הפקה משוגעת

השבוע עולה למסכים זוכה פרס אופיר לסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה - "אדמה משוגעת". למפיקת הסרט, שרון שמיר, הייתה שנה טובה במיוחד - הפרויקט השני שהפיקה, הסרט התיעודי "סובנירים", זכה גם הוא בפרס אופיר, לסרט התיעודי הטוב ביותר. אמנם לאחר הזכיות הפכה שמיר לתופעה, אך נכון להיום היא לא יכולה לנוח על זרי דפנה. היא עובדת קשה בקידום, הפצה ומכירת שני הסרטים בארץ ובחו"ל. "אדמה משוגעת", בבימויו של דרור שאול ("מבצע סבתא") הוא דרמה על ילד שגדל בקיבוץ בשנות ה-70 והקשר שלו עם אימו חולת הנפש.

במהלך שנות ה-80 וה-90 עבדה שמיר בפרסומות, בהפקת סדרות טלוויזיה בארץ ובחו"ל, בהספקת שירותי הפקה לסרטים זרים שמצולמים בארץ ובעבודות מזדמנות על סטים של סרטים. את המרוץ הגדול החלה שמיר לפני שלוש שנים, כאשר החליטה יום אחד שהיא מפסיקה לעשות פרויקטים למען המשכורת ומתחילה להשקיע את מאמציה בפרויקטים שקרובים לליבה. באמצעות חברת ההפקות שלה "שירוקו", החלה להפיק את הפרויקטים המוצלחים ביותר של השנה. עם זאת, לא הכול ורוד כשרצים אחר משאלת הלב.

"עם 'אדמה משוגעת' נקלענו למצב קשה", מסבירה שמיר, "כי בגלל שרצינו לגייס עוד ועוד כסף אני ודרור ויתרנו על מרבית האחוזים שלנו. הבאנו משקיע פרטי ונתנו לו את האחוזים שלנו מהרווחים של הסרט. בנוסף חרגנו מהתקציב והוספנו כסף משלנו שיהיה מאוד קשה להחזיר. מכיוון שיש לנו ספקים, לא הכול משלמים מיידי. עוד לא מישכנו את הבית".

" אז אפשר לעשות כסף מסרטים?

"כן, בתנאי שאתה שומר לעצמך מספיק אחוזים מהרווחים ולא נכנסים להפקה עם הרבה שותפים. אפשר אם מראש יודעים להעריך את הפוטנציאל המסחרי של הפרויקט".

" ואיך מעריכים פוטנציאל מסחרי?

"זאת לא בעיה. לסרט ישראלי יש קהל מוגבל בעולם. הסרטים המצליחים נמצאים בתוך איזשהו תווך שאפשר לחזות אותו. ההימור שלך הוא על איפה אתה מציב את הפרויקט שלך בתווך הזה. צריך להאמין שהוא יצליח. אבל ברור שיכול להיות כישלון טוטאלי".

המפיק היפני בכה

" אמרת שלא צריך להכניס להפקה הרבה שותפים, אבל זה נראה כמשהו בלתי אפשרי בקולנוע שלנו. והעובדה היא ש"אדמה משוגעת" הופק על ידי גורמים רבים.

"כן, זו קופרודוקציה עם יפן, גרמניה וצרפת, ובנוסף יש קרנות ישראליות ושני גופי שידור ישראלים (קשת וyes) שגם השתתפו בהפקה".

" איך כל הסיפור התגלגל?

"לאחר שהתסריט פותח על ידי הקרן לקולנוע הוא התקבל למעבדות סאנדנס בארה"ב. מדובר במסגרת מאוד יוקרתית שכל שנה בוחרת שמונה תסריטים מתוך חמשת אלפים מועמדים מכל העולם. כבר אז אפשר היה לדבר על האוניברסאליות של הסיפור. לאחר סאנדנס הגשנו את התסריט לקרן וקיבלנו. השלב הבא היה גוף משדר, היו הרבה אפשרויות והחלטתנו ללכת על קשת, וחלק מהעניין עם קשת היה שמעבר לתמיכה היפה שלהם בהפקה של הסרט הם תומכים גם בהפצה. זה משהו חדשני ויוצא דופן שהם עשו כי הם נכנסו גם כגוף משדר וגם כמשקיעים. השלב הבא של בניית ההפקה התרחש כשקיבלנו פתאום מאה אלף דולר מערוץ הטלוויזיה היפני NHK. התנאי היחיד שלהם היה שהם מקבלים את זכויות ההפצה הבלעדיות ביפן. כל שנה הם אוספים ארבעה, חמישה פרויקטים מאסיה ונכנסים אליהם ל'קופרו' ועושים מזה פסטיבל תוך כוונה לקדם רב תרבותיות. הם הפיקו סרט איראני וכדי לאזן רצו להפיק גם סרט ישראלי. הם תרגמו את התסריט ליפנית, אהבו אותו וקבעו פגישה אתנו ברוטרדאם".

" הגעתם מוכנים?

"זו הייתה הפגישה ההזויה ביותר שהייתה לנו אי פעם. היפני בא עם מתורגמנית. הוא היה מדבר איזו שעה ביפנית והיא הייתה מתרגמת משפט קצר, ואחר כך ההפך, אנחנו היינו מדברים משפטים שלמים בעברית והיא הייתה מתרגמת הכול במילה אחת. בנוסף נציג הערוץ עשה כל הזמן תנועה מוזרה עם האצבע והצביע על אפו. אנחנו לא הבנו אם זה טוב או לא טוב הסימן הזה ולא ידענו מה קורה שם בכלל. בסוף הערב נגמר בזה שהיפני בכה בזרועותיו של דרור. נוצר קשר אישי מאוד חזק. מדובר באיש מאוד מיוחד במינו, לא יפני סטריאוטיפי עם חליפה. הוא לבש חולצת הוואי, היה לו שיער ארוך והוא תפס את עצמו כאמן ולא כאיש עסקים".

" וזה עדיין לא הספיק.

"אחר כך נכנס לפרויקט גם שותף צרפתי, אדגר טננבאום. בנוסף, בזכותו הגענו לעוד משקיע שנקרא 'קולנוע השקעות' גוף שמרים כסף בבורסה להשקעה בקולנוע. מדובר בכסף ציבורי המיועד להשקעה בתנאים מיוחדים, ולא בתנאים רגילים של קרן. אין הרבה סרטים שעומדים בתנאים שלהם. זה קשור לאחוזי השקעה ישראלית אל מול השקעה זרה ולבדיקת האפשרות להחזר כספי ההשקעה. מדובר בקרן שצריך להחזיר לה את כספי ההשקעה. השותפים הבאים שנכנסו הם השותפים הגרמנים 'היימט פילם'. בסופו של דבר קיבלנו סכום גבוה יותר ממה שלקחנו, כי התנאי של התמיכה של הקרן הגרמנית הספציפית ההיא היה שאתה צריך להוציא בגרמניה 150 אחוז מההשקעה שקיבלת. אבל היורו מאוד יקר ולא היה כדאי להוציא כל כך הרבה כסף בגרמניה. בסוף לקחנו צלם גרמני הבאנו ציוד מצלמה מגרמניה וכל עבודות המעבדה עשינו שם. ואז גם YES נכנסו להשקעה. ידענו שאנחנו צריכים עוד כסף בגלל החריגה. הקרנו להם את הסרט בגרסה ראשונית של העריכה והם אהבו והחליטו להיכנס. YES נכנס כגוף שידור ומשקיע ולשם כך היה צריך לארגן מחדש את תנאי ההשקעה של כולם, אבל הצלחנו לעשות את זה".

" יש פה מימון מאוד סבוך. הוא מזכיר את הסרט "המפיקים", בו המפיקים מוכרים יותר אחוזים ממה שיש. ועם זאת, למרות שזה נשמע מופרך, זה נשמע גם כמו משהו שאמור להיות נורמה בישראל.

"השוק בארץ מוגבל. אתה יכול להצליח, אבל אתה רואה את הגבול, לכן כל סרט ישראלי שואף להצליח גם בחו"ל. בשביל זה אתה צריך להפיק בסטנדרט מסוים וקשה לגייס כספים בארץ בלבד כדי להגיע לסטנדרט הזה. מדובר במעל מיליון דולר. בארץ אפשר לגייס בקושי 700 אלף דולר. אתה חייב להביא את יתר הכסף מחו"ל. היום זה מתאפשר כי המעמד של הקולנוע הישראלי משתפר בעולם. מתעניינים בתכנים שלנו והסרטים מצליחים. בנוסף, המסלולים נסללו כבר. זאת אומרת שמה שהכי קשה זה להביא את המשקיעים הראשונים. ברגע שהדרך סלולה, לסרטים הבאים כבר הרבה יותר קל. במובן הזה 'אדמה משוגעת' סלל את דרך ליפן. היתרון של ישראל הוא גם שאנחנו רוקדים בשתי חתונות, גם באסיה וגם באירופה".

בלדה לעוזב קיבוץ

" העיסוק בקיבוץ תרם לכך שהתעניינו בסרט בחו"ל?

"בגרמניה זה אטרקטיבי כי רעיון הקיבוץ נולד בגרמניה ובשנות ה-70 הגיעו לקיבוצים בארץ המון מתנדבים מגרמניה. גם בארה"ב זה מאוד עניין, אבל בעצם הסיפור הוא סיפור על אימא וילד. על הורות ועל ילדות ועל איך התפקידים יכולים להתהפך. היפנים למשל התחברו לסרט על הרקע הזה כי הם לא יודעים מה זה קיבוץ. הכוח הגדול של הסרט הוא בסיפור שמסופר מהקרביים של היוצר, וזה דבר שזיהו בסרט מהשלבים הראשונים. לכן קיבלנו כל כך הרבה שותפים כבר בשלב התסריט".

" יש דווקא אנשים שמאשימים את הסרט בכך שהוא מנסח ביקורת חריפה, חד צדדית ולא הוגנת על הקיבוצים.

"דרור עשה הקרנה בקיבוץ שלו לפני כמה ימים והתגובות היו מאוד אוהדות. אנשים מתחברים יותר למצוקה שלו ולסיפור האישי שלו מאשר לביקורת עליהם. בטורונטו בא לראות אותנו קהל יהודי ואמרו לנו שהיה להם קשה כי הסרט פוגע באידיאל של הקיבוץ. אבל דווקא לאנשים שמגיעים מהקיבוצים יש תגובות מאוד חזקות וחיוביות. רובם הזדהו עם הסרט והתחברו למה שנאמר. לאלה שלא באים מקיבוץ קשה להם יותר. קשה להם מאוד להיפרד מהאוטופיה שבקיבוץ". "