היום עני, מחר אתם

איש השבוע שלנו הוא עני. הוא היה כזה ב-2005, ב-2004 ועוד הרבה קודם. אלא שאת עני כמעט אף אחד לא סופר. אתמול, בדו"ח העוני שפרסם הביטוח הלאומי, הוא כלל לא הופיע. 30 שקל בחודש הפרידו בינו לבין הדו"ח. יש מין קו כזה, מסבירים לעני, שממנו והלאה אתה כבר לא עני יותר.

עני שלנו לא מתאים לסיפורים של שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו. איפשהו התיאוריה שלו התפספסה. עני שלנו לא מגיע ללשכת התעסוקה, אין לו 8 ילדים, וגם לא שטריימל על הראש. עני שלנו הוא בן 32, נשוי עם שני ילדים, ועובד קשה.

המפעל שלו הוא מאלה שקוראים עליהם הרבה פעמים במדורי הכלכלה. ב-2005 הרווחים של המפעל הגיעו לשיא, בעיקר משום שהעובדים שלו עבדו מסביב לשעון, במשמרות של 12 שעות, לא פחות. את העני אף אחד לא זימן לשיחת פידבק, בטח לא לשיחת שכר. את הפידבק קיבל הקבלן שמעסיק אותו, זה שגם גוזר בסוף את הקופון.

את השיטה של המפעל הזה אימצה היטב המדינה. אלא שהמדינה שונאת את המילה "קבלן", אז היא קוראת לזה "אאוטסורסינג". נקיי הלשון יותר, אלה שמקפידים על העברית, קוראים לזה "מיקור-חוץ". המדינה מוציאה מכרז לשירותי ניקיון, אבטחה ואפילו מחשוב. הקריטריון היחיד כמעט, שעומד בפני המתמודדים, הוא המחיר. הרבה מאוד קבלנים וחברות כוח-אדם סיפרו כיצד במקרים רבים המחיר הנמוך שדרשה המדינה, אפילו לא הספיק לשלם שכר-מינימום לעובדים.

המדינה אמנם משלמת כ-43 שקל לשעה עבור כל עובד כזה, אלא שרוב הכסף הולך לקבלן. כך, מעט אנשים מתעשרים, אבל הרבה מאוד אנשים מצטרפים אל העני שלי.

מיהו עני? אם לשפוט לפי התמונות שנמרחו אתמול בעיתונים, עני הוא כזה שמחטט בפחי-אשפה או כזה שמחכה למנת מרק בבית-תמחוי. אבל עני הוא כזה שאחרי שכר הדירה או המשכנתא החונקת, אחרי התשלומים, החשבונות והמיסים, הוא מסתובב בסופרמרקט, ולא יודע איך להסביר לילד שאין לו שום דרך לקנות לו את הקורנפלקס שהוא אוהב. על עצמו הוא כבר מזמן ויתר, אבל הילד, אוי הילד. חברת השפע הופכת את הילד שלו לעני מיום ליום, מפני שהוא לא יכול לתת לו את מה שיש לכל השאר.

העני מתלבט כל פעם מחדש, אם להצביע ליכוד או להצביע עבודה. אלה מציעים לו ביטחון ורווחה, אלה מציעים לו רווחה וביטחון. אבל העני הופך לציני מיום ליום, גם אם בינתיים נוספה לה "קדימה".

העני מסתכל לצדדים, על כל אלה שנמצאים עמוק בתוך המירוץ של החיים, ולא באמת רואים אותו, ורק דבר אחד נותר לו לומר: היום עני, מחר אתם. "

גם בגלל השאלטר

אחד האויבים הכי גדולים של העני שלי, הוא העיוות שיצרו הוועדים הגדולים והחזקים לזכות היסוד של כל אדם ועובד - החופש להתאגד. העני שלי זקוק עכשיו יותר מכול לוועד חזק, תומך, עם יכולת הידברות טובה עם ההנהלה. אבל ועדים כמו שיש בחברת החשמל, שיכולים לנתק את הזרם בגלל שהחשמל, ההטבות והכוח עלו להם לראש, הורסים הכול לעני שלי. הוועד הופך פתאום לאויב הכי גדול של המעסיק, אפילו של הציבור. השאלטר של הוועדים החזקים, הוא הלחם של נתניהו. לא של העני.