לשונו הארוכה של בית המשפט

הלם. זה מה ששרר אתמול בבית המשפט בזמן שהשופטת חיותה כוחן הקריאה את הכרעת הדין. ככל שנקפו הדקות - ההלם גבר. בתחילת ההקראה, באולם הדחוס והדחוק, וכשמבחוץ נשמעות קריאות "הוא זכאי", הודיעה כוחן כי ההחלטה ניתנה פה-אחד. כולם היו בטוחים שמדובר בזיכוי. איש לא ציפה להרשעה פה-אחד.

אבל כוחן לא פתחה את הכרעת הדין במילים "החלטנו לזכות את הנאשם". ככל שהתקדמה בקריאה, גברה התדהמה נוכח הרטוריקה החריפה. עדות המתלוננת אומצה במלואה, הגם שבנקודות כאלה ואחרות היו בה תמיהות. עדותו של רמון, מנגד, נדחתה כמעט במלואה. מה שהיה חסר בהכרעה היא מילת אנושיות אחת לאדם בעל רקורד ציבורי, שמעד וכשל בשטות של רגע.

השופטים הסתפקו באמירה, ש"לא נעלמו מעינינו התרגשותו של הנאשם שעה שעמד על דוכן העדים, והדמעות שחנקו את גרונו נוכח המעמד והנסיבות". גם היום, יממה אחרי הכרעת הדין, הציבור עדיין חושב שרמון זכאי. כמה מילות אמפתיה אולי היו מנטרלות את התחושה בציבור שהשופטים אטומים והחליטו "להתלבש עליו". כנראה שרמון ייאלץ לחכות לגזר הדין בשביל האמפתיה.

" הספינים לא משתלמים

מומלץ לנשיא המדינה, משה קצב, ומקורביו לקרוא היטב את 73 עמודי הכרעת הדין. לא רק שמשפטים לא מנצחים בתקשורת, אלא שלא משתלם לנהל אותם שם. זה יחזור אליך כמו בומרנג.

הספינים והתמיכה התקשורתית, שהיתה כמעט מקיר לקיר, לא הוסיפו לרמון אמינות. במובן מסויים, הם יצרו תחושת דמי שרמון יזוכה. פרשני וכתבי חצר למיניהם לא נתנו צ'אנס לשופטים, בין היתר בנימוק הנבזי ש"הם יודעים שביניש לא רוצה את רמון במשרד המשפטים". לפי זה, אגב, השופטים היו צריכים דווקא לזכות את רמון, כדי שידאג לקידומם כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים. כוחן, בארי ושריזלי הוכיחו, שגם שופטי שלום לא מסובבים בקלות. מהכרעת הדין ברור שהם עקבו אחר הסיקור התקשורתי של המשפט, אבל הקלישאה שהם "שופטים רק לפי מה שרואות עינינו" כנראה נכונה.

צריך להבהיר, שלא הספינים הביאו להרשעה. גם בלעדיהם רמון היה מורשע, אולם אין ספק שהם קוממו את השופטים וכנראה הוסיפו שמן למדורה, והביאו לרטוריקה החריפה והחד-צדדית נגדו.

השופטים ביקרו את התקשורת, ובצדק, על שניסתה "ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט". כמו בפרשת קצב, שם רבים מהמהלכים והספינים לא נעשים על דעתם של הסניגורים, עוה"ד פרופ' דוד ליבאי וציון אמיר, גם כאן מהלכים לא מעטים נעשו שלא על דעתם של עוה"ד דן שינמן ונוית נגב. כך למשל, בדיקות הפוליגרף שעשה רמון לשלוש העדות האחרונות ששיקרו, ובראשן רבקה פאלוך.

התנהלות זו מעלה תהייה אגבית, מה הטעם בשכירת שירותיהם של פרקליטי צמרת, להם משלם החשוד/נאשם שכ"ט לא מבוטל, אם הוא עושה דברים מאחורי גבם ולא מאפשר להם לקבוע את הטקטיקה של ניהול התיק.

