מציאות מטרידה

מאז מונתה לנשיאת בית המשפט העליון, נשאה השופטת דורית ביניש נאומים רבים, שעיקרם עסקו בעבר ובשנה הקשה שעברה על המדינה. במושב הפתיחה בהשתלמות השנתית של הפורום הפלילי בלשכת עו"ד באילת, בסוף השבוע, תם שלב הגישושים של ביניש, שדילגה על דברי הנימוסים הקבועים, הורידה את הכפפות ואפילו החלה לגלות, סוף סוף, חלק מהאג'נדה שלה (ר' בנפרד).

ביניש פתחה את הכנס ואת המושב שעסק בנושא החם אולי של השנה, הטרדה מינית. בתוכנייה לא הוזכר שמם של נשיא המדינה, משה קצב, ושר המשפטים לשעבר, חיים רמון, אולם לא היה צורך בכך. כולם ידעו מדוע נבחר הנושא, וחלק מהדוברים בפאנל לא נרתעו מלנקוב בשמות המפורשים.

העיתונאית בילי מוסקונה-לרמן, היתה ראשונת הדוברים, ולא בכדי. היא עוררה את האולם המלא מפה לפה. "כל מי שאני פוגשת בחודשים האחרונים, הוא שואל אותי מה בסך הכל קרה. אנחנו מדברים רק על נשיקה", היא סיפרה. "לא על נשיקה אנחנו מדברים פה, ממש לא, ומי שמתנסח ברמה של דינה של נשיקה אינו מבין במה מדובר", הבהירה הפמיניסטית הרדיקלית את עמדתה. "לא מדובר על נשיקה אלא על כבוד האדם. גברים מתבוננים על נשים דרך פתח אחד צר, והוא המיניות שלהן, ופה מתחילה הבעיה".

לדבריה, "גברים לא מבינים מהי הטרדה מינית כי הם לא חווים הטרדה מינית, וגם כאשר הם כן חווים - כשאישה פונה אליהם בצורה בוטה - הם מקבלים זאת כמחמאה. גברים לא צריכים לפחד מנשים אלא לכבד אותן, ולא להסתכל עליהן בתור מדונות או אימהות אלא כבני אדם".

אחד מפרקליטי הנשיא קצב, פרופ' דוד ליבאי, התייחס לאפשרות של שימוש לרעה בחוק למניעת הטרדה מינית. "יש סכנה ממשית שישתמשו בחוק כאמצעי סחיטה", הזהיר ליבאי. הוא סיפר על ההתלבטות העומדת בפניו ובפני לקוחותיו הגברים, כאשר הם מקבלים מכתב מעו"ד המייצג אישה, בדרך כלל עובדת לשעבר של אותו לקוח, "ובו היא תובעת שתעביר בתוך שבוע כמה מאות אלפי שקלים פיצוי מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, כדי לסיים את העניין בפשרה".

"אתה רואה שהגבר חרד", סיפר ליבאי, "ואינך בטוח אם היה משהו ביניהם או לא. אם החיבוק היה ידידותי או לא, ואולי בכלל לא היה כלום". לדבריו, הוא נתקל גם במקרה ההפוך, בו הוא נדרש לייצג לקוחה-אישה התובעת פיצוי. "כשאישה באה אליי שאכתוב מכתב כזה, אני לא יודע מה לעשות. אולי זו פנטזיה, אולי זו סחיטה". בסיכום דבריו הבהיר, כי "החוק חיובי ומגמתו חיובית, אולי צריך לתקן פה ושם, אבל הוא בהחלט יכול לשמש ולעיתים משמש כאמצעי סחיטה".

רלוונטיות גם לתפקיד

כשהתבקש ע"י מנחת הפאנל, עו"ד רחל תורן (יו"ר הפורום הפלילי), להתייחס להשעיית נבחרי ציבור החשודים בעבירות מין, אמר ליבאי ("מבלי שאתייחס לתיק אקטואלי", כמובן) כי "להבדיל מעובדי ציבור, שלנציב שירות המדינה סמכות להשעותם, הרי שאין בחוק מכאניזם של השעיה זמנית של נבחרי ציבור. הנושא הזה מחכה לפסק דין שיינתן ע"י הנשיאה בהזדמנות. לכן גם היועץ המשפטי לממשלה סבר שאין אפשרות להשעות את רמון בזמן החקירה נגדו, אלא רק לנטרל פונקציות מסויימות בתפקידו".

