"אני מנהל די דפוק. מצליח לי כי היו לי אנשים מצוינים"

אריה פינגולד, מייסד מרקורי אומר שלדעתו שערוריית האופציות בחברה לא נבעה מקונספירציה, מתאר כיצד הוא בוחר עובדים, ומסביר למה מעולם לא התאכזב מהצבעותיו בבחירות וגם משוכנע בחפותו של אמנון לנדן

אריה פינגולד, 59, הוא יזם שהקים שלוש חברות: דייזי, מרקורי ואורסוס. בצעירותו עבד פינגולד באלביט, ונמנה על הצוות שקיבל את פרס ביטחון ישראל בשנות השבעים. מאוחר יותר עבר לאינטל . בשנות השמונים הקים את דייזי, שפיתחה תוכנה וחומרה לתכנון שבבים בעזרת מחשב. בהמשך הקים את מרקורי, המספקת מערכות טכנולוגיה לאופטימיזציה של עסקים. פינגולד ניהל את מרקורי עד שנת 1999, אז עזב את החברה. באותה שנה הקים את הסטארט-אפ אורסוס, הפועל בשוק ניהול המצבים. בצבא שירת כמפקד בגדוד מוצנח של תותחנים, ולאחר השירות למד לתואר מהנדס אלקטרוניקה בטכניון. פינגולד הוא יליד רמת-גן ומתגורר כיום בסביון. נשוי לרוני, ארכיטקטית ומעצבת אותה הכיר בזמן לימודיהם בטכניון, אשר לומדת כיום שחזור אתרים. אב לארבעה: גדי, בן 30, בעל אולפן הקלטות; מיכל, בת 27, בעלת תואר שני באנימציה; תמר, בת 24, סטודנטית לאלקטרוניקה ומחשבים באוניברסיטת ת"א; ויונתן, בן 19, חייל בחיל האוויר.

* אריה פינגולד, מה אתה זוכר משנות הלימודים?

(צוחק) "מכיוון שאני חזק במתמטיקה, למדתי בתיכון במגמה ההומנית. הכרתי את עקרונות היסוד במתמטיקה: בכיתה הריאלית יש 45 בנים ו-5 בנות ובכיתה ההומנית בדיוק להפך, לכן הלכתי להומנית. כשהייתי בצבא, בגדוד מוצנח בתותחנים, שם האדם חושב ולא רק יורה, נדלקתי על הצד היותר ריאלי. למרות זאת, כשהשתחררתי תכננתי ללמוד היסטוריה צבאית - תמיד ידעתי לצטט תאריכים והכרתי את כל מלחמות נפוליאון - לכן הלכתי להירשם באוניברסיטת תל-אביב. בכל מקום ישבו שם על הדשא אנשים שאני מכיר מהצבא, כולם אומרים 'אהלן פינגולד, מה שלומך? בוא תשב'. זה הדליק לי נורה אדומה. הלכתי לטכניון וגם שם פגשתי אנשים שאני מכיר, אבל שם כולם רצו, שאלו מה שלומי ומיהרו לשיעור. מצא חן בעיניי שכולם עסוקים שם מעל לראש. בחרתי ללמוד שם אלקטרוניקה כי זה היה החוג שאליו הכי קשה להתקבל".

* למה החלטת לעבור לארה"ב, בסוף שנות השבעים?

"עבדתי באלביט והרגשתי שבארץ יש בעיה עם השיווק. רציתי ללמוד את הנושא, ושוב בחרתי במקום שאליו קשה להתקבל - אוניברסיטת סטנפורד. אמרו לי שכדי לקבל מלגה ללימודי MBA כדאי להיות שם בסביבה, אז עברנו לארה"ב. במקביל, הייתי חייב להתפרנס. זאת הייתה תקופה שאסור היה להוציא מהארץ יותר מ-400 דולר לבן-אדם ו-25 דולר לתינוק. הבן שלי, שהיה אז תינוק, לא הבין את החוקים ושתה חלב שעולה יותר מ-25 דולר, אז לא יכולתי להרשות לעצמי לא לעבוד, לכן פניתי לאינטל. רצה הגורל ושם הפכתי ל'כוכב'".

