אם יהיה דם בירושלים, האחריות תיפול על מזוז

קיומו של מצעד הגאווה בירושלים, אשר ההכנות לקראתו יצרו בבירת ישראל אווירה טרום מלחמתית, הותר על-ידי מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה.

כל זאת למרות עמדתה של המשטרה בעניין, למרות דרישותיהם של ראשי הקהילות הדתיות ובניגוד להיגיון הבריא, למרות תרעומת תושבי העיר ומחאה בהיקף חסר תקדים; ואף למרות השלכות טרגיות של פילוג נוסף בחברה הישראלית.

כך מתחילות מלחמות אזרחים

מזוז מניח, כי אשור מצעד הגאווה משרת את האינטרסים של הדמוקרטיה. המשטרה עלולה לא להסתדר? ההיתקלות עלולה לגבות מחיר דמים? אלו בעיות של המשטרה. המחאה איחדה, למעשה, בפעם הראשונה בהיסטוריה, אנשי דת נוצרים, מוסלמים ויהודים? הרבה מהחילונים, המכבדים את המסורת, רואים במצעד הגאווה אירוע, שקיומו בירושלים, לכל הפחות, אינו הולם? אלו בעיות שלהם.

התדמית של ישראל נפגעת, פעם נוספת? העולם צוחק על מדינת היהודים, אשר שוב מעתיקה בדייקנות את שיגעון האופנה הפוליטי המערבי, כשהיא משליכה לפח את ערכיה שלה? זו בכלל איננה בעיה.

וכך, הודות למעשי פקידים, החושבים בכנות כי הם יודעים טוב יותר מה נחוץ לטובת המדינה, מתחילות מהומות, מהפכות ומלחמות אזרחים. ההסתמכות על דמוקרטיה כלל אינה במקום כאן. זלזול מופגן כלפי מסורת הדת וערכים קהילתיים, אי יכולת והעדר רצון להפריד בין הצדדים המסוכסכים, שלהוב יצרים למען עקרונות ערטילאיים אינם סימן לדמוקרטיה, כי אם לדיקטטורה.

בורות יהירה או פרובוקציה מודעת?

כמובן, חיי הפרט על כל גווניו בעולם מתורבת, לרבות ישראל, אינם צריכים להיות סיבה לאפליה. אך אין הדבר קשור כלל לאירועים מופגנים של תמיכה באהבה חד-מינית, המתקיימים באזורים שתושביהם מתייחסים לאירועים אלה בשלילה.

הפגנות מסוג זה מעידות לא על ניצחון הדמוקרטיה, אלא רק על אתיאיזם שנלחם במסווה של פוליטיקלי קורקט. בירושלים, עיר הקודש של שלוש הדתות, קיום מצעד הגאווה לא יוביל לשום דבר אחר מלבד יצירת מהומות המוניות. סביר להניח כי המארגנים מבינים זאת לא פחות טוב מאשר המתנגדים.

השאלה היא: האם מה שקורה כאן הוא תולדה של בורות יהירה, או שמא זו פרובוקציה מודעת? ואם ההנחה האחרונה נכונה, מי עומד מאחורי הפרובוקציה ומה תפקידו האמיתי של היועץ המשפטי לממשלה בקומבינציה הזו?

מצעד הגאווה בירושלים, הפוגע במגזר הדתי ובמספר לא מבוטל של אנשים נוספים המכבדים את ערכי המשפחה המסורתיים, תוכנן להתקיים במקום בו אחריות לביטחון משתתפי האירוע חלה על משטרת ישראל. אותה משטרה, שדעתה אינה מעניינת כלל את מזוז. האם מארגני מצעד הגאווה היו מעיזים להתחיל אותו ליד מסגד אל-אקצה ולהמשיכו לאורך מזרח ירושלים? והאם היועץ המשפטי לממשלה היה מעז להתיר קיומו של מצעד כזה?

יותר מסתם טעות

לאנשים המופקדים על קבלת החלטות לטובת המדינה אין זכות לסכן את יציבות החברה. עליהם לדאוג לטובת החברה כולה, ולא רק לקבוצה לה הם רוכשים אהדה מיוחדת. ישראל מורכבת מפסיפס רחב של קהילות וקבוצות חברתיות, לעתים בעלות דעות מנוגדות לחלוטין. מלכתחילה לא ניתן לספק ולרצות את כולם.

