דו"ח ועדת בייקר: קריאה לנסיגה ישראלית מרמת הגולן תמורת שלום עם סוריה

דו"ח ועדת בייקר-המילטון, שנועד לבחון אופציות לסיום הסתבכות ארה"ב בעיראק, קורא לעשיית סדר חדש במזה"ת, שיכלול, בין השאר, נסיגה ישראלית מרמת הגולן, עם מתן ערבות אמריקנית לביטחון ישראל, לרבות אפשרות להצבת כוח בינלאומי על הגבול בין ישראל לסוריה, וכן החזרת שטחים לפלשתינים, לפי החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338.

פרטי הדו"ח, שהתפרסמו הערב, לפי שעון ישראל, כמה שעות לאחר שהוגשו לנשיא בבית הלבן, היכו בתדהמה גורמים ישראליים בוושינגטון ובירושלים. אך מקורות דיפלומטיים ישראליים אמרו, כי מוקדם עדיין לומר האם בוש יסמוך ידיו על הפרק הישראלי בדו"ח במלואו או בחלקו.

אחת מאבני היסוד של הדו"ח היא, שהממשל ייטול על עצמו מחויבות מחודשת לדחוף ל"שלום ישראלי-ערבי מקיף". מחברי הדו"ח טוענים, כי וושינגטון לא תוכל להגשים את מטרותיה במזה"ת אם לא תטפל בנושא הסכסוך באופן יסודי וישיר.

"חייבת להיות מחויבות נמשכת של ארה"ב לשלום ישראלי-ערבי מקיף בכל החזיתות: לבנון, סוריה וכן מחויבות של הנשיא בוש מיוני 2002 לפיתרון של שתי מדינות, ישראל ופלשתין", קובעים מחברי הדו"ח. "מחויבות זו חייבת לכלול שיחות ישירות בין ישראל, לבנון, הפלשתינים (אלה שמכירים בזכות קיומה של ישראל) ובמיוחד סוריה, שמהווה נקודת מעבר מרכזית למשלוחי נשק לחיבאללה, ושתומכת בקבוצות פלשתיניות קיצוניות".

"ארה"ב אינה עושה לבעלת בריתה, ישראל, שום טובה בכך שהיא נמנעת ממעורבות ישירה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי", אומר המסמך. "אנו חייבים לפעול בעוז מכמה סיבות: * אין פתרון צבאי לסכסוך הזה.

* הרוב המכריע של הציבור הישראלי עייף מהעובדה שישראל היא מדינה שנמצאת במצב של מלחמה נצחית.

* שום ממשל אמריקני, דמוקרטי או רפובליקני, לא יזנח לעולם את ישראל.

* דו-שיח ומגעים פוליטיים חיוניים לפתרון המחלוקת הישראלית-ערבית מפני שזו אקסיומה שכאשר התהליך הפוליטי נשבר, תצוץ אלימות בשטח.

* הבסיס היחידי שעליו ניתן לבנות שלום נקבע בהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-228 ובעיקרון של 'שטחים תמורת שלום'.

* שלום בטוח ובר קיימא יהיה רק שלום שיושג באמצעות מו"מ, כמו השלום שהשיגה ישראל עם מצרים וירדן. מאמץ כזה יבנה תמיכה חזקה בממשלות ערביות מתונות באיזור, ובמיוחד בממשלת לבנון שנבחרה באופן דמוקרטי, וברשות הפלשתינית, תחת הנשיא מחמוד עבאס".

על פי הנחות אלה, מציע הדו"ח את ההמלצות הבאות:

* המלצה 13: ארה"ב חייבת ליטול על עצמה מחויבות מחודשת ונמשכת להשגת שלום ישראלי ערבי בכל החזיתות: לבנון וסוריה, ומחויבותו של הנשיא בוש מיוני 2002 לפתרון של שתי מדינות, ישראל ופלשתין.

* המלצה 14: מאמץ זה חייב לכלול ומהר ככל האפשר קריאה ללא התניות לקיום פגישות בן ישראל, לבנון וסוריה מצד אחד, ובין ישראל לפלשתינים (אלה שמכירים בזכותה להתקיים) מצד אחר, וכל זאת בחסות או"ם או הקווראטט (ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי ואו"ם). מטרת הפגישות האלה תהיה ניהול מו"מ לשלום , כפי שנעשה בוועידת מדריד ב-1991, וזאת בשני מסלולים נפרדים: המסלול הסורי לבנוני והמסלול הפלשתיני.

*המלצה 15: לגבי סוריה, כמה מרכיבי השלום שיושג במו"מ חייבים להיות:

* הסכמה מלאה של סוריה לקבל במלואה את החלטת מועצת הביטחון 1701 מאוגוסט 2006, שקובעת מסגרת שתאפשר ללבנון להשיג שליטה ריבונית על שטחה.

* הפסקה של הסיוע הסורי לחיזבאללה, שתהיה נתונה לאימות, והפסקת השימוש שנעשה בשטחה של סוריה כנקודת מעבר של נשק איראני וסיוע לחיזבאללה. (צעד זה יתרום רבות לפתרון הבעיה של ישראל עם חיזבאללה). גם זה יהיה נתון לאימות.

* סוריה תפעיל את השפעתה על חמאס ועל חיזבאללה לשחרור חיילי צה"ל שנשבו.

* הפסקת המאמצים הסוריים לחתור תחת ממשלתה של לבנון, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. הפסקה זו תהיה נתונה לאימות.

* הפסקת משלוחי נשק מסוריה, או ממקומות חארים דרך שטחה, לחמאס ולארגונים פלשתינים קיצוניים אחרים. הפסקה זו תהיה נתונה לאימות.