* איך זה קרה?

"אינטל הייתה במצב ייחודי. לפני עידן ה-PC השוק הכי גדול לשבבים היה שוק המכוניות, ובעלת הבית בשוק הזה הייתה מוטורולה. אינטל גילתה באיחור על מכרז ענק של פורד לאספקת שבבים לדור הבא של הצתה אלקטרונית למכוניות. זה מכרז שיצא לדרך שנתיים קודם לכן ואמור היה להיסגר תוך חצי שנה, כך שלחברות האחרות היה 'פור' של שנתיים. נוצרה כאן דילמה שמתאימה לבתי ספר לניהול. מצד אחד, אין לנו סיכוי לנצח אז למה לקבור אנשים טובים שלנו בעבודה המיותרת. מצד שני, איך אפשר להסתכל לבעלי המניות שלנו בעיניים ולהגיד להם שבמכרז הכי גדול אפילו לא ניסינו?

"באינטל החליטו לקחת ערימה של אנשים שהם misfit - כל מי שנמאס על הבוס שלו בכל מיני פרויקטים אחרים. אני גם הייתי שם מתוקף היותי עובד חדש, ועוד מהגר ללא רישיון עבודה. הצניחו בוס, בחור יהודי שהמנהיגות שלו התבטאה בכך שהוא תמיד איננו כשאתה צריך אותו, ומה שקרה זה שאני תפסתי פיקוד, חילקתי תפקידים והדלקתי את ההתלהבות. אמרתי שאין לנו ממילא מה להפסיד. בסופו של דבר מצאנו פתרון טכני חכם, בנינו אב טיפוס, ורבע שעה לפני סגירת המכרז הגענו לפורד. כשהגענו נפלו פניהם - הדבר האחרון שהם ציפו זה שמישהו יגיע, כי מסתבר שאנחנו לא ידענו אבל כל שאר המתחרים ביקשו וקיבלו הארכה. המהנדס הראשי של פורד אמר לנו 'אוי ואבוי אם זה לא יעבוד', כי נסיעת המבחן נערכה בשכונה שמאוד לא סימפטי להיתקע בה עם הרכב. זה עבד".

* למה בחרת לעזוב את עבודתך כשכיר ולפתוח בקריירה של יזם עצמאי?

"זה בער כאש בעצמותיי. שילוב של מה שאני אוהב ורוצה לעשות. אני יודע שאני טוב בפתרון בעיות, ובער לי ללכת ולעשות דברים כמו שאני מבין ולא כמו שהארגון אוהב. ארגונים עושים לי פריחה.

"מראש היה לי ברור שאני טוב בהקמת חברה חדשה, בלהעמיד אותה על המסלול ולהמריא. בגובה 30 אלף רגל, כשהקברניט אומר שאפשר לפתוח חגורות, יש אנשים שעושים את זה יותר טוב ממני וצריך לתת להם לנהל.

האמריקנים הם עם מאוד חכם. בחוקה שלהם כתוב שאסור לנשיא לכהן יותר משתי כהונות, ואני מאמין בזה. מטאטא חדש מטאטא היטב, וכשמישהו מנהל את החברה במשך שנים מתאסף לכלוך שאיש לא מנקה".

* איך אתה בוחר את העובדים שלך?

"אנדי גרוב, שהיה מנכ"ל אינטל, הוא בן אדם שאני מעריץ. הוא שכנע אותי להישאר באינטל ולוותר על לימודי ה-MBA. כששאלתי אותו למה הוא משכנע אותי לוותר על הלימודים, ומצד שני כל שנה הוא שוכר הרבה מאוד בוגרי MBA לעבודה, הוא ענה לי שמדובר באנשים שמישהו אחר כבר עשה בשבילו את הסינון שלהם. והוא צודק.

"כשאני שוכר עובדים לתפקידי מפתח אני בוחר טייסים, אנשי סיירות, שייטת. זה מקנה להם הרבה נקודות אצלי, מכיוון שהם כבר עברו סינון מסוים, עברו מסלול, הוכיחו שהם מסוגלים. ברוב המקרים זה מצליח. מה שכן, לפעמים אנשים כאלה רוצים להתקבל לחברה למסלול מהיר לקידום, אחרת הם לא יעבדו אצלך. למדתי שבשביל אנשים טובים שווה להתכופף, כי הם המפתח לכל דבר".

* אז למעשה אתה מעדיף עובדים ישראלים.

"בהחלט. יותר קל לי לזהות את המסלול שהם עברו. לדוגמה, במרקורי גייסתי את בועז חלמיש שהיה טייס, אורי דניאלי שהיה בקומנדו הימי, אמנון לנדן שהיה קצין קשר בצנחנים".

* יש לך שיטת ניהול שמייחדת אותך?

"אני מנהל די דפוק. הסיבה היחידה שמצליח לי זה שיצא לי בפוקס שיהיו לי אנשים מצוינים. גם בגדוד המילואים שלי זה לא חוכמה, כי תמיד היו לי אנשים טובים. בדייזי, למשל, היו לי אנשים שאחר כך הקימו חברות ענק: הארווי ג'ונס מסינופסיס, וכן מייסדי סאן מיקרוסיסטמס וקלאריפיי, שנרכשה על ידי אמדוקס. זה לא כשרון הניהול אלא אנשים שהם תותחים, הקרדיט הוא שלהם".

* איך אתה מרגיש כצופה מהצד, כשדברים גדולים קורים בחברות שהקמת כשאתה כבר לא שם? לדוגמה, כשמרקורי הסתבכה בשערוריית האופציות, או בעת מכירתה ל-HP?

"אמרתי כבר שמכירה של חברה שהקמתי זה כמו חתונה של הילדים. מצד אחד זו שמחה, ומצד שני עצב על שעזבו את הבית. ההבדל בהרגשה בין דייזי למרקורי היה גדול. במרקורי אני מקביל את זה לחתונה עם מישהו בעל ייחוס, ובדייזי - לחתונה עם בעל בטלן ושיכור. זה נבע מכך שבדייזי, בניגוד למרקורי, לא דאגתי ליורש. הייתי עסוק בהקמת החברה ונשארתי שם יותר מדי זמן. במרקורי לכולם היה ברור מה הכיוון.

"מרקורי היא סיפור הצלחה אדיר. האופציות הן במישור אחר. העניין האמיתי הוא שזאת חברה שמעולם לא אכזבה אנליסטים ויש לה רקורד של הצלחה".

* היורש שבחרת במרקורי היה אמנון לנדן. הופתעת כשהוא הסתבך בנושא האופציות?

"כן, במובן מסוים זו הייתה הפתעה, אבל אני עדיין בטוח בחפותו של אמנון. אני חושב שהייתה פה נפילה יותר מאשר קונספירציה. אני לא מצדיק מה שנעשה, הייתה פה עבירה וזה יכול להיגמר לא טוב עבור האנשים הקשורים לכך, אבל צריך לזכור שהיה פה שינוי חשבונאי שכל עמק הסיליקון התנגד לו. אנשים אמרו שהם לא יוכלו לעבוד ככה, וצדקו. במשך יותר מ-50 שנה כל העניין לא היה קשור לדו"ח רווח והפסד. דווקא המשקיעים צעקו וביקשו שיפורסמו תוצאות עם ובלי (רישום האופציות, ש.ח). כמו שאמר הסגן של ניקסון: 'שינו את החוקים ולא הודיעו לי'".

* מה אתה יכול לספר על היחסים שלך עם המשקיעים בחברות שהקמת?

