כתנאי להיתר לאריסון: בנק ישראל שוקל הגדלת מספר הדח"צים בבנק הפועלים

בנק ישראל שוקל לדרוש מבנק הפועלים הגדלת מספר הדירקטורים מן הציבור, כאחד התנאים למתן היתר לשרי אריסון להגדלת חלקה בגרעין השליטה בבנק. כן נשקלת דרישה להגדיל את מספר הדח"צים בוועדת הביקורת של הדירקטוריון, כך שיהוו רוב. משמעות הצבת תנאים אלה היא שהבנק נמנע מלנקוט עמדה לצד מי מהשותפים לבנק, אריסון אחזקות או תעשיות מלח של משפחת דנקנר, ובפועל מאשר שליטה מלאה של אריסון בבנק.

הגדלת מספר הדח"צים תגביר, כך שואף בנק ישראל, את הגורמים המאזנים בהחלטות המתקבלות בבנק. עם זאת, מאחר שמנהלי הבנק בוחרים את המועמדים לדח"צים, וסביר להניח שזה נעשה בתיאום עם הבעלים, יש ספק גדול אם הוראה כזו אכן תוסיף משהו למערך האיזונים והבלמים שבנק ישראל שואף אליה. יש חשש לפגם במערך זה אם אריסון תרכוש את מלוא אחזקת האמריקנים בבנק ותהיה לשולטת היחידה בגרעין השליטה.

על-פי הסכם ההצבעה, שאושר עם רכישת הבנק, קבלת החלטות בגרעין השליטה מותנית באישור 75% מהשותפים. לאחר שאריסון תקבל היתר לרכוש את חלקם של האמריקנים, יגיע חלקה בגרעין השליטה ל-85%, והדבר יהפוך אותה לבעלת שליטה יחידה. משפחת דנקנר-תעשיות מלח, המחזיקה ב-15% מזכויות ההצבעה בגרעין השליטה, מבקשת מבנק ישראל לשנות את ההסכם באופן שידרוש הסכמה של 90%, כך שאריסון תזדקק להסכמת דנקנר בכל החלטה גדולה ומשמעותית. בעיה מרכזית העומדת בפני הבנק המרכזי עקב בקשה זו, היא חשש מתדמית ה"יו יו". שהרי בנק ישראל הוא שדרש מתעשיות מלח, אחרי יציאת נוחי דנקנר מהחברה, לרדת בחלקה בגרעין השליטה, מ-25%, כפי שהיה בהסכם המקורי, ל-15%.

הצעה נוספת של דנקנר, שלפיה יסכים בנק ישראל לשנות את סיווג 3% ממניות הבנק שמחזיקה המשפחה ממניות חופשיות למניות גרעין שליטה, גם היא בעייתית, נוכח הספק הגדול בנוגע לאפשרות המשפחה להוכיח יכולת פיננסית כפולה מאחזקותיה בבנק, כנדרש. לפיכך במהלך הדיונים בבנק ישראל נידונה האפשרות להציע למשפחת דנקנר, המחזיקה ב-65% מתעשיות מלח, להוסיף לחברה "יד חזקה", כלומר שותף שיעמוד בכל הוראות בנק ישראל מבחינה אישית ופיננסית. גורמים הקשורים למשפחת דנקנר אומרים שמספר נכבד של גורמים פנו אל המשפחה והביעו רצון להיכנס לשותפות בתעשיות מלח, אולם רק בתנאי שבנק ישראל יסכים לחזק את מעמדה בגרעין השליטה, ולהפוך את תעשיות מלח לבעלת השפעה מהותית בקבלת החלטות בבנק.

בנק ישראל לא מצליח לגבש דעה ברורה בעניין בעלי שליטה בבנקים. במשך שנים היתה הסכמה שקבוצת שליטה בבנק עדיפה על פני שליטה של גורם יחיד, למען שמירה והבטחה של מערך איזונים ובלמים בבנק. אולם הסכסוכים המתמשכים בין שלושת בעלי השליטה בבנק אגוד: משפחות אליהו, לנדאו ולובינסקי, שאינם מגיעים לפתרון כבר שנים - הכו בהסכמה הזו. לזה יש להוסיף את שנות המתח בין שני בעלי השליטה במזרחי, משפחת עופר ומשפחת ורטהיים, שנרגעו רק לפני כשנתיים, בהתפייסות ובמינויו של היו"ר יעקב פרי, המפשר הקבוע בין המשפחות.

באופן עקרוני יש אפשרות לבעל שליטה אחד ויחיד בבנק, אם כי קשה לומר שזו האפשרות המועדפת על בנק ישראל. במקרה כזה הוא ינסה לחזק את בעלי מניות המיעוט, שהם מחזיקי מניות מהציבור, בתנאים שיציב הפיקוח על הבנקים. הסיכוי שהוראות ייחודיות כאלה של הפיקוח אכן ישפרו את מעמדו של המיעוט, קלוש מאוד.