החקלאות העסיקה את המדור הזה בשבוע שעבר. למה לעסוק בה שוב? בגלל ידיעה שהופיעה לפני ימים מספר בעיתון "הארץ", בה מספר אבי בר-אלי על "קבוצת חקלאים מיישובי חוף הכרמל, היוזמת הקמת מפלגה חדשה, 'אדמה בוכה', שמטרתה חיזוק המגזר החקלאי ושמירת זכויות החקלאים בקרקעות המינהל המוחכרות. ראשי הקבוצה טוענים כי איחודם של 400 אלף החקלאים יעמיד כוח פרלמנטרי משמעותי של 17 מנדטים, אשר יפעל לשינוי סדרי העדיפויות בחברה הישראלית".
400 אלף חקלאים? מספר הישראלים העובדים בחקלאות - ובכלל זה בענפי הייעור והגינון - מגיע לכל היותר ל-40 אלף. יתר על כן, קרוב לרבע מהעובדים הללו - שכירים ובעלי משקים, יהודים וערבים - עוסקים בחקלאות רק כעבודה חלקית. אז איך מגיעה האדמה הבוכה למספר גדול פי עשרה? אפילו אם נדבר על אוכלוסיה ולא על תעסוקה, נגיע עם בני משפחות החקלאים בקושי ל-150 אלף נפשות (חלקן צעיר מלבחור לכנסת).
מצד שני, חקלאי חוף הכרמל שכחו לכלול במניינם לפחות שליש מהאוכלוסיה הקרויה עדיין חקלאית. מספר הנפשות במועצות האזוריות - כלומר במגזר הכפרי - עולה על 600 אלף. אז למה לאיים על הכנסת רק ב-17 מנדטים, ולא ב-25?
חקלאים בחוף הכרמל? אה, נזכרתי! לפני שנים מספר הגישו החקלאים האמיתיים באחד ממושבי חוף הכרמל תביעה משפטית מעניינת: הם דרשו להורות לגופים המחזיקים את היד על הברז להקצות את המים החקלאיים רק לחקלאים האמיתיים, ולא לשכניהם הזוכים במכסת מים ומוכרים את חלקה הגדול לחקלאים האמיתיים בשוק השחור. למרבה הצער, בית המשפט שלח את החקלאים בחזרה אל שכניהם, שאינם זקוקים לכל המים החקלאיים שלהם כדי להשקות את כר הדשא שלפני הווילה. בית המשפט פסק שאין הוא יכול להתערב בהחלטות של המוסדות המיישבים.
כזכור, לא רק מכסות מים היו בסיס לשוק שחור חקלאי. גם מכסות ביצים ועופות וחלב ועוד ועוד דברים שהממשלה הקצתה למה שקרוי "הלובי החקלאי", שיש בו הרבה בוחרים - בעיקר לא-חקלאים. ואמנם, כבר לפני שנים מספר, כשהוגשה התביעה הנ"ל, חישבו הסטטיסטיקאים ומצאו שרק 10% מן המפרנסים הגרים בהתיישבות הכפרית עובדים למעשה בחקלאות - בין כעצמאיים ובין כשכירים. ברור שהיום ירד השיעור עוד יותר, גם מפני שהחקלאות מתייעלת ללא הפסק וגם מפני שעירוניים "רשמיים" עברו לכפר כדי להפריח אותו בגינות נוי.
ירידת מספר החקלאים אינה מזיקה לחקלאות, וגם לא לנוף הארץ. הפיכת הרפת לתעשייה עתירת ידע, שבה מחליף המחשב את כוח האדם, דווקא הגדילה את תנובת החלב. וזאת תוך הגנה על הסביבה, כי רק רפתות גדולות מאוד יכולות לעמוד בדרישות המלחמה בזיהום הקרקע והאוויר שמקורו ברפת. גם הלול הפך מזמן לענף סטרילי שבני אדם אינם רצויים בו, מפני שהם עלולים להעביר מחלות, רחמנא ליצלן. כך המצב גם בענפי הצומח. אפילו הפרדסים שהפכו למגרשים חזרו להיות פופולריים בייצור הכנסות מפרי הדר דווקא - הודות להתייעלות העבודה, לגידול בניצולת המים ולבחירה בפירות מכניסי כסף מקומי וזר.
ברור שאפשר היה להגדיל את החקלאות אילו הותרה כניסתם של יותר תאילנדים - לפחות באזורי הפריפריה שבהחלט קשה למצוא ישראלים - יהודים וגם ערבים - שיעבדו בהם בחקלאות. בהחלט אפשר לומר שבלי תאילנדים נוספים אי-אפשר יהיה להאדים, להצהיב ולהוריק את הערבה הצחיחה המצטיינת בגידול פלפלים.
בידיעה הנ"ל מצוטט יוזם התנועה החדשה, תנועת האדמה הבוכה, שאמר כך: "אני קורא לכל ראשי המועצות האזוריות, לפוליטיקאים יוצאי ההתיישבות העובדת, לבכירי התק"ם ולנציגי תנועת המושבים - להתפטר מתפקידיהם ולשים קץ לחגיגת ההון והשלטון". אכן, חגיגת ההון והשלטון היא חגיגה מעצבנת. אבל הון קטן המפוצל בין 600 אלף נפשות השייכות למגזר הכפרי (להבדיל מהמגזר החקלאי) יכול להיות הון גדול אם נותנים אותו במתנה לכל הנפשות הללו.
משום מה, בישראל אין הממשלה מעניקה סובסידיות ניכרות לחקלאים האמיתיים - בהשוואה לארצות המערב, לרבות ארצות הברית, שבהן מגיעות הסובסידיות לעשרות אחוזים מערך התפוקה החקלאית. אצלנו ניתנה הסובסידיה, בדמות הנחלה החקלאית לשעבר, לאנשים שאולי סביהם היו חקלאים. אמנם, אין להפלות לרעה את הנכדים הללו בקביעת המחיר שבו נמסרת לחזקתם הקרקע שהם יושבים עליה - בתנאי שהם יושבים עליה.
נכון שחוכר עירוני מקבל את הקרקע שעליה יושבת דירתו בדמי היוון זעירים, כתחליף לדמי חכירה שנתיים זעירים עוד יותר. אבל בעיר מדובר על פיסת קרקע קטנטנה לכל משפחה. אין המתנה הזאת מצדיקה מתנה של כמה וכמה דונמים בפרבר הקרוי כפר. מוצדקת גם השוואת הקרקע שתועמד בכפר לשימושים עסקיים לא-חקלאיים עם זו שנמסרת ליזמים הקרויים עירוניים מלכתחילה. אבל גם כאן אין להפוך סובסידיה למתנה גורפת. ולא נחזור ונכתוב על הבעיה שמעורר הפיצול שהפך למלאכותי בין מועצות אזוריות כפריות כביכול לבין רשויות מקומיות עירוניות.
בקצרה, קשרי הון-שלטון בזויים תמיד, גם כאשר ההון ידוע בשמו המסורתי "הלובי החקלאי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