" אליך, קצב

בשתי נקודות בהכרעת הדין, קשה היה להשתחרר מהתחושה שגם פרשת קצב מרחפת באוויר. השופטים מאוד לא אהבו את הניסיון להציג את המתלוננת כמופקרת. "הנאשם הסתייע בשבעה עדי הגנה שהובאו, רובם ככולם, במטרה להשחיר את פניה של המתלוננת ובדרך זו לפגוע באמינותה ולבסס את גרסתו בכל הנוגע לטענתו בדבר קלות דעתה של המתלוננת ואופייה ה'פלרטטני'", נקבע בהכרעת הדין.

"במשך חודשים, מהשלבים הראשונית של החקירה ועד הלום, המתלוננת היתה מושא להכפשות מצד גורמים שונים שלא הכירו את העובדות כהווייתן, עמדה 'חשופה בצריח' בלי יכולת להתגונן". כאן רמזו השופטים לספינאים השונים, שהולעטו בצורה מגמתית בעובדות. הם גם ביקרו את יועצת רה"מ לענייני חרדים, רבקה פאלוך, על שכינתה אותה "זנזונת". גם כאן קבעו, ש"דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת".

לאורך כל ההכרעה, ניכר היה שהשופטים לא חושבים רק על תיק רמון, אלא על קורבנות עבירות מין בכלל. "אנו תקווה ש'המסע המתוקשר' שליווה תיק זה, לא ירפה ידיהן של מתלוננת אחרות במצבים דומים", כתבו השופטים. "על המערכות השונות להתגייס למען מתלוננות עלומות ולגונן עליהן, שמא תחששונה אלה להתלונן ובכך יצא הציבור נפסד".

המסר השני ששוגר אולי לנשיא נגע לטענות של תפירת התיקים. "האמירות: 'העלילו עליי', 'הפילו עליי תיק', 'תפרו לי תיק' - הן לרוב מפלטם של עבריינים, לרבות נבחרי ציבור, שמסתתרים מאחורי אמירות חסרות שחר, כדי להינצל מחבל החקירה והמשפט הנכרך סביב צווארם", קבעו השופטים.

" התנהגות המתלוננת

אחת התהיות המרכזיות שהעלה רמון בהגנתו נגעה לכך, שהתנהגותה של ה' אחרי הנשיקה לא היתה סבירה. היא נתנה לו את מספר הטל' שלה ואף הצטלמה עימו שוב כשהיא מחוייכת. "קשה להגדיר מהי התנהגות רציונלית או בלתי רציונלית לאחר אירוע טראומטי", פסקו השופטים כפי שכבר נקבע בעבר גם בעליון. "איש איש ותגובתו, איש איש ותרבותו. כמספר האירועים הטראומטיים המובאים לפתחנו, כך גם מספר התגובות השונות והמשונות".

הם נתנו כדוגמא את החיילת מפרשת אל"מ עאטף זאהר, שהורשע בכמה מקרי אינוס של חיילת ששירתה תחת פיקודו. אחרי 14 מעשי אונס, ערכה המתלוננת מסיבת שחרור, אליה הזמינה גם את זאהר. באותה הזדמנות, היא נתנה לו מתנת פרידה והצטלמה איתו כשחיוך על פניה, אולם לדבריה, מדובר היה בחיוך של מבוכה, בדיוק כפי שטענה ה' בנוגע לצילום עם רמון.

" סיכויי הערעור

הסיכוי להפוך כל הכרעת דין הניתנת פה-אחד ע"י הרכב שופטים הוא נמוך. ניכר מהכרעת הדין שהשופטים חשבו גם על ערכאת הערעור. הם הפכו כמעט כל אבן והתייחסו לכל טענה, רצינית יותר ופחות, של רמון. אפשר לחלוק על קביעה כזו או נימוק אחר, אולם שופטים בכירים בדימוס שקראו את ההכרעה מסכימים שהיא מבוססת, סבירה ומוצדקת.

רוב קביעות השופטים מבוססות על אמינות העדים, ולא בכדי. ערכאת הערעור תתערב בקביעות מהימנות לעיתים נדירות בלבד, משום ששופטיה אינם מתרשמים מהעדים באופן בלתי אמצעי. עם זאת, גם חלק מקביעות המהימנות נשענות על היגיון, ובממצאי היגיון ערכאת הערעור עשויה בהחלט להתערב. כך למשל נקבע: "אילו היתה מסכימה לנשיקה, מדוע היתה נסערת, ומדוע מיהרה לספר בזעזוע למקורביה?".