ליבאי הוסיף, ש"מבחינה אנושית, בלתי אפשרי עבור בעל תפקיד ציבורי להשעות עצמו, כי הוא לא מסוגל לקלוט שאם הוא משעה עצמו או מתפטר, אין בכך משום הודאה באשמה". ליבאי ציין, שכשר המשפטים יזם הצעת חוק שתקים בית משפט לנבחרי ציבור, ש"ניתן היה להסמיכה לדון בבקשות של היועמ"ש, ושלו בלבד, ולא של פוליטיקאים שרוצים לחסל חשבונות".

המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שוקי למברגר, לא הזכיר את שמו של רמון, אולם ניכר היה בדבריו שהוא מגן על החלטת היועמ"ש להעמידו לדין. "אסור ששאלה משפטית נכבדה, רק בגלל שהיא קשורה לתיק מסוים, והעוצמה שבשבועות האחרונים הסוגיה הזו עלתה כמעט באופן חד-צדדי באגרסיביות רבה נגד החוק, תחזיר אותנו 10 שנים אחורה, מבחינת השינוי בתודעה הציבורית", אמר וכיוון לתיק רמון.

"החוק הזה", אמר, "קיבל גיבוי מלא בפסיקת העליון. הוא צמח ממצוקה אמיתית המבוססת על מחקרים בארץ ובעולם. הוא מתמודד עם תופעה חברתית בדרך משפטית. ההחלטה אם להעמיד לדין אינה פשוטה, ולא בפן הראייתי, אלא אחרי שהגענו למסקנה שיש מספיק ראיות ויש סיכוי סביר להרשעה, עדיין ההכרעה לא קלה. שאלה אחת היא האם המטריד היה מודע. אבל מעבר לכך, חובת התובע היא לבחון את העניין הציבורי לפני שיגיש כתב אישום. זה נכון לכל העבירות וגם בהטרדה מינית".

כשיש אירועים גבוליים, שלא תמיד ברור מתי זו עבירה משמעתית ומתי פלילית, הוא הסביר, "בראש ובראשונה אנו בוחנים את הערכים המוגנים, שזה האוטונומיה של הרצון החופשי, הגנה על הכבוד, הגנה על מקום העבודה, ובודקים האם הסיטואציה הזו פגעה בערכים המוגנים. הרבה פעמים זה ייתן מענה גם לראיות וגם יגלוש לשאלת העניין הציבורי".

שאלת העניין לציבור, הוסיף, נקבעת לפי כמה פרמטרים. "1. נסיבות המעשה, החומרה האובייקטיבית שלו. כמה פעמים זה קורה, האם זה מעשה פוגעני, האם יש אלימות, האם יש השפלה מיוחדת. 2. נסיבות הקורבן. 3. נסיבות החשוד. הן יכולות להיות לקולא, כמו במקרה שהיה חולה, במצוקה או במשהו נסיבתי אחר, ויכולות להיות לחומרא - מעמדו של האיש. זו נסיבה משמעותית לעניין לציבור".

לדבריו, "בפסק דין גנור, שעסק אמנם בעבירת שחיתות (הפרת אמונים), קבע השופט בך שכאשר יש עבירה של נבחר ציבור או עובד ציבור בכיר, יש כמעט חזקה שיש עניין לציבור". למברגר הודה, ש"זה אפילו הוביל לפעמים את התביעה ללכת עם הראש בקיר", אך שוב רמז שלא כך היה בפרשת רמון. "כשאדם במעמד רם פוגע במי שהיא בגיל, במעמד ובהקשר כמו שוטרת, החומרה יותר גדולה והעניין לציבור גובר בצורה משמעותית".

אם למישהו עוד היה ספק למי מכוון למברגר, הוא הוסר מייד. "אדם רם-מעלה שלא אוכפים לגביו, פוגע באמון הציבור במערכת. יש גם רלוונטיות לתפקיד שלו, האם הוא שר משפטים, רמטכ"ל וכו'". הוא תקף את התמיכה הציבורית ברמון, לה היינו עדים באחרונה, שבחלקה התבססה על עובדות שגויות. "הביקורת היא חשובה", אמר, "אבל לפעמים היא מרושעת, סלקטיבית, לפעמים כותבים דברים לא נכונים במודע, ולציבור אין יכולת לברור".

