צריך שלאגר אחד

"שוק הצגות הילדים בנוי בעיקרו מההפקות מסחריות, ומתיאטראות הנתמכים על-ידי סל תרבות ארצי ועל-ידי אמנות לעם", אומרת אביגיל שמר-אהרון, שותפה ובעלת תיאטרון גושן,"וכאן עיקר הבעיה. כי בעוד ההפקות המסחריות מתקצבות את עצמן, הרי שהתיאטראות העצמאיים, אלו שנמצאים בסל התרבות ואינם נתמכים על-ידי הגורמים השונים, מקבלים סכומים נמוכים, ובסופו של תהליך נאלצים, מחוסר ברירה, לגלגל כספים מהצגה להצגה".

דרכם של הזוג יואב ואביגיל שמר החלה לפני שנים דווקא מתוך אופטימיות גדולה: "יואב היה שחקן וזמר שהשתתף בהפקות רבות", אומרת שמר, "ואני עבדתי במתנ"ס כרכזת תרבות לגיל הרך. בשלב כלשהו שמתי לב שנישת הצגות הילדים אינה מפותחת דיה, וכי חסרות הצגות ילדים מקצועיות שמתייחסות לילד כאל קהל רציני".

בני הזוג החליטו לשתף פעולה, ובשנת 1989 יצאה ההצגה הראשונה לדרך, "העלנו את ההצגה "המפוזר מכפר אז"ר", וזו בהחלט היתה תקופה קשה", אומרת שמר, "השקענו בהצגה את כל חסכונותינו, ועשינו המון דברים לבד, תפרנו את התפאורה, השאלנו אביזרים, זה היה פשוט מטורף".

לדבריהם, עד מהרה זכתה ההצגה להצלחה: "האמת היא שבשלב הזה לא ידענו מה עושים הלאה", אומרת שמר, "החלטתי לקחת על עצמי את תפקיד השיווק, ופשוט הצעתי את ההצגה לכל רכזות התרבות שהכרתי".

בשנת 1990 העלו השניים הצגה נוספת, "העלנו את ההצגה "הדודה מרחוב נביאים" בעיבודו של יורם טהר-לב, וגם במקרה הזה לא היה לנו קל" אומרת שמר, "עבדנו 20 שעות ביממה כדי להצליח, חילקנו פליירים, עשינו הנחות רק כדי שייקחו את ההצגה, ועבדנו עם מספר מינימלי של שחקנים".

ובשלב הזה הם יצרו שיתוף פעולה עם סל תרבות ארצי, "הבנו שכדי שההצגות יגיעו למתנ"סים ולבתי ספר אנחנו צריכים לעבוד עם סל תרבות" אומרת שמר, "ואז נתקלנו בבירוקרטיה. נאלצנו לעבור כל מיני אישורים של ועדות, לענות על קריטריונים שונים, כשכל שנה נאלצנו לעבור את כל התהליך מחדש".

בתחילת שנות ה-90', עם הגעת העלייה הרוסית, הם העלו הצגה ברוח התקופה, "פה פשוט עלינו דרגה", אומרת שמר, "יואב הפסיק להופיע ועבר לצד הניהולי, לקחנו ארבעה שחקנים, והשקענו בעיצוב תפאורה ותלבושות".

ובדיוק כשהיה נראה שהכל מסתדר פרצה מלחמת המפרץ. "ההצגה נתקעה במחסן, לא עבדנו, והיה לנו מאוד קשה מבחינה כלכלית" נזכרת שמר, "לאחר שהמלחמה הסתיימה ההצגה כבר לא היתה רלוונטית, ונאלצנו לוותר עלייה, כשמבחינתנו דובר בהצגה שלא מוצתה".

