מצפה רמון

את רוב המאמרים שנכתבו בשבוע האחרון היה מביך לקרוא. מעבר לכך שכותביהם התעקשו שלא להבחין בין עיקר לטפל, הרי שלמרבה המבוכה, חלקם התבססו על מידע בו הולעטו ולא טרחו לבדוק אותו. כך למשל, בנוגע לטענה כי האזנות הסתר לא היו חוקיות.

ובכלל, נושא האזנות הסתר בתיק הסיט את תשומת הלב משאלת האשמה והחפות. סיום פרשת התביעה, עם הישמע עדותה הטעונה של ראש יאח"ה לשעבר, תנ"צ מירי גולן, הוא הזדמנות לבצע סיכום ביניים בתיק ולעשות סדר בבלאגן שיצרו הדיווחים בתקשורת.

האישום

חיים רמון נאשם שנשק לחיילת במזכירות הצבאית של ראש הממשלה, בלא רצונה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה. סעיף האישום הוא מעשה מגונה בלא הסכמה, ולכן על התביעה להוכיח את היסוד הנפשי של רמון: שהוא ידע על חוסר ההסכמה של המתלוננת ה'. לצורך זה, מספיק שתוכיח התביעה כי עצם עיניים והיה עליו לדעת שאינה מסכימה.

תשובת הנאשם

רמון אינו מכחיש את אקט הנשיקה, אך מעבר לניסיון לטעון שאין בנשיקה של שלוש שניות היבט פלילי, הוא טוען כי לא רק שהנשיקה לא נעשתה בכפייה, אלא שה' עצמה יזמה אותה. לדבריו, הוא לא החדיר את לשונו לפיה, אולם ייתכן שבמהלך נשיקה על השפתיים גם הלשון תיגע בהן.

להוכחת קו ההגנה, פועלים סניגוריו של רמון, עוה"ד דן שינמן ונוית נגב, בשני מישורים: האחד, ניסיון להראות שגם ה' עצמה לא ראתה בנשיקה מעשה פלילי, אלא לכל היותר מעשה שאינו מוסרי. זו גם הסיבה שהיא התעקשה שלא להגיש תלונה.

המישור השני הוא ניסיון להראות שה' היתה פלרטטנית וניסתה כל הזמן למצוא חן בעיני אנשים. האופי הפתוח והמתירני שלה, טוענת ההגנה, בצירוף שאר הנסיבות באירוע (מסירת מספר הטלפון, ההזמנה להצטרף לנסיעה לקוסטה-ריקה, אמירות שונות וכו') מעידים שגם אם ה' אכן לא חפצה בנשיקה, היא בוודאי לא שידרה זאת ולכן לא יכול היה להתקיים ברמון היסוד הנפשי של אי-הידיעה לחוסר ההסכמה.

מעבר לשני אלה, בחרו הסניגורים שלא לטעון בשלב זה ל"הגנה מן הצדק", כנראה לאחר שהבינו מהערות השופטים שהם אינם סבורים שלליקויים החמורים בהתנהלות הפרקליטות יש השלכה על עצם קיום המשפט. הסניגורים טוענים, שההתעמרות של הרשות ברמון מתחילה בכך, שאדם אחר לא היה עומד לדין בגין מעשה כה פעוט, של נשיקה שנמשכה פחות משלוש שניות (בפרקליטות טוענים שגם בוזגלו היה מועמד לדין בנסיבות אלה). לזה מצטרפות הטענות על ניסיונות השכנוע האגרסיביים של ה', שבמהלכם היא אוימה ממש שאם לא תתלונן היא תיתבע, וכן פרשת האזנות הסתר.

האזנות הסתר

נושא ההאזנות יצר לכאורה מפנה דרמטי בפרשה, אך לאחר שהודיע היועץ המשפטי לממשלה על ממצאי בדיקתו, התברר שהליקויים היו אמנם חמורים, אולם אין בהם כדי להשפיע באופן מהותי על שאלת אשמתו של רמון. כזכור, הציתותים נערכו לטלפונים הסלולריים של המתלוננת ה', המפקדת שלה ליעד עוז, ומנהלת לשכת ראש הממשלה, שולה זקן, בשל חשד שהאחרונה ניסתה להניא את ה' מלהתלונן.