"כל החבר'ה שהשקיעו במרקורי ודייזי, שעשו כסף מההשקעה, אוהבים אותי ומחבקים אותי כל פעם שהם רואים אותי. אני מניח שכשאתה מפסיד למישהו כסף, כועסים עליך. דייזי נכנסה לצרות שלוש שנים אחרי שעזבתי, ויש משקיעים שעד היום שונאים אותי בגלל זה, שלא סלחו לי על הכישלון שלא שייך אליי בכלל. היחסים עם המשקיעים זה עולם מוזר. סוג נוסף של משקיעים הם אלו שכועסים עליי למה לא שכנעתי אותם להשקיע בדייזי ובמרקורי" (צוחק).

* אמרת פעם שאורסוס, הסטארט-אפ הנוכחי שלך, יגיע לסדר הגודל של מרקורי ודייזי. אתה עדיין מאמין בזה?

"לאורסוס יש פוטנציאל להגיע לסדר הגודל הזה מבחינת גודל שוק, מיקום ויתרון יחסי של חברה ישראלית בתחום של ביטחון. אני מאוכזב מכך שלמדתי בדרך הקשה שהתעשייה הביטחונית מאוד איטית ביחס לתעשיית ה-IT. אנחנו מקווים שאורסוס תגיע לסדר הגודל של מרקורי ודייזי, אבל זה יהיה יותר איטי. אני חייב את זה לעצמי ולאחרים. אני מסתכל על מרקורי ורוצה לעשות את 'מרקורי - the sequel'".

* אורסוס היא התחנה האחרונה שלך לפני הפנסיה?

"לא. אני עושה באורסוס מה שעשיתי במרקורי - הבאתי מישהו שינהל את החברה ואני עכשיו דירקטור רגיל. יש לי עוד הרבה מאוד רעיונות חדשים לסטארט-אפים".

* מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?

"התחביב של זה סטארט-אפים. אני גם אוהב ללכת. בסביון יש שבילים נהדרים שאני הולך בהם בחמש בבוקר, עם אור ראשון".

* אתה מוכר כאוהד של מכבי תל-אביב בכדורסל, ובעבר הוזכרת כמי שמתעניין בהשקעה בקבוצה.

"אני נגיש תמיד לקבוצה, אם צריך לעזור. יש שם צוות מצוין לניהול ספורט, הם יודעים מה הם עושים ויש להם קבלות. הם לא צריכים אותי בהנהלה אבל קיבלו את עזרתי. אני מעדיף לתרום להם מאשר להשקיע, ותרמתי למכבי יותר משתי לירות. אמנם אני לא נוסע עם מכבי למשחקי חוץ בחו"ל כי אין לי זמן, אבל אני הולך לכל משחק גביע אירופה שמתקיים בארץ, עם כל המשפחה".

* לאן אתה אוהב לנסוע בחופשות?

"כמו שאני אוהב לראות אותו סרט שוב ושוב, כי אני תמיד זוכר שהוא טוב אבל לא על מה הוא היה, כך אני אוהב לבקר באותו מקום שוב ושוב. אני אוהב את צרפת, איטליה, ארה"ב, למרות מיציתי אותה כשגרנו שם. אשתי ארגנה פעם שיט בתעלות של צרפת, וזאת הייתה דקדנטיות מוחלטת. נהנינו מאוד".

* מה מרגיז אותך?

"הצורה שהישראלים נוהגים. יש לנו עם כזה נפלא, אבל בטח עשינו משהו לא טוב שאלוהים העניש אותנו בצורת הנהיגה".

* למי אתה מתגעגע?

"להורים, כמובן. ויש מקרים גם שאני מצטער שלא הקדשנו מספיק זמן לחברים, והחיים נוסעים קדימה. היה בחור בגדוד הצנחנים שהיה מ"מ ואני הייתי המ"פ שלו. במילואים הוא התקדם והפך למג"ד. בן אדם משהו. לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי אומר 'הגיע הזמן שאצלצל לרני'. דיברתי עם אשתו, והתברר לו שהוא נפטר לפני כמה שנים. אני כבר מתגעגע לרני, שהיה בן אדם מיוחד".