ההישג היחיד אליו הצליחו להגיע במאמצים רבים, לאורך עשרות שנים ולטובתה של המדינה, הוא צמצום רמת הניגודים בחברה. שלום אזרחי שברירי שורר כיום בישראל, אך גם ללא אתגרים מיוחדים הוא נמצא על הקצה. ומה שווים אותם אלה, המטלטלים את הסירה בעודם מחזיקים בהגה?

דווקא בשל כך תמיכתו של היועץ המשפטי לממשלה בניסויים חברתיים מסוכנים בהיקף כה רחב כמו בירושלים, מדובר ביותר מסתם טעות. מדובר בצעד בלתי מוסמך ובלתי נסלח - במיוחד כאשר דברים אמורים באדם הקורא לעצמו משפטן, היות שהוא יוצר תקדים.

הכל הופל, הכל מותר

נשכח לרגע את הסלמת המתח בחברה, שנוצר ממש משום מקום. נפסיק לשאול שאלות על העדר המעורבות הרגשית של היועץ המשפטי לממשלה בעניינם של קבוצות אלו או אחרות. לא נתעכב על העובדה כי אף מדינה בעולם, לרבות מדינת ישראל, לא קמה הודות לבוהימה ואינה מתקיימת למענה.

נניח לרגע כי ערכי המשפחה, אשר לפני עשרות אלפי שנים שימשו בסיס לציוויליזציה, וסטנדרטים רבים שלהם צמחו דווקא מתוך המסורת היהודית, התיישנו ללא שיעור. נניח גם כי מזוז מתעלם בהתנשאות מודעת מפלח משמעותי של אוכלוסיית הבירה לטובת אנשים אלה.

ונשאל את עצמנו שאלה פשוטה: היכן עובר הגבול של מה אפשרי מבחינה פוליטית בעתיד? היות שהחלטתו זו של מזוז היא החלטה לא רק בנוגע לקיום מצעד הגאווה בירושלים, ולאוו דווקא בו מדובר...

החלטתו של מזוז מסירה את הטאבו. כעת הכל הופל, והכל מותר. יש כאן התרת פעולה שמשמעותה "קו אדום" עבור חלק מהותי של אוכלוסיית ישראל, אשר מחאתה זכתה להתעלמות וביטוייה ידוכאו בעתיד, גם באופן כוחני.

זה שהדבר מצביע על סבב נוסף בעימות של מדינת ישראל, המיוצגת על-ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, מול עם ישראל, אשר לטובת האינטרסים שלו מדינה זו, כפי שהניחו תושביה עד היום, הוקמה - זה לא כל כך חשוב. הרבה יותר חשוב אילו מסקנות כבר הוסקו, ואיזו תגובת שרשרת בלתי רצויה מזוז הפעיל.

פקיד רם דרג חייב לשאת באחריות

פעולה גוררת פעולת נגד. זה נכון לא רק בפיסיקה, אלא גם בפוליטיקה. ב-2005, פינוי ההתנחלויות בחבל עזה, אותו אישר הממסד ושנתמך על ידי מזוז, נתן לגיטימציה לרעיון הטרנספר של ערביי ישראל. ב-2006, ההיתר לקיום מצעד הגאווה בירושלים שלל את שאלת הלגיטימיות של קיום תפילות היהודים בהר הבית. מה יהיה הלאה? הקמתו של בית המקדש השלישי? שאלות של נחיצות, שלום אזרחי ושל ביטחון כבר אינן עומדות על הפרק. כל עוד הן אינן מעניינות את מזוז, מדוע שיעניינו את יורשיו?

פקיד רם דרג, המקבל החלטות מסוכנות, חייב לשאת באחריות על ההשלכות של יישומן. כיום נותר רק לקוות כי ניתן יהיה למנוע את ההיתקלות בירושלים. אם הדבר יקרה האחריות תהיה לא על השוטרים, אשר יעשו כל מה שיוכלו, אלא על מני מזוז. אישית.