הצווים התקבלו ל-48 שעות, ובפועל ההאזנות בוצעו במשך פחות מיממה, לאחר שהופרך החשד לשיבוש הליכים והדחת עד. השופטת כוחן תהתה השבוע על שהמדינה האזינה בתיק כזה. "לא מדובר על חשד להדחת עד בתיק רצח או ארגוני פשיעה", אמרה. מנגד יש לזכור, שפרקליט המדינה, ערן שנדר, אישר לבקש את האזנות הסתר, שאושרו גם ע"י נשיא המחוזי בת"א. ובכלל, בפרקליטות לא מתייחסים למאמצים שנעשו בתיק כאל "להיטות יתר", אלא מדברים על אינטרס ציבורי גדול יותר לבירור הפרשה, משום שמדובר בשר בכיר. הרי ברור שאם לא היה מדובר בשר, כל הגורמים הבכירים (דנינו, גולן, מזוז ושנדר) לא היו מעורבים בפרשה.

מכל מקום, הסניגורים טוענים כי העובדה שתמלילי ההאזנות לא נמסרו להם כחלק מחומר החקירה, אלא רק מאוחר יותר, פגעה ביכולתם להגן על רמון, משום שהם לא היו בפניהם בעת חקירתה הנגדית של ה'. כשאמר שינמן לבית המשפט כי הדבר גרם לו לנזק בלתי הפיך, אמרה השופטת כוחן שהיא "חולקת על דבריו".

הסניגורים טוענים עוד, כי אם תמלילי ההאזנות היו מונחים בפני מזוז בטרם קיבל החלטה להגיש כתב אישום, החלטתו היתה משתנה. מזוז דחה טענה זו, ואף כתב לעו"ד שינמן כי התמלילים דווקא מחזקים את גרסת המתלוננת. מזוז גם דחה את דרישתו של עו"ד נבות תל-צור (שצורף לצוות ההגנה כדי לטפל בנושא האזנות הסתר), לקיים שימוע ולדון בבקשתם למשיכת האישום.

קשה להאמין שטענת הגנה מן הצדק תתקבל בסופו של דבר, אולם אין ספק שיש בה כדי לזרוע "אווירה" נוחה יותר לזיכוי, וגם היא מוסיפה לתחושה של להיטות יתר בטיפול בתיק רמון.

תיאוריית הקונספירציה

לאחר שמיעת עדויותיהם של מירי גולן, מפקד אגף החקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף גדי שמני, ניתן כבר לומר שקונספירציה לא היתה כאן. את להיטות היתר הגדולה ביותר ייחסו הסניגורים למירי גולן. אולם מי שמכיר את גולן יודע, שמאז ומעולם היא "לקתה" בלהיטות יתר כשמדובר באישי ציבור. בדרך כלל, ייחסו זאת לרצונה למצות את הדין עם מי שסרח לכאורה, אולם מתנגדיה (הלא מעטים) טענו שהדבר נבע מרצונה להתפרסם ולהתקדם.

לגולן נעשה עוול בתקשורת, בעיקר לאחר חשיפת התמלילים של האזנות הסתר, בהם ה' ושמני אומרים דברים שגולן אמרה ("אני לא מוכנה שהאיש הזה ימנה את נשיא בית המשפט העליון", "כולם אומרים לי שהחרא הזה צריך לשבת בכלא"). הדברים הוצגו כאילו הם ציטוט ישיר מפיה של גולן, בעוד שהם נאמרו בצורה אחרת לגמרי, והוצגו ע"י שמני וה' מנקודת מבטם ופרשנותם.

