המשחק האמיתי

מאחורי סדרת הדרמה 'אגדת דשא', שעולה הערב בערוץ 10, יש סיפור עם הרבה יצרים ותככים. ממש כמו בטלנובלה. התסריטאי והיוצר, גל פרידמן, טוען שהציע בשנה שעבר ל'הוט' טלנובלה על אהבתו משכבר הימים - כדורגל. הסדרה שהציע מביאה את סיפורה של אישה שאין לה כל נגיעה למשחק - ומקבלת בירושה קבוצת כדורגל.

פרידמן חיכה לתשובה ויום אחד קרא בעיתון כי 'הוט' עומדת לעשות טלנובלה יומית על כדורגל, רק שלא הוא כותב אותה, אלא מישהו אחר. טענות והאשמות חריפות הוטחו משני הצדדים - והסתיימו בכך ש'הוט' הפיקו את 'האלופה' בלי פרידמן, שהרגיש שחטף גול עצמי.

יותר מכך: נודע לו, שמי שמפיק את אותה דרמה המבוססת, לכאורה, על סיפורו, הוא ידידו לשעבר ויריבו בהווה, המפיק דני פארן, שפרידמן עבד איתו על 'לגעת באושר'. בעיטות נבעטו לכל עבר: פרידמן זעק "לקחו לי, גנבו לי", פארן ו'הוט' טענו: "לא הייתה ולא נבראה שום גניבה", אין פה אלא צירוף מקרים.

מי שהציל את המהומה, הוא לא אחר מאשר הערוץ שבימים כתיקונם יוצר מהומות - ערוץ 10, שלאחר חודשי התלבטות ארוכים אם להפיק את הטלדרמה על הכדורגל של גל פרידמן או לא, החליט שהוא לוקח את הסיכון, למרות 'האלופה' ואולי בגללה.

פרידמן נרגע ואת הזעם נגד 'האלופה' ניתב ליצירת 'אגדת דשא'. עכשיו כולם מרוצים - ובטח חסכנו בית משפט והקמת ועדת חקירה בנושא מי גנב למי טלנובלה.

לפרידמן יש ניסיון בטלנובלות. מלבד 'לגעת באושר' הוא יצר את 'אהבה מעבר לפינה', אבל החלום שלו היה לכתוב טלנובלה על כדורגל. זה המשחק שהוא הכי אוהב.

"אני חולה כדורגל. אם היו נותנים לי עכשיו להיות תחקירן באיזו תוכנית על כדורגל הייתי קופץ על זה. אני בוהה באותה רמת עניין במשחק בין צ'לסי לבין מנצ'סטר יונייטד ובמשחק בין הפועל ג'לג'וליה לקבוצת נערים ג' מאשדוד. זה הבלתי אמצעיות של המשחק. אני אוהב את זה שבכל רגע יכולה להתחולל דרמה יש מאין.

"אני יודע, שאני הראשון שהציע ל'הוט' סדרה על כדורגל. ואז הם החליטו לעשות טלנובלה על עולם האיגרוף. בסופו של דבר נודע לי שהם עושים סדרה על כדורגל, על אישה שקונים לה קבוצה. הם טענו שזה לא קשור לרעיון שלי, ושעוד גורמים הציעו להם סדרות על כדורגל. בואי נגיד שהיום אני מאמין להם, אני רק חושב, שהם יכלו להיות יותר רגישים ויותר קשובים. בדיעבד, אחרי שערוץ 10 החליט לקחת את הסדרה, אני יכול לומר לך, שיש מקום גם לארבע סדרות על כדורגל.

'הוט' בתגובה: "הרעיון לטלנובלת כדורגל הוצג לפנינו לראשונה לפני כשנתיים ע"י דני פארן. אנו מכבדים ומעריכים את גל, אבל לא זכורה לנו פנייתו בנושא".

גל: "אני מסתובב עם הרעיון שלי כבר שמונה שנים. אף גוף לא רצה להפיק אותו. 'רשת' כמעט קנו, אבל בסוף התחרטו. ועכשיו סופסוף אולפני הרצליה מכרו את זה לערוץ 10. זה לא עניין אותם בגלל הכדורגל, אלא בגלל הסיפור של אישה שבאה מעולם איקס וצריכה לחיות בעולם אחר, שהיא בזה לו ומתעבת אותו.