200 תיקים בשנה

לקינוח הוא שלף את הסטטיסטיקה המעידה שלא נעשה שימוש מופרז בחוק. מאז נחקק ב-98', נפתחים כ-200 תיקי הטרדה מינית בשנה. בסך הכל, הוגשו כ-1,500 תלונות, בגינן נפתחו 1,230 תיקים. 77% מתוכם נסגרו, רק ב-116 הוגשו כתבי אישום, אולם 85% מהנאשמים הורשעו ורק 7% זוכו. לגבי עובדי מדינה, ב-2005 נרשמו 81 תלונות, ב-50 מהן נפתחו תיקי חקירה והוגשו 8 כתבי אישום לביה"ד למשמעת של הנציבות. ב-2006 נרשמו 58 תלונות, נפתחו 51 תיקי חקירה, והוגשו 10 כתבי אישום, במחציתם זוכו ובמחציתם הורשעו.

הפצ"ר לשעבר, ד"ר מנחם פינקלשטיין, המכהן כיום כשופט מחוזי בחיפה, נשאל האם כל מקרה של הטרדה מינית ראוי שיגיע לבית משפט או לבית דין צבאי, והשיב בשלילה. עם זאת, הוא קרא להוציא את השיפוט המשמעתי בנוגע להטרדות מיניות מידי קציני השיפוט הבכירים, שאינם משפטנים, ולקיימו בבתי הדין הצבאיים. "אם קצין בכיר בן 50 יכפה נשיקה על חיילת בת 20, מתוך כוונה מינית, לדעתי הוא צריך להגיע לבית דין צבאי ולא להליך משמעתי", אמר.

לדבריו, "במקרים בהם רוצים להילחם ולעקור תופעה, בצד האמצעים החינוכיים אין מנוס גם מהפעלת המשפט הפלילי ובמקרה של הצבא זה המשפט המשמעתי באמצעות בתי הדין הצבאיים. לבתי משפט ובתי דין יש תפקיד מחנך".

פינקלשטיין סיפר, שכאשר נכנס לתפקיד הפצ"ר ב-2000, נושא ההטרדה המינית עלה מדרגה. אחרי משפט ניר גלילי, הרמטכ"ל מופז הורה אז שכל מי שמטריד מינית יורחק מהצבא. ברקע התנהל משפט איציק מרדכי והתפרסמו מחקרים רבים על הטרדות גם בצה"ל. "בשנה הראשונה לתפקיד גיליתי שיש 3-4 מקרים של מפקדים בדרגת סא"ל ומעלה שלכאורה הטרידו מינית, במקרים קלים יחסית ולא במקרים חמורים, אבל ללא ספק היו אלה עבירות שצריך לתת עליהן את הדין".

אותם קצינים, לדבריו, הועמדו לדין משמעתי בפני קצינים בכירים יותר, וכולם יצאו זכאים. חלק מהמקרים הגיעו לבג"ץ, כמו פרשת דנה מועד. בעקבות זאת, סיפר, "החלטתי על שינוי מדיניות דרסטי. הודעתי שמקרים לא חמורים של הטרדה מינית, אבל ברור שהם הטרדה, ושפעם הלכו איתם לדין משמעתי, יגיעו לבית הדין הצבאי. הטעם להחלטה היה העלייה בצורך להיאבק בהטרדה מינית, להיאבק בתופעת הזיכויים. הזמנים משתנים ואני משתומם ומתקומם על תופעת הזיכויים". המדיניות מיושמת עד היום, הוא הדגיש.

ביקשה להגיב

עו"ד יהודה וינשטיין, המתמחה בייצוג בצווארון לבן, היה היחידי שהשמיע טון שונה, כשטען שאין צורך בסנקציות הפליליות בחוק. "שני מקרים שטיפלתי בהם נוטים לתמוך בטענה שהחוק מעודד סחיטה", אמר. "עבירות קשות כמו אונס הוצאו מתחולת החוק, וגם כדי להגיש כתב אישום נגד רמון לא היה צריך את החוק למניעת הטרדה מינית. לחוק הזה אין אח ורע על פני כדור הארץ. בארה"ב החוק הזה מסתפק בתביעות נזיקיות ואני לא רואה סיבה מדוע לא לאמץ את השיטה האמריקאית. אני לא בטוח שהמשפט הפלילי צריך לחנך. חינוך לחוד ומשפט פלילי לחוד. אין טעם לרתום את המשפט הפלילי לפני המחנה, בנושא זה. נותיר זאת לתחום הדין המשמעתי ולדין האזרחי".