* מחויבות סורית לסייע במאמצים לשכנע את חמאס להכיר בישראל.

* מאמץ גדול יותר של סוריה לסגור את גבולה עם עיראק".

* המלצה 16: בתמורה לכל הפעולות האלה, ובמסגרת של הסכם שלום מלא ובטוח, צריכה ישראל להחזיר את רמת הגולן, עם ערובה אמריקנית לביטחונה של ישראל שתוכל לכלול כוח בינלאומי על הגבול עם סוריה, לרבות כוחות אמריקניים, אם שני הצדדים יבקשו זאת".

* המלצה 17: לגבי הסוגיה הפלשתינית, רכיבי שלום שיושג במו"מ (בין ישראל לפלשתינים) צריכים להיות:

* קבלת החלטות מועצת ביטחון 242 ו-338 וכן קבלת העיקרון של 'שטחים תמורת שלום'. אלה הבסיסים היחידים להשגת שלום.

* תמיכה חזקה במאמץ של הנשיא הפלשתיני, מחמוד עבאס, ושל הרשות הפלשתינית להוביל את ההכנות למו"מ עם ישראל.

* מאמץ משמעותי לשים קץ למעשי העוינות הנוכחיים ע"י חיזוק הסכם הפסקת האש שהושג בין ישראל לפלשתינים בנובמבר השנה.

* תמיכה בממשלת אחדות לאומית פלשתינית.

"מו"מ נמשך שיוביל להסדר שלום סופי לפי מתאר תכנית שתי המדינות של הנשיא בוש; הסדר זה צריך להתייחס לנושאי המפתח של ההסדר הסופי, כלומר גבולות, התנחלויות, ירושלים, זכות השיבה, וקץ הסכסוך".

הדו"ח ממליץ עוד לנשיא לנהל מגעים ישירים עם סוריה ואיראן, להסיט את הכוחות האמריקניים בעיראק מתפקידי לוחמה למשימות הדרכה ואימון של הצבא העיראקי ולהוציא את רוב חיילי ארה"ב מעיראק עד תחילת 2008.

הדו"ח פורסם כמה שעות לאחר שהוגש לבוש בבית הלבן בנוכחות עשרת חברי הוועדה הדו-מפלגתית: חמישה רפובליקנים וחמישה דמוקרטים. היו"ר הרפובליקני של הוועדה הוא ג'יימס בייקר, שר החוץ בממשלו של אבי הנשיא הנוכחי, והיו"ר הדמוקרטי הוא לי המילטון, לשעבר ציר בבית-הנבחרים.

"בניהול המגעים עם סוריה ואיראן, ארה"ב צריכה לבחון מתן תמריצים, וגם גמול שלילי, במאמץ להשיג תוצאות קונסטרוקטיביות", נאמר בדו"ח.

הדו"ח, שכותרתו "הדרך קדימה", מעלה בסך הכל 79 המלצות ספיציפיות. בעוד שהמסמך אינו קובע לוח זמנים נוקשה להוצאת הכוחות האמריקניים מעיראק, נאמר בו, כי עד סוף הרבעון הראשון ב-2008 צריך הממשל להוציא מעיראק את כל החיילים הקרביים, שאינם נדרשים להגנה על מוקדי שארית הנוכחות האמריקנית במדינה. מחברי הדו"ח מסייגים המלצה זו במילים "בהתחשב בתנאים".

הדו"ח ממליץ להשאיר בעיראק מ-2008 ואילך רק כמה אלפי חיילים, רובם מדריכים, שיסופחו ליחידות של הצבא העיראקי ויעבדו לשיפור רמתו.

הדו"ח קובע, שהעיראקים צריכים ליטול חלק גדול יותר מהאחריות להגנה על אזרחים ולמאבק בארגוני הטרור שפועלים במדינה, מטרה שממשל בוש מנסה להשיג מזה זמן רב, אך ללא הצלחה יתרה. המסמך ממליץ לארה"ב להפסיק את תמיכתה בממשלה הנוכחית בעיראק אם זו לא תרשום התקדמות משמעותית בהשגת פיוס לאומי בין כל הקבוצות האתניות והדתיות במדינה, שיפור הביטחון והטבת ההתנהללות הממשלית.

בוש הבהיר, עוד לפני פרסום הדו"ח, כי הוא נחוש בהחלטתו להוסיף ולדחוף לכינון דמוקרטיה יציבה בעיראק וכי הוא אינו מחפש דרך למוצא של כבוד. אך עוזריו אמרו בימים האחרונים, כי הנשיא יהיה מוכן לעשות שינויים משמעותיים באסטרטגיה האמריקנית באזור בשבועות הבאים.

לאחר קבלת הדו"ח אמר בוש, כי המסמך הוא "הערכה נוקבת מאוד של המצב בעיראק... אמרתי למחבריו שהממשל יתייחס אליו ברצינות הרבה ביותר". הוא תאר חלק מההצעות כ"מעניינות ביותר".

יחד עם זאת, הדו"ח עצמו מנסה להוריד את הציפיות הרבות שנתלות בו. "אין נוסחת קסם לפתור את הבעיות בעיראק, אך יש פעולות שניתן לנקוט אותן כדי לשפר את המצב ולהגן על האינטרסים האמריקניים", נאמר במסמך.

גורמים בממשל הבהירו, כי דו"ח בייקר המילטון אינו המסמך היחיד על שולחן הבית הלבן. הנשיא אמור לבחון המלצות של גורמים נוספים, לרבות משרד ההגנה והמועצה לביטחון לאומי לפני שיגבש החלטה כיצד תנהג ארה"ב בשלב הבא בעיראק.