"לאברהם אירני היה ידע עצום וחוכמה אישית אדירה"

אירני עלה לארץ בתחילת שנות ה 50', הישר מהכלא העיראקי. הוא היה פקיד, מדפיס על מכונת כתיבה, פקיד זוטר באל-על ומנהל חשבונות במקורות. כשהבין ששכיר זה לא זה, היה למורה פרטי ליוצאי עיראק, ומהר מאוד למה שאנחנו מכנים היום בעל עסק לתיווך פיננסי. הוא התחיל בנכיון צ'קים, בעיקר עם הקיבוצים ומוסדות וחברות של הממשלה, "אבל הכי אהבתי ניירות ערך", אמר בראיון לפני כמה שנים, "הייתי קונה חבילות". ב-62' הבין שהוא מבין, הקים את החברה המרכזית למסחר בניירות ערך ובפעם ראשונה נתן צ'אנס למשקיעים קטנים, עצמאיים, אקטיביים וחוץ ממסדיים.

"אברהם נתן שירותים ללקוחות שהבנקים באותן שנים לא כל כך רצו להתייחס אליהם, ולא טרחו לתת להם שירותים", מספר סם ברונפלד, היום יו"ר הבורסה, שהחברות שלו עם אירני התחילה כשמונה למנכ"ל הבורסה ונמשכה מאז בידידות גדולה. "הוא נתן צ'אנס למשקיעים קטנים שהיו פעילים ואפילו אגרסיביים. זו הקבוצה שנותנת את הפלפל לשוק, שעושה מחזור, עניין ואקשן. הלקוחות של החברה המרכזית היו DAY TRADERS, לפני שהיה בכלל מושג כזה.

"עד לפני כ-15 שנה", מוסיף ברונפלד, "עוד היו נהוגות הגבלות שונות ומשונות למניעת יציאת מידע מאולמות המסחר. הייתה נהוגה אז 'שיטת האינטרקום'. באולם המסחר היה מיקרופון ולכל חבר בורסה מותר היה להציב אינטרקום אחד, ורק על שולחנו של מנהל בכיר. לאברהם, שהיה חבר בורסה, מותר היה לשים רמקול על השולחן. הוא חיבר לו הרבה אוזניות והלקוחות שלו היו באים, שומעים את המסחר בזמן אמיתי, ונותנים הוראות קנייה ומכירה לפקידי החברה המרכזית. היום הגבלת המיידע נשמעת קוריוז, שאברהם פרץ כבר אז. מיותר לציין שכשנכנסתי לתפקיד, ובהשפעת אברהם, הפסקתי את הקשקוש הזה".

עוד מסלול חדש, ולא ממסדי, פרץ אירני. "החברה המרכזית נתנה אשראי ללקוחות שרצו לפעול באמצעותה. הרבה אשראי, וזו הייתה פעילות שתרמה מאוד לרווחיותה. אבל לבורסה באותם ימים היו (בעקבות לקחי פרשת פ.יט) הוראות מחמירות מאוד לגבי מה מותר ומה אסור במתן אשראי ללקוחות. אני טענתי: חברה' בואו לא נלמד את אברהם אירני איך ולמי לתת אשראי, כי מה שהוא כבר שכח אנחנו אף פעם לא נדע. הרקורד שלו היה מצוין, לא היו אצלו בעיות שלקוחות לא פרעו אשראי. היה לו ידע עצום וחכמה אישית אדירה. היו לו חישובים יוצאים מהכלל גם בתחום הבנקאי. הוא מעולם לא התדיין בבית משפט מול שותפים ולקוחות. לא תבעו אותו והוא לא תבע אותם. היה לו נועם הליכות, הבנה פסיכולוגית עמוקה, חוש הומור ויכולת להגיע לפשרות הגיוניות ששני הצדדים יכולים לחיות איתם. איש נדיר".

ב-92' מינה אירני את משה טרי, היום יו"ר רשות ניירות ערך, למנכ"ל החברה המרכזית. "באתי, חשבתי שאני מבין גדול, ולא כל כך התייחסתי להערות שלו. מהר מאוד קלטתי שכל מה שהוא מעיר, כאילו בדרך אגב, במשפט קטן שנראה לא משמעותי באותו רגע, זה ברזל. זה תמצית הניסיון, החכמה והידע העצום בתחום. ראיתי שכל הערה שלו מתממשת תוך כמה חודשים, וזה עשה לי סיבוב חד בראש. הבנתי את עומק החכמה שלו, ומאז ועד יומו האחרון הייתי בא ושומע ניתוח מצבים. הוא היה נותן לי כיוון, מחשבה חדשה אחרת".

כשנתיים לפני שהתמוטט הבנק למסחר, הגיע אירני עם בנו ועורך דינו למפקח על הבנקים. אירני החזיק אז כ-20% מהבנק למסחר, אולם היה מנוטרל מכל מעורבות בבנק כתוצאה מויכוח מתמשך עם בעל השליטה שמיל וובר. אירני בא לדבר עם המפקח על הבנקים על רצונו לארגן קבוצת משקיעים שתגיע לשליטה בבנק. המפקח יצחק טל לא התלהב. סם ברונפלד אומר היום: "מאוד יתכן שאם המפקח היה מנצל אז את היוזמה של אברהם, כל הסיפור של אתי אלון לא היה מתרחש. עוד לא נולד האדם שיכול היה לגנוב משהו מהבנק של אברהם אירני".