באותו עניין נגד אותו ממונה.

שלושה מעובדי החברה - חיים גזית יורם דדון ושמעון ביטון - מסרו מכתב לסמנכ"ל, אברהם בן דוד, בו פירטו טענות לגבי הממונה, אלי חליוא. במכתב טענו, בין היתר, כי עובדים במקורות נשלחו לעבודות פרטיות בבתיהם של חליוא ומקורביו, בהם בתו, וכי הובלו חומרים ברכבים של מקורות ויש חשד שחלק מהחומרים נלקחו ממקורות. במכתב הוצע לחקור נהגי משאיות שהעבירו חומרים ממקורות לאתרים פרטיים, לפי בקשת חליוא, ולחקור חשד לגניבת מתכת יקרה.

גזית ודדון פוטרו לאחר הגשת מכתב התלונה, ואילו ביטון טען כי הופעלו עליו לחצים לפרוש לגמלאות במסגרת הסכם קיבוצי והוא נכנע ללחצים.

גזית הצהיר כי לחץ על קצין הביטחון של מקורות, יוסי פישר, להשיבו לעבודה, ואמר לו כי הוא זקוק לכסף בתקופת ההמתנה. לדבריו, "לאחר לחץ נוסף מצידי, הודיע לי פישר כי מצא פתרון וכי אקבל תשלום כשכר על פועלי ממקורות 'דרך' חברת השמירה 'שירותי השומרים'. ואכן ביום בהיר, ולאחר קבלת הנחיות ממקורות, יצרתי קשר עם אחד בשם בן לולו, מנהל כוח אדם בחברת שירותי השומרים. הוא קבע עמי פגישה "דיסקרטית" בתחנת דלק מסוימת, וקיבלתי ממנו כ-7,400 שקל במזומן בתוך מעטפה".

הסמנכ"ל, אברהם בן דוד, אמר בעדותו: "אישרתי את העברת המזומנים לגזית...התשלום בוצע במזומן משום שנאמר לי שהוא לא ביצע עבודה, והוא טען שהוא במצוקה כספית, ורצינו להעסיק אותו והסכמנו לתת לו מעין מקדמה, שהיתה מסודרת בקבלות בינו לבין חברת השמירה....מדובר בכסף שהוצא ממקורות, אבל שולם על-ידי חברת השמירה".

בית הדין קבע כי לא הוצגה כל אסמכתה לתשלום כנגד חשבונית כפי שנטען, או כל תחשיב שעשוי לשפוך אור על מהות התשלום. בית הדין ציין כי מדובר ב"תשלום תמוה מאוד", וכי "לא ברור כיצד חברה ציבורית כמקורות מכניסה עצמה לסיטואציה של תשלום לעובד במזומן, ודומה שיותר ממידת הרחמים למצוקותיו, היה כאן ניסיון לקנות שקט או שתיקה".

התלונות נזנחו

דדון, שפוטר גם הוא, טען באמצעות עו"ד צבי זף, כי חליוא הוא מנהל רב עוצמה שהעובדים חוששים מפניו, בין היתר בשל היותו חבר בארגון העובדים הארצי. דדון הוסיף כי במקורות החלה חקירה פנימית בעקבות מכתב התלונה, אך נגד חליוא לא נפתחו הליכי משמעת. לדבריו, הוועד וההנהלה עשו יד אחת לכלול אותו ברשימת העובדים המיועדים לפיטורים במסגרת ההסכם הקיבוצי. מקורות דחתה את טענותיו של דדון.

בית הדין קיבל את תביעתו של דדון להשיבו לעבודה, אך ציין שאין בכך אמירה כלשהי ביחס לנכונות הטענות בנושא טוהר המידות. הוא ציין כי מהחומר שהתקבל עולה שהיתה הצדקה של ממש להרחיב את בירור התלונות, והדבר נזנח.

בית הדין גם מתח ביקורת על הנוהל הפנימי במקורות, לפיו יש לקבל את אישור נציגות העובדים כדי לחקור עובד קבוע. לדבריו, מדובר במצב ניהולי בלתי אפשרי, הכובל את ידיה של החברה בביצוע חקירה פנימית, והעלול לפגוע בדיסקרטיות ובאפקטיביות של החקירה, במיוחד כשהתלונות מופנות כלפי חבר בנציגות העובדים, כמו חליווא. (ע.ב. 3201/05).