* כאיש עסקים ותיק בוודאי יש לך דעה על מצב המשק בזמן הלחימה.

"למי אכפת המשק והעסקים. זה עם מיוחד, יש פה אנשים נפלאים. ישנו בחור שפגשתי לפני שבוע, שגוייס למילואים ביחידת הנדסה. הוא סיפר לי שאין ציוד, אין מימיות, אין שיפצורים. הוא הרשים אותי כל כך שאמרתי לו 'קח את הכסף'. ארגנו לו את הכסף, הלכנו למפעל וקנינו כל מה שצריך כולל אפודים. מאוחר יותר נודע לי שהוא נפצע בלחימה. אז איך אפשר לחשוב בכלל על עסקים?".

* מה יחסך לפוליטיקה?

"אני לא פעיל פוליטית, אבל פעיל בפתרון בעיות לאנשים, בקרנות ועזרה לעולים חדשים. כשצריך אני מכניס את היד לכיס. לפוליטיקה צריך להתכונן ולהכין את עצמך. בכל פעם שיש בחירות אני מצביע למישהו אחר, ועד עכשיו אף אחד לא אכזב: תמיד התחרטתי על ההצבעה".

איך פספסנו את קבלת הפנים של מלכת אנגליה

שועי עולם עושים כבוד לחלוץ ההיי-טק הישראלי בארה"ב

אחרי שהקמתי את חברת דייזי, בימי נשיאותו של רונלד רייגן, הוזמנתי לפגישות עם ועדת הסנאט ליזמות", מספר אריה פינגולד. "זה נושא שהיה קרוב לליבו של רייגן, שחיפש דרכים לקרב את ארה"ב למודל של עמק הסיליקון, בתקופה בה היה נראה שהיפנים משתלטים על כלכלת העולם. באחת הפעמים הוזמנתי לנאום של הנשיא בסן-פרנסיסקו, והושיבו אותי ליד כמה סנאטורים ואנשי מפתח. רייגן התחיל לנאום, דיבר על הא ודא, אמר 'אבותינו לא באו לארץ הזאת להיות מובסים', ופתאום הסתובב, הסתכל עליי ואמר: 'פה באולם יושב מישהו שהחברה שלו, שנמצאת לא רחוק מפה, עשתה את זה - הגדילה את הייצוא באחוזים גבוהים'. כולם הסתכלו עליי, זה היה מפתיע מאוד מבחינתי.

בסוף הנאום תפס אותי הסנאטור של קליפורניה ואמר לי: 'בחור צעיר, עוף מהר למשרד שלך כי כל העולם ירצה לדבר איתך'. הוא נתן לי גם עצה: 'כשתגיע למשרד תגיד לפקידות להכין שלוש חבילות מהפניות שתקבלו: אחת של רשתות טלוויזיה, אחת של תקשורת כתובה ואחת של השאר - כל הפניות הלא דחופות שאפשר לענות עליהן בעוד כמה ימים'. הלכנו לפי השיטה של הסנאטור, כך שכל פנייה שלא שייכת לטלוויזיה או לתקשורת הכתובה זרקנו במגירה בלי להסתכל.

מסתבר, שאחת הסיבות לביקורו של הנשיא רייגן בקליפורניה הייתה ביקור של מלכת אנגליה, שהגיעה באונייה שעל סיפונה גם צ'ארלס ודיאנה, שרק נישאו. אחת הפניות שמצאתי במגירה באיחור של כמה ימים, הייתה מעטפה ובה הזמנה ל'כבודו ורעייתו' להגיע לטקס קבלת הפנים של מלכת אנגליה. לקח לי הרבה זמן לאזור אומץ ולספר לאשתי מה הפסדנו, והיא עד היום לא סלחה לי...".