שימוש חקלאי הינו שימוש לקיום המשק

סעיף מספר 1 להחלטות מועצת מקרקעי ישראל למעשה מתווה את המדיניות הקרקעית של המינהל בעניין זה, בקובעו, שקרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד לייצור מוצרים חקלאים ולהקמת מבנים ומתקנים הדרושים למגורי המתיישבים ולצורכיהם החקלאיים, וכן לצורכי הייצור החקלאי.

מדיניות מינהל מקרקעי ישראל באה לידי ביטוי גם בהסכמי חכירה חקלאיים עם קיבוצים ומושבים שהוא מנפיק, ובהם מצוין בין היתר כי: "וכן החוכר מתחייב לגרום לכך שהמשבצת תעובד או שתהיה מיועדת לעיבוד בשלמותה, על-ידי זריעה, נטיעה והקמת מבנים למשקים חקלאיים, בעצמה ו/או על-ידי חברי האגודה".

אך גם מינהל מקרקעי ישראל חיפש בשנים האחרונות פתרונות לניצול העתודות החקלאיות. זה בא לידי ביטוי לראשונה בהחלטות של מינהל מקרקעי ישראל 717, 727 ו-737, אשר למעשה קבעו את הקריטריונים של שינוי ייעוד בקרקע חקלאית במגזר העירוני והכפרי כאחד. החלטות אלו, שבמשך מספר שנים היו נשוא עסקאות ולא מעט הליכים משפטיים, בוטלו לבסוף על-ידי בג"ץ הקשת המזרחית הדמוקרטית, ונקבעו לגביהם רק הוראות מעבר כשלהן.

פן אחר של שימוש בקרקעות חקלאיות של המינהל הוא שימוש של החוכר, או מי מטעמו, למטרות מסחריות. העניין בא לידי ביטוי בכמות גדולה של בנייה שנעשית על אדמות שמיועדות למטרות ולשימוש חקלאי, אך מוקמים עליהם מבנים לשימוש מסחרי או לשימוש עם אופי מסחרי מובהק, שלדעת המינהל נוגד את מטרות הסכם החכירה והייעוד החקלאי.

לאחרונה בחן בית משפט המחוזי בבאר-שבע את סוגיית אופי השימוש המותר במצבים מסוג זה. העניין היה בה.פ 4028/04 צביקה חיימזון נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים.

במקרה דנן המבקש הינו בעל זכויות ומחזיק בלעדי של נחלה חקלאית במושב ערוגות שליד קרית מלאכי, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ. המבקש ביקש לבצע תוספת בנייה במשק החקלאי, ולצורך כך נזקק לחתימת המינהל, אך הלה סרב לחתום על התוכניות בטענה, כי המטרה שלשמה המבקש מתכוון לבנות אינה מטרה חקלאית. כעולה מפסק הדין, לצורך פעילותו היצרנית מחזיק המבקש במלאי של כ-1,000 טון גרעינים לפני עיבוד, כשהוא מכין את המזון בהתאם להזמנות אותם הוא מקבל מלקוחות שונים.

משהבין המבקש כי בקשתו לא נענית, ביקש להכניס למלאכת הבנייה גם מבנים לפיטום עגלים. אך גם זה לא הושיע, כי משרד החקלאות טען שהחקלאות לבשר נמצאת בשפל כלכלי, והרווחיות, במידה והיא קיימת, נמוכה מאוד. כמו כן מן הראוי שמגדל חדש יתחיל בהיקף מצומצם בהרבה, על מנת לבחון וללמוד את הענף על היבטיו השונים. להיקף גידול העגלים אין צורך במרכז מזון בסדר הגודל שמבוקש.

למעשה, השאלה שעמדה בעתירה היתה, מהו שימוש חקלאי והאם הפעלת מרכז מזון הינה בבחינת שימוש חקלאי? האם בניית סככה לפיטום עגלים ומרכז מזון המיועד לאספקת מזונם הינה בקשה לשימוש חקלאי? השופטת רחל ברקאי דחתה את העתירה, וניתחה את סוגית השימוש החקלאי לעומקו.

בעניין זה השופטת ברקאי מאמצת את הקבוע בבג"ץ הקשת המזרחית, אשר הדגיש את חשיבות עתודת הקרקע החקלאית והשימוש בה כפיקדון של הציבור. השופטת ברקאי קובעת, כי הפעלת מרכז המזון, על-פי התיאור העובדתי שבא בפניה, מלמד על דבר היותו של המבקש יצרן ומוכר של תשומות הדרושות להליך הייצור החקלאי. מעמד זה זהה למעמדו של כל יצרן תשומות אחר בחקלאות, ואין לראות בפעילותו, שהינה פעילות מסחרית עסקית בתחום המזון, כפעילות חקלאית.

בעניין זה השופטת ברקאי מאמצת את האמור בפסק הדין בר"ע 30/86 פ.א ד נ' מדינת ישראל, שקבע: ניהול עסק של הדברה אינו דרוש במישרין לייצור חקלאי. מה שדרוש לייצור חקלאי הוא ההדברה עצמה, אך לא ניהל עסק של הדברה. בדומה, מה שדרוש לחקלאות ולייצור חקלאי זה החריש והדיסקוס והזריעה והקציר, אך מכאן אין ללמוד כי ניהול עסק של מכירת טרקטורים או מכונות חקלאיות הוא שימש הדרוש במישרין לייצור החקלאי.

השופטת ברקאי עושה אבחנה חשובה, ולפיה "מעמדו של יצרן שכזה אינו שונה ממעמד של כל יצרן אחר, ועל כן לא יוכר השימוש בקרקע כחקלאי. ליצרן שכזה לא דרושה קרקע חקלאית לצורך פעילות תעשייתית יצרנית זו, ועל כן אין לאפשר לקיימה בתחומי הנחלה חקלאית".

הכותב מתמחה בדיני מקרקעין וממ"י.