בשלב זה, ניתנה לקהל רשות לשאול שאלות. פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, מרים רוזנטל, קמה והשיבה לבילי מוסקונה-לרמן. "אני מסכימה עם כל מה שאמר עו"ד וינשטיין. עבירות המין הפליליות המובהקות נמצאות בחוק העונשין. חשבנו שרוח הדברים בפתיח של החוק היתה צריכה להוביל לנקודה אחרת".

רוזנטל קראה לשנות את החוק. לטענתה, הסטטיסטיקה שהציג למברגר מוכיחה שיש קושי בחוק, וכי התביעה אינה מיישמת אותו בצורה נכונה, "בעיקר בדברים שאנו לא יודעים לשים עליהם את האצבע כמו נשיקה. הסטטיסטיקה אומרת ש-40% מכלל התיקים הפליליים נגנזים ולא מועמדים לדין. אם בהטרדה מינית האחוז גבוה הרבה יותר אז יש כאן פרובלמטיקה, שלא צריך לייחסה לתיק כזה או אחר המתנהל כעת, אלא לבעייתיות שבחוק".

לחוק תפקיד נורמטיבי

רוזנטל סבורה שהחוק כמעט מיותר. "אנחנו נשים חזקות. אני אישה חזקה, ואנחנו יודעות להגיד: 'סליחה, לא, עד כאן'. אנחנו לא רוצות שיתנו לנו פריבילגיות בחוק". בקהל נשמעו קריאות ביניים בנוסח "את חזקה, אבל המנקה בפרקליטות לא".

דבריה אלה הוציאו מכליה את הנשיאה ביניש, שביקשה לעלות לדוכן ולהגיב. "ההדים שהחוק יוצר מראים שיש חוסר בשלות חברתית לחוק הזה וזו בעיה. רוב הפסיקה של העליון בנושא היא שלי, בערעורי משמעת. הדיון הזה היה מנותק מהמציאות, כי באופן אמיתי התביעה לא מרבה להעמיד לדין. יש מעט מאוד משפטים פרטיים על הטרדה מינית. יש לי תחושה שאין לכם מושג מה זו הטרדה מינית".

"המקרה היחיד של הטרדה מילולית שהגיע לעליון היה של חיילת צעירה, שבירה, שבאה כל בוקר לעבודה, והממונה עליה שהוא אזרח עובד צה"ל רודה בה. הוא כל בוקר מתחקר אותה מה עשתה בלילה, מה לבשה, מה היא אוהבת ומה לא. עולה חדשה שמקבלת טלפון מהמעביד. אז מה זה נשים חזקות? הוא אומר לה שהוא יכול לקדם אותה אבל גם יכול לפטר אותה!".

"מה זו אישה חזקה?", המשיכה ביניש בסערה. "החזקות יתמודדו, הן יכולות לפגוע בחזרה. אבל אישה שיודעת שאם תגיע להיתקלות עם הממונה עליה היא תאבד את פרנסתה, נמצאת במצב קשה מאוד. אפשר להגיד שהכל כך, יש עלילות, אבל אפשר להעליל גם בעבירות אחרות. בהחלט צריך להיות זהיר, אבל התביעה לא ניצלה לרעה את החוק".

למי שניסה לקשר זאת לתיק אקטואלי, היא הבהירה: "אל תערבבו עם אקטואליה ועם דברים לא קשורים, זו לא עבירה של הטרדה מינית. החברה מאוד גברית עם אתוס צבאי. לחוק יש תפקיד נורמטיבי. מה שחשוב הוא שהתביעה לא תנצל אותו לרעה. שכל ישר זה דבר חשוב מאוד. לא שמעתי שהעמידו לדין על מחמאות ואני לא חושבת שמישהו בתביעה ישתגע ויעשה את זה".

היא סיפרה על פקידה במשרד ממשלתי, הממהרת להגיע לשיעור, ופוגשת עובד מדינה שהיא מכירה 20 שנה, "והוא שם עליה יד. זו הטרדה, אולי זה גובל במעשה מגונה. לא תאמינו, אבל ביה"ד המשמעתי בערכאה ראשונה זיכה אותו. היא היתה מזועזעת. היא האמינה באיש. לכן, אי אפשר להתנתק מהמציאות והחוק ישנה קצת את הראייה. במקומות היררכיים עם יחסי כפיפות יש לו חשיבות רבה ביותר". "