לפי השופטים, "אין זה הגיוני שאישה צעירה שיזמה מהלך אינטימי, כטענת הנאשם, 'התחילה איתו'... ו'נמרחה עליו' בצילום באופן נועז שהפתיע אותו, תגיב באורח כה נסער כפי שהגיבה המתלוננת. במילים אחרות, סערת הנפש בה היתה נתונה אינה מתיישבת עם גירסת הנאשם".

" לא נקודת מפנה

במהלך כל משפט רמון, ארגוני הנשים היו שקטים ולא ניסו לרכוב על הגל, ובצדק. נסיבות המקרה של רמון הן קיצוניות. אכן, בעבר הבאנו כאן כמה וכמה מקרים של אזרחים מן השורה שהואשמו והורשעו במעשה מגונה רק בגין נשיקה, אבל כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

כפי שהבהיר מזוז, הנסיבות כאן היו קיצוניות (שר משפטים, חיילת, משרד ראש הממשלה), ובתוספת העובדה שרמון לא אמר בתחילה "טעיתי, אולי הבנתי אותה לא נכון", אלא ניסה להפיל את היוזמה על ה', לא היה מנוס מהעמדת המקרה להכרעת בית המשפט. דווקא מסיבה זו לא מדובר בנקודת מפנה בחברה הישראלית, כפי שטענו גורמים שונים ביממה האחרונה.

לא נקבעה כאן הלכה חדשה, לא השתנתה הגישה של בית המשפט. המקרה של רמון נבחן לפי נסיבותיו הקיצוניות. לא בטוח ש"בוזגלו" היה זוכה להכרעת דין קשה כזו, וברור שאין דינו של מקרה זה כדין נשיקת גבר לבחורה בת גילו באזור בילויים.

" שינמן נופל. וקם?

התובעת עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, יש להניח, רשמה נקודת שיא בקריירה. לעו"ד דן שינמן מדובר בהפסד שלישי בתיק משמעותי בתקופה האחרונה. הוא אמנם השיג לעמרי שרון הסדר טיעון בפרשת אננקס מחקרים, במסגרתו הודה והורשע שרון הבן בעבירות על חוק העונשין וחוק המפלגות, אך לא חילץ אותו ממאסר בפועל. גם עם ד"ר דורי קלגסבלד זה לא הלך, והוא קיבל את העונש החמור ביותר שגזר השופט יצחק גרטי בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים.

אין להסיק מכך ששינמן איבד מכושרו או מכישוריו, אבל כנראה שגם לפרקליטי צמרת יש תקופות לא טובות. באחרונה התבטא שינמן במרירות כלפי מערכת שלטון החוק, וכמי שמאס במצב. קשה לשכוח כיצד ניצל את הבמה בכנס השנתי של הלשכה באילת לנאום תוכחה נגד המערכת, שלדבריו נמצאת במשבר. הוא אמר, שהמערכת מעדיפה להגיש כתבי אישום "סקסיים" נגד סלבריטאים "בעוד הפשע החמור מתגלגל ברחובות".

" ומזוז לא רוקד

הכרעת הדין גיבתה לחלוטין את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. הם אישרו את לגיטימיות מאמצי המשטרה לגבות תלונה מה', והסבירו שוב את מה שהציבור ממאן להבין: "אסור שמקרה מעין זה, דווקא כאשר מדובר באישיות רמת דרג, ייגנז במגירה ללא חקירה ודרישה".

מזוז וערן שנדר עמלו אמש עם דובר משרד המשפטים, עו"ד משה כהן, על ניסוח הודעה בעקבות הכרעת הדין. "יום בו מורשע שר בישראל בפלילים הוא יום לא קל", הם אמרו. "עם זאת, אנו מביעים סיפוק על החלטת בית המשפט ששב ואישר נורמה משפטית וציבורית ראויה בכל הקשור לשמירה על כבוד האישה, כיבוד רצונה והאוטונומיה שלה על גופה".

הם יצאו נגד ההשמצות וטענות הקונספירציה שהועלו במהלך המשפט, והתייחסו גם ל"מסע המתוקשר" נגד המתלוננת, עליו דיבר בית המשפט, ש"עלול לרפות ידיהן של מתלוננות אחרות במצבים דומים". השניים אