איך שסיפור מתגלגל

כמו כל החנויות של פעם גם זו היתה חנות קטנה וצפופה, ובעליה, שהמושג שירות לא היה שגור בפיו, נהג להפליא צעקותיו בלקוחות הנבוכים. היום, כשהדור השני מביט בגאווה בחנותו המהודרת, נידמה כי בין שתי החנויות, זו של האב וזו של הבן, גלום כל השינוי שעבר שוק האופניים הישראלי.

בתחילת 2004 החליט פרג (27) לבדוק בזהירות האם הוא רוצה להמשיך ולפעול בתחום בו התמחה בילדותו. כיוון שבמהלך שירותו הצבאי הדריך טיולים, ביניהם גם טיולי אופניים רבים, שקל למסד את קשריו עם התחום.

מביתו במכמורת יצא לסקר שוק מהיר וגילה כי בין חיפה לנתניה בכלל, ובעמק חפר בפרט, מספר חנויות האופניים קטן יחסית לאוכלוסייה שעניינה ברכיבה רק הולך וגדל. עוד גילה כי החנויות הקיימות ותיקות מאוד, מתמקדות באופניים עממיים ואינן מספקות את הסחורה לרוכבים רציניים.

כדי לא לסכן יותר מידי, החליט פרג להשקיע בפרויקט 40 אלף שקל שמחציתם הגיעו ממענק השחרור, ולנצל סככה חקלאית ריקה ששימשה בעבר למיון אננסים ועמדה בחצר של חמו. בכדי לעמוד בתקציב הזעום התגייס אחיה הצעיר של אשתו, שיר הלל (23) לסייע. יחד הקימו את החנות במו ידיהם: בנו קירות, יצקו רצפה, הקימו דלפק ומתקנים להעמדת האופניים מעץ ועוד.

במאי נפתח המקום שזכה לשם "בכל אופן". על 30 מטרים הוצגו האופניים החדשים ועל 20 נוספים הוקמה סדנת תיקונים. גם הפרסום נעשה בשתי ידיים, "לקחנו ריקשה" מספר הלל, "שמנו עליה כד גדול של לימונענע ויצאנו להפנינג יום העצמאות. כל מי שקיבל כוס משקה קיבל גם פלייר שסיפר על החנות".

נעשה צפוף

הקונים ודורשי התיקונים החלו לזרום. "הקפדנו לתת שירות אישי וטוב שקשה היום לקבל בחנויות הרשת הגדולות, מבלי לוותר על הידע המקצועי והמעמיק" אומר פרג, "אומנם רוב העבודה היתה סביב תיקונים ומכירת אופניים עד גבול 1,500 שקל, אולם במקביל נמכרו גם זוגות מאוד יקרים".

ב-2005 כבר גלגלה החנות קרוב ל-500 אלף שקל, סכום לא רע לפעילות של אדם אחד הנעזר בגיסו, שנעשית מתוך סככה חקלאית נטושה.

"ההתחלה היתה מצוינת ואז נעשה צפוף" אומר פרג, "לא יכולנו להרחיב מלאי בגלל השטח הקטן. ידענו שאנחנו מאבדים לקוחות פוטנציאלים שיש להם מחסום פסיכולוגי להיכנס לישוב שהם לא מכירים, ולקבל שירות בחנות שנמצאת בחצר בית פרטי". גם דרישות השוק גדלו.

"עמק חפר מאופיין בגידול ניכר במספר רוכבי האופניים מבוגרים שלוקחים את התחביב ברצינות רבה" אומר הלל, "מדובר באוכלוסייה חזקה, מרובת אנשי היי-טק, צבא ומקצועות חופשיים אחרים, שמודעת ליתרונות הבריאותיים של הרכיבה ויכולה להרשות לעצמה להשקיע כסף. במקביל לילדים, לקיבוצניקים, למאות הסטודנטים שחיים פה והאופניים הם כלי הרכב היום יומי שלהם, הולך וגדל מספר האנשים שרוצים ויכולים להשקיע עשרות אלפי שקלים בזוג אופניים. רצינו להיות מסוגלים לתת לכולם את השירות מ-א' עד ת' והחנות במכמורת לא אפשרה זאת".

סיבה נוספת סיפקה התחרות המתפתחת. "היה לנו ברור שזה רק עניין של זמן עד שהמתחרים שלנו יבינו את הפוטנציאל הטמון באזור ויפתחו פה חנות" אומר הלל, "רצינו להקדים תרופה למכה".

