חקלאי מושב מגדים: נפנה לבג"ץ להסדרת שימוש לא-חקלאי בתוכניות המתאר

בעקבות סחבת של יותר מעשור בהתנהלות החוקית של הליכי אישור ליוזמות כלכליות לא חקלאיות במושבים ברחבי הארץ

חקלאים ממושב מגדים, שבתחום המועצה האזורית חוף הכרמל, מאיימים לפנות לבג"ץ במידה ולא ישונו תוכניות המתאר המחוזיות כך שיסדירו את נושא התעסוקה הלא-חקלאית במועצות האזוריות, בהתאם להנחיות.

החקלאים העבירו בסוף השבוע מכתב לרה"מ אהוד אולמרט, ובו הם מבקשים שיפעל לאכיפת הנחיות הממשלה ולגרום לכינוס מועצת מנהל מקרקעי ישראל, על מנת לדון בסוגייה ולאשר את החלטת המועצה בנושא "שימוש לתעסוקה לא חקלאית".

החקלאים, באמצעות עו"ד אורי שילה, מבססים את פנייתם על דו"ח ועדת קדמון משנת 1994, שמונתה במטרה למצוא פתרון למצוקת הפרנסה של חברי המושבים בכל הארץ. הוועדה קבעה בשעתה, כי יש חשיבות וצורך לעודד יזמות כלכלית ועסקית חלופית במושבים, וכי עד כה נעשתה פעילות זו באופן לא מבוקר, בניגוד לחוקי התכנון והבניה, והביאה - לצד היתרונות הכלכליים - גם למטרדים, מפגעים וסכסוכי שכנים.

הוועדה קבעה עוד, כי התערבות של גופי התכנון והמוסדות המופקדים על המרחב הכפרי, הייתה יכולה לתעל פעילות יזמית זאת לכיוון הנכון, ולסייע בהרחבתה תוך מניעת מטרדים ומפגעים מיותרים. המלצתה היתה לרכז מאמץ בין-מוסדי לפתרון הבעיה.

המלצות הוועדה התקבלו על ידי הממשלה, מינהל התכנון, ובמספר החלטות על ידי מועצת מנהל מקרקעי ישראל. בין היתר החליט המינהל, כי הוראות לשימושים שאינם חקלאיים כפופות לקיומה של תוכנית מתאר או לקבלת היתר לשימוש חורג.

עו"ד שילה טוען במכתבו, כי בעבר אף העידו בכירים במשרד השיכון כי הם מודעים לחוסר האונים של חברי המושבים, הנדרשים לקבל היתרים לשימוש חורג, אך אינם יכולים להגיש בקשות כי לא הסתיימה הכנת התוכניות.

בחודש דצמבר האחרון החליטה הממשלה לאמץ את דו"ח הוועדה לבחינת הזכויות בחלקת המגורים ביישובים החקלאיים, ולהטיל על יו"ר מועצת מקרקעי ישראל, ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר, להביא לאישור מועצת מקרקעי ישראל, הצעת החלטה המעגנת את ההמלצות הללו.

החקלאים טוענים, כי המנעותו של מינהל מקרקעי ישראל מציות להחלטת ממשלה זו מהווה הפרת הוראות של בעלי הקרקע, ופגיעה חמורה מאין כמוה בשלטון החוק. עוד הם טוענים, כי המינהל מנהל תביעות משפטיות כנגד חקלאים, אשר מאז 1996, מבקשים לפעול על פי החלטות הממשלה ודו"ח ועדת קדמון.

זאת הוא עושה תוך הסתרת החלטות הממשלה המאוחרות מעיני בית המשפט, ותוך הימנעות מלגלות לבתי המשפט את אוזלת ידן של הרשויות השונות, אשר כמעט ואינן עושות דבר לשם יישום החלטות הממשלה בנושא זה.