כפי שאמר ניצב דנינו בעדותו, אם הדברים אכן נאמרו ע"י גולן בצורה בה הוצגו, ברור שהדבר אינו תקין, אך אין בכך כדי להביא לביטול האישום. קריאת התמלילים המלאים של שיחותיה של ה' יוצרים תחושה שדווקא ניסו לשכנע אותה בטיעונים ערכיים סבירים ומקובלים, וכי מירי גולן הציגה בפניה גם את האפשרות שהיא תיתבע בתביעת דיבה. אמנם, כפי שהעיר השבוע השופט דניאל בארי, לא ידוע על תביעה אחת אפילו שהוגשה בנסיבות כאלה, אך אין זה שולל את העובדה שגולן הציגה בפני ה' את כל האפשרויות, כפי שטוענת גולן.

בכל מקרה, גם אם אכן חצתה גולן את הגבול, בניסיונות השכנוע כלפי ה' להתלונן, אין בכך כדי לאשש את תיאוריית הקונספירציה. עדותה של גולן השבוע, שבמהלכה נשברה והזילה כמה דמעות, בעקבות דברים קשים שהטיח בה עו"ד שינמן, עשתה רושם אמין. וכפי שאמרה השופטת כוחן: "אף אחד לא עמד עם אקדח לרקה שלה, שיכנעו אותה... אני מכירה מתלוננות שחיכו שנה לפני שהגישו תלונה".

ה', אגב, חשה מאויימת דווקא מעיתונאים ששיגרו לה הודעות דוא"ל, ובהן שאלות על פרטים הנוגעים לחייה, בתקווה להוציא ממנה תשובות שיצליחו להציג אותה באור שלילי.

מעבר לכך, בפרקליטות חושבים על סיטואציה הפוכה: אם היה מוחלט שלא להתאמץ ולגבות תלונה מה', וכאשר זו היתה חוזרת מהטיול היא היתה מחליטה לספר על המקרה לעיתונות. ברגע שהיה מתברר שהאירוע הובא לידיעת המשטרה ומזוז, ואלה החליטו שלא לעשות דבר, מייד היו טוענים כי הם "מחפים על הבוס".

העדויות

כמעט כל עדי התביעה שנשמעו עד כה, סייעו ברמה כזו או אחרת לגרסתו של רמון. זאת, למעט עדותה של ה', שניתנה בדלתיים סגורות, אך יש להניח שלא הזיקה לתביעה. מקורבי רמון טוענים, אגב, שה' מסרה עד כה כבר כמה גרסאות שונות, חלקן בעימות שנערך בווידאו-קונפרנס.

הראיה החזקה ביותר בתיק מבחינת התביעה היא העימות, שארך כשעתיים וחצי, בהן חקר רמון את ה'. בטרם קיבל החלטה סופית, צפה מזוז בעימות ובחן היטב את התנהגותם של רמון וה'. תחושתו היתה, שהעימות אינו מיטיב עם רמון, בלשון המעטה, וכי ה' לא שינתה את גרסתה במילימטר. זו הסיבה שהוא לא חש צורך להיפגש עם ה', כפי שטוענים חלק מתומכי רמון.

רמון עצמו נשמע אומר באולם השבוע, כי שופטת בכירה בדימוס שצפתה בעימות אמרה, שמעולם לא נתקלה בעימות כה חד-צדדי לרעת הנאשם. יש להניח, שבהכרעת הדין תהיה התייחסות גם לנושא העימות.

מעדויותיהם של שולה זקן, סימה גלילי (מזכירתו של ראש סגל ראש הממשלה, ד"ר יורם טורבוביץ'), רונית לוגסי (קצרנית במשרד ראש הממשלה) ויניב קובי (נהגו של שמני, שצילם את רמון וה') עולה תמונה ברורה למדי: ה' התייחסה לרמון בצורה שונה מזו שהתייחסה לאחרים; עם או בלי קשר לכך, היא לא רצתה להתלונן.