הם חזרו לפעילות עם הצגות נוספות, אבל השינוי המשמעותי חל רק ב-1996, "עשינו הצגה על-פי שירי נעמי שמר, וזה פשוט הפך לשלאגר" אומרת שמר, "בעקבות ההצגה פנו אלינו בבקשות להופיע, וקיבלנו גם פניות של יוצרים שרצו לעבוד איתנו. בשלב הזה עשינו שינוי במערך השיווק: הכנסנו אנשים מקצועיים, לקחנו מזכירות וגם שידרגנו את עצמנו מבחינה מקצועית בהוספת שחקנים, מעצבי תפאורה, מעצבי תלבושות ועוד".

לפני כשלוש שנים הקימו השניים גם להקת מחול אריסטו קלאסי בלט, "גילינו שיש בשוק יותר מחול מודרני מאשר קלאסי", אומרת שמר, "והבנו שאם על-פי סל התרבות כל ילד רואה הצגות מחול, תיאטרון ומוזיקה הרי שמדובר כאן בנישה נוספת שניתן להיכנס אליה. שכרנו סטודיו, מורות, כוריאוגרף והתחלנו לעבוד".

לדבריהם, רפרטואר ההופעות שלהם עומד כיום על 20 הצגות ילדים, ביניהן הצגות קלאסיות כמו "הלב", "נעל הזכוכית", "בן המלך והעני" ועוד, כמו גם הצגות מודרניות כגון "הדודה מרחוב נביאים", "נער העפיפונים" ועוד. בין המשתתפים יוצרים ובימאים מוכרים כמו יורם טהר-לב, שלומית כהן-אסיף, ירון כפכפי ועוד.

היום היקף הפעילות של העסק מקורו 80% במסגרת סל תרבות, ו-20% במסגרת הצגות מסחריות, העסק מונה 60 עובדים, ומגלגל מעל 2 מיליון שקל בשנה.

על-פי נתוני השוק בארץ יש כ-20 תיאטראות ילדים, כשמתוכם כחמישה תיאטראות מובילים, ביניהם, תיאטרון אורנה פורת, מדיהטק ועוד. השוק עצמו מגלגל כמה מיליוני שקלים בשנה. קהל הילדים מורכב מילדי גן ועד ילדי כיתה י"ב. ההצגות נחלקות להצגות מסחריות שפועלות בקופות פתוחות אחר הצהריים, הצגות במסגרת סלי תרבות, אומנות לעם, סדרות מינויים שפועלות בעיקר בבקרים, והצגות חנוכה, מחיר כרטיס בהצגות המסחריות נע בממוצע בין 55-150 שקל".

" איך שומרים על יציבות לאורך זמן?

"זה קשה. אנו מתמודדים עם תחרות קשה, כשסדר גודל של עלות הפקה נע בין 200-250 אלף שקל כך שמבחינתנו גם אם משנה לשנה המחזור גדל זה עדיין מכסה רק את ההוצאות מבלי להותיר משאבים להמשך פיתוח. לכן אנו בעיקר בונים עצמנו בעיקר על איכות, מקצועיות, ועבודת שיווק אינטנסיבית".

" מדוע אתם לא עוברים רק להפקות מסחריות?

"זו נישה אחרת. אומנם יש שם כסף גדול אבל גם סיכון גדול, ואם אין קהל אתה יכול ליפול".

" מה התוכניות לעתיד?

"להמשיך להתפתח, ולהקים עמותה שמטרתה פיתוח אומנויות לילדים ברמה אומנותית ומקצועית גבוהה, מתוך ניסיון להגיע לכמה שיותר ילדים, ולחנכם להיות בעתיד אנשים אוהבי תרבות".

ברוריה בקר, מנהלת סל תרבות ארצי של החברה למתנ"סים מסרה כי "אנו שומרים על האינטרסים של התלמידים וקונים עבורם הצגות, תוך שאנו מנסים לעשות צדק גם עם האומנים והיוצרים. אנו נותנים הצעת מחיר בהתאם למפרט הטכני, על-פי קריטריונים קבועים, כשהמחיר נקבע תוך משא ומתן ובהסכמה עם בעלי התיאטראות. הראייה לכך שהמחירים אפשריים היא שבעלי התיאטראות ממשיכים להעניק הנחות". "