למה לי פוליטיקה עכשיו

מוזר לראות את 'סובול האדום' - אושיית תיאטרון, לוחם בכיבוש ובעוולות, 'גיבור מעמד הפועלים' והאיש שכתב ספר מפרגן על עמיר פרץ, מתרפק בחלל הסגפני על יצירותיו של קלאסיקן רוסי.

אז למה צ'כוב לו עכשיו, האם סובול התעייף ממאבקים, מפוליטיקה ומהאזנה לזעקת העשוקים? "זה לא בדיוק ככה. לצ'כוב יש פוטנציאל תקשור עם אוכלוסיות שבדרך כלל מדירות רגליהן, ובצדק, מהפקות עם תג תרבותי. תרבותיות בחברה שלנו היא סם מוות, מזיקה ליצירות קלאסיות וגם לקהל שמזדמן לראותן.

"תרבות טובה יוצרת אי שקט באנשים. אבל צ'כוב, כמו שעושים אותו היום, לא מטריד אלא גורם לקהל לגנוח מתענוג, וזה נורא. בחרתי בצ'כוב כי כשעושים אותו נכון, הוא יכול לטלטל, לעורר אי שקט, אי ביטחון ולהביא אנשים לשאול 'מה אני עושה פה?' ו'למה אני משלים עם הקיום הפרובינציאלי?.

משחקים עם הגנום האנושי

בגיל 67, סובול עדיין רואה בעבודתו ייעוד. "ייעודו של מחזאי הוא להצליח לבוא במגע עם הדברים שקובעים את גורלנו עכשיו". מה שמטיל את חיתתו על סובול הוא לא הפצצה האיראנית, אלא דווקא ההנדסה הגנטית. "אנחנו חיים בתקופה שתאגידים משחקים עם הגנום האנושי. בינתיים זו הנדסה גנטית של מזון ותרופות, אבל זה יגיע למקום אחר לגמרי, שבו ימכרו לנו תרופות ותכשירים שמאריכים חיים. זה ייגמר בזה שייווצרו תפלצות כי זה מה שקורה כשמשחקים עם משהו שלא יודעים מה הוא יוליד ושאין עליו פיקוח.

כשנושא מטריד את סובול, לרוב נחרץ גורלו להפוך ליצירה, כולל הנדסה גנטית. בינואר תעלה בווינה, בבכורה עולמית, 'החיים הקסומים', מחזה חדש פרי עטו. המחזה עוסק בקבוצת מדענים שהתכנסו כדי לחרוץ את גורלו של תכשיר חדש ומפוקפק להארכת חיים. הם מחליטים לנסותו לפני הפצתו לשוק, ועוברים מטמורפוזה מבחילה.

בדומה לצ'כוב בשעתו, גם סובול פיתח עניין ותיעוב בתאגיד הרפואה. "זה תחום שבו ההשחתה גדולה, כי הוא נוגע לחיי אדם". כעת הוא עמל על מחזה נוסף, הצגת יחיד לפסטיבל תיאטרונטו, 'שעתו האחרונה של קול'. ההצגה תעסוק בעורך דין המגן על רופא שמתריע נגד שימוש בתרופה חדשה שייצר תאגיד, מואשם בדיבה, ולאחר שהפסיד במשפטיו, מתאבד.

מנהיגים חלולים

בתקופה האחרונה סובול תומך בהקמת קבוצות תיאטרון איכותיות בארץ, פרויקט שלקידומו הוא נפגש עם יוצרים שמבקשים להקים 'קומונות תרבות' במשרד תרבות עצמאי ומעורב. "אם אדם כמו עודד קוטלר היה עומד בראש משרד התרבות, הוא היה הופך את העסק ומנער אותו. במקום זה שמים שם עסקנים".

סובול תומך גם בהרחבת אחריות הממשלה על תחומים כמו תחבורה ("כל אדם זכאי לשינוע"), חינוך ("צריך להיות חינוך חינם מהגנון עד סוף התואר הראשון ויותר"), תעסוקה ושכר ("זה אסון שוויתרו על הדרישה של פרץ לשכר מינימום של אלף דולר. היה צריך להשבית את המשק על זה") וההון האנושי ("אנשים משקיעים את כוחם במשק, וכשיש צמיחה זה גם הודות למי שאספו אשפה ולמורים שלימדו כראוי").

לפני הבחירות האחרונות פרסם סובול ספר שכתב לאחר מסע במפעלים, ביישובים ובקהילות בפריפריה, 'כאן ועכשיו - עמיר פרץ והמצב הישראלי'. בספר סימן את פרץ כתקווה הגדולה של השמאל והחברה בישראל.

" אני מבינה שגם אתה מאוכזב.

"ראשית, צריך להבדיל בין עמיר פרץ שלפני משרד הביטחון ועמיר פרץ שאחריו. פרץ שם על המפה מצוקות טעונות טיפול, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. אני לא מצטער שהצבעתי לו. האמנתי ואני עדיין מאמין, שפרץ היה צריך להתעקש על תיק חברתי, על האוצר. לדעתי, פרץ עדיין יכול לעשות את זה".

לטענת סובול הסכמת פרץ הייתה תקלה מצערת או אולי הקשבה לעצת אחיתופל.

" ואולי הייתה זו תאוות הכוח?

"תאוות יש לכולנו, אבל אנחנו נאלצים להסתדר איתן. חבל לי שהתדמית של פרץ נשחקה כתוצאה מהמלחמה בלבנון. זה לא הגיע לו. הוא קיבל את משרד הביטחון חודשיים קודם, ובחודשיים אי אפשר להספיק להשפיע על כשלים שהתגבשו שנים, כשהצבא שימש כמשטרת כיבוש. פרץ היה האיש הנכון במקום הלא נכון. אדם שנפל לביצה שבתוכה הסתאבו גם המנהיגים והמצביאים הנערצים על הציבור".

עם פרוץ מלחמת לבנון, סובול, מתנגד לכיבוש, תמך בה, כשלצידו ניצבו אנשי רוח נוספים - א.ב יהושע, עמוס עוז, ודוד גרוסמן. גם היום, לאחר נזקיה לנפש, לרכוש, ולתדמית ישראל, סובול דבק בטענותיו, ורואה בה הגנה על הגבולות ומאבק נחוץ בשאיפות איראן ובפונדמנטליזם האסלאמי.

סובול, שנכח בעצרת לזכר רבין, שבה נשא גרוסמן את 'נאום החלולים' משיב לחלק מטענותיו. "הוא צדק בהרבה דברים. אבל מנהיגות חלולה? הייתה פה פעם מנהיגות עם חזון ברור? המנהיגות היום לא יותר טובה ולא יותר גרועה מהעבר. אם הייתה כזאת מנהיגות נפלאה בעבר, אז איך השאירו לנו כאלו בעיות לא פתורות?".

ממרומי גילו מנסה סובול להסתכל על הדברים בפרספקטיבה אחרת "אני אומר שבאופן פרדוקסלי הכישלון בלבנון הוא ההצלחה שלנו. היציאה מהמלחמה בלי לשבת בלבנון היא בעיני הישג לעומת מלחמת לבנון הראשונה, שבה נכנסנו לבירות ונרקבנו שם. מה שהיה בעבר היה במובנים רבים יותר גרוע". "