עם זאת, קשה לקבוע חד-משמעית מה היה היחס שלה לנשיקה. שולה זקן העידה למשל, שה' סיפרה לה ש"רמון לא פגע בה פיזית ולא עשה לה משהו לא בסדר", וכי היא התרשמה מה' "שהיה לה לא נוח עם הנשיקה, אך לא שזה היה בכוח או בניגוד להסכמתה". מנגד, הדברים שאמרה ה' בשיחה עם חברתה ענת, ונקלטו בהאזנת הסתר, מעידים אחרת: "איזה מגעיל הוא, מה שהוא עשה לך", אמרה ענת לה', שהשיבה לה: "אני יודעת, אחרת לא הייתי עושה את זה" (מתלוננת במשטרה - נ.ש.).

באשר ליחסים בין רמון לה', העיד למשל יניב קובי שהם "נראו קרובים במיוחד, כאילו הם עבדו 20 שנה ביחד ועכשיו היא עוזבת אותו". סימה גלילי אף העידה במשטרה שהיתה לה תחושה שה' מנסה להתחיל עם רמון. בעדותה במשפט הוסיפה: "נדהמתי מהצורה בה חיבקה אותו ומהנועזות שלה".

כמעט כל העדויות תמכו גם בטענת הסניגוריה לגבי אופייה של ה'. "המתלוננת היא בחורה פתוחה, היא קלת דעת מבחינת איך שהיא מדברת עם אנשים, פונה אליהם, לא בצורה מינית אבל בדרך החברית, סוג של תמימות לדעתי. לא היה נראה לי משהוא מוזר בהתנהגות שלה, ככה היא תמיד", העיד למשל קובי. סיטואציה שה' תאמר לרמון "אני לא עומדת בפניך" היא הגיונית בהחלט, סיפרה שולה זקן.

בפרקליטות רואים את הדברים אחרת. הם רואים בחורה שמייד אחרי האירוע סיפרה ל-12 אנשים על הטראומה שחוותה וההלם שהיתה שרויה בו. הם רואים בכך חיזוק משמעותי, המשקף איך תפסה ה' את הדברים וכיצד הגיבה אליהם בזמן אמת.

העתיד

השבוע תתחיל פרשת ההגנה, ובראשה עדותו של חיים רמון עצמו. הסבירות שרמון יזוכה זיכוי מוחלט אינה גבוהה, אלא אם יקבעו השופטים שאין בנשיקה משום מעשה מגונה, או שיקבעו שעדותה של ה' אינה אמינה לחלוטין, מה שלא סביר שיקרה.

במצב הדברים הנוכחי ועד כמה שאפשר לנסות ולהתנבא, מסתמן שרמון עשוי להיות מזוכה מחמת הספק. התחושה היא, שההגנה תצליח לטעת ספק סביר בלב השופטים, באשר להתקיימות היסוד הנפשי של רמון. גם במצב דברים כזה, קשה לראות את רמון חוזר למשרד המשפטים. בעבר צוטטו כאן מומחים במשפט פלילי, שאמרו שמאחר שרמון אינו מכחיש את הנשיקה, הרי שגם אם יזוכה, משפטית הוא יוכל לחזור לתפקיד, אך ספק אם יוכל לעשות כן מבחינה ציבורית.

עו"ד שינמן עצמו אמר השבוע, שרמון לא היה צריך לנשק את ה', וכי הוא "מתנהג קצת כמו נער שובב, לא תואם את גילו ומעמדו. הוא לא שומר על פאסון ודיסטנס". אם זוכרים מה עשו לרמטכ"ל, דן חלוץ, שהתעסק במניותיו באותו יום בו נפתחה המלחמה, הרי שצפויה ביקורת ציבורית חזקה הרבה יותר על שר הממתין לישיבת קבינט, ומנשק חיילת הצעירה ממנו ביותר מ-30 שנה. ועדיין, לאור התמיכה הציבורית הגדולה לה זוכה רמון, בתוספת שורת התקלות שהיתה בתיק, גם האפשרות שיחזור לתפקיד אפשרית.