ביחד ולחוד

אל מול הרצון והשיקולים המסחריים עמדה המציאות. "כל התרחבות דורשת מקורות מימון שלא היו מצויים בידי שני בחורים צעירים כמונו" אומר פרג, "פתיחה של חנות אופניים גדולה ומרווחת פירושה השקעה של 500 אלף שקל רק במלאי, והיה לנו ברור שלבד, ללא הון וניסיון, לא נוכל לעשות את זה".

הפיתרון המתפתח בשנים האחרונות הוא קניית זיכיון מאחת משתי הרשתות הגדולות השולטות בשוק: מצמן את מירוץ או רוזן ומינץ. "לא יכולנו להרשות לעצמנו פיננסית לקנות זיכיון" מודה הלל ביושר, "וגם לא רצינו להיות חלק מתאגיד גדול, מתעשייה שפותחת חנויות ענק שאינן מקפידות על יחס אישי ואווירה נעימה. חיפשנו להצטרף למישהו עם תפיסה דומה לשלנו, שחשוב לו להיות קודם כל בן אדם ואחר כך איש עסקים, מקצוען שיעזור לנו להרים את הפרויקט ויסייע הן פיננסית והן מקצועית".

הפיתרון נמצא בדמותו איש העסקים ויבואן האופניים איציק פתאל. פתאל הוא בעל רשת אופני סלאלום שמחזיקה שתי חנויות בחיפה ובתל-אביב, ועוסקת בעיקר במכירת אופני יוקרה.

"מדובר ב-WIN-WIN SITUATION'" מפרט הלל, "לא נאלצנו לתת ערבויות בנקאיות או לשלם בעבור זיכיון, החנות כולה שלנו, וזכינו בשם מוכר שבעיני לקוחות רבים הוא שם נרדף לשירות טוב ולמקצועיות. השותף שלנו הרחיב את הרשת שלו בחנות נוספת שמוכרת הן לחובבים והן למקצוענים, ובעזרתה הוא מגיע לאוכלוסייה גדולה וחזקה, אליה לא נחשף בעבר".

מרגע שנחתם ההסכם פנו הלל ופרג לחפש מקום מרכזי ומצאו אותו במתחם בית חירות שעל כביש החוף. "זו היתה חורבה" מסכם הלל, ומתאר איך השניים שוב הפשילו שרוולים ובמו ידיהם, ובתוך חודש הפכו את המקום לחנות מרווחת ומזמינה בת 200 מטרים. "בעבודה עצמית חסכנו המון כסף" אומר פרג. השניים השקיעו שיפוצים כ-80 אלף שקל אליהם נוספו עוד 100 אלף שקל לרכישת המלאי.

"לא היתה לנו אפשרות לקנות את כל זוגות האופניים" מסביר הלל, "למזלנו הצלחנו לשכנע חלק מהיבואנים לתת לנו סחורה בתנאי אשראי נוחים במיוחד כדי לסייע לנו לצלוח את ההתחלה והגדלנו את התצוגה משניים לשישה מותגים".

ב-2 ביולי 2006 נפתחה החנות. עשרה ימים לאחר מכן פרצה המלחמה. "במהלך יולי לא הרגשנו בעיה במכירות" אומרים היזמים, "עוד לא גויסו אנשי מילואים וחלק נכבד מהצפון נסע דרומה והגיע גם לכאן. אוגוסט הוא ממילא חודש קשה בכל שנה ואנו מתכוננים עכשיו לטירוף החגים. שבוע לפני יום הכיפורים יגיע שיא התנועה".

למרות שמדובר בזמן קצר מאז נפתחה החנות החדשה, הסימנים מעודדים. "המיקום האסטרטגי על כביש החוף מאוד מסייע" אומר פרג, "לעיתים קל יותר להגיע אלינו בדרך לעבודה מאשר לחנות הקרובה הביתה. השם המוכר גם הוא מעודד כניסת קונים נוספים וכמובן המלאי הגדול. אם בחנות הקודמת מכרתי שישה אופני יוקרה בשנה עכשיו אני עושה את זה בחודש. בניגוד לעבר בו שלטו החנויות השכונתיות היום צריכה חנות אופניים להיות יפה, נעימה ומקצועית. השירות הטוב והמענה לצרכים שהולכים וגדלים הם ההבדל בין הצלחה לכישלון". "