"כש'האלופה' עלתה לאוויר וערוץ 10 שקלו לוותר על הסדרה שלי, הייתי בדיכאון. שיכנעתי אותם שיש פה שני סיפורים שונים. פה יש סיפור על אישה (דניאלה וירצר), שהיא היי-טקיסטית, אימפולסיבית, מחושבת ברמה שהיא יודעת איפה היא תהיה עשר שנים קדימה. היא מתעלמת ומדחיקה כל מה שקשור בעברה ולאביה. ופתאום היא יורשת קבוצת כדורגל.

"אז אפשר להגיד, שהסדרה היא על בחורה ששונאת כדורגל, ואפשר לראות את זה כבחורה אליטיסטית וקרייריסטית, שמגיעה משכונה, אבל מדחיקה את זה, ועכשיו היא צריכה להתמודד עם השכונה הזו שהכדורגל מבטא אותה".

"לא. אני לא מייצג אף אחת מהדמויות, אבל מה שמעניין אותי זה פרידות. אני נהיה עצוב מכל פרידה. גם כשהילדים שלי הולכים לבית ספר, אני נהיה עצוב. פרידות ועולמות שונים שנפגשים, זה הדברים שהכי מעניין אותי".

- מצד אחד אתה שונא פרידות, ומצד שני אתה אוהב לזעזע, גם בחיים וגם בכתיבה שלך. זה לא שני דברים מנוגדים?

"אני לא בן אדם של אמצע. אני יכול להיות אומלל עשר פעמים ביום ומאושר עשר פעמים ביום. וכשאני אומלל אני לא זוכר שעוד רגע זה יעבור. אני לגמרי בשפל".

- שקלת פרוזאק?

"הציעו לי והמליצו לי גם טיפול, אבל אף פעם לא ניסיתי - ואני לא גאה בזה. אני מקבל את עצמי כמו שאני. אני מאמין שכל יוצר הוא פרנואיד עם חוסר ביטחון ריגשי מאוד גדול".

- איך למדת להסתדר עם זה?

"אין לי טריקים ספציפיים, זה בא מהבנות עמוקות, בעיקר עם הגיל והניסיון. ועברתי כבר את גיל 40. אני לומד לאמץ את כל הסיסמאות האלה של 'חיה עכשיו' ו'החיים יפים'. הטכניקות באות יותר מהכיוון של לאמן את עצמי לא להיות מזויף. כי החיים בענף הזה מכריחים אותך להיות כל הזמן מנומס ומאופק, וגם לקחת פסק זמן כשצריך".

- איך היה לצפות ב'אלופה'?

"בהתחלה מלחיץ. הרגשתי נורא ואיום, בצד הכי קיצוני של הדיכאון. אבל כשערוץ עשר החליט לקחת את הרעיון שלי, הוקל לי. הזעם נרגע. הכאב נעצר. ככה זה אצל יוצרים. אנחנו כמו ילדים קטנים.

"'אגדת דשא' זה סיפור שונה. קודם כל הסדרה שלנו שבועית ולא יומית, ואצלנו אין מעמדות ותככים, אלא יש מעמד אחד - המעמד הפושטי של החיים. אין פה זוהר ואין מזימות זוהר.

"בסך הכל אני עובד בשביל הצופים שלי. אני אמור לייצר רייטינג ואני צריך לספק את הסחורה. יש לי חלומות לעשות תיאטרון, אבל כמו כולם נסחפתי לעולם הבורגנות. אני עבד של הבורגנות. אני צריך להתפרנס, אז אני כותב טלנובלות.

"אני חי בתחושת פאניקה תמידית, שהיא גם הסיבה שאני לוקח כל עבודה שמציעים לי. מיתגתי את עצמי כמי שכותב דברים מסחריים מצליחים. אבל החרדה מביאה גם דברים טובים וזה גורם לי להמציא פרויקטים שונים ומגוונים במקביל".

אולי כדי להוכיח שהוא לא דיכאוניסט צמרת ובורגני בפאניקה, אלא אמן שטוף רעיונות, פרידמן מגלה בסוף השיחה שהוא עובד עכשיו על פיתוח של שני סיטקומים ועוד שתי דרמות קומיות. לא טלנובלות. שרק לא יגנבו לו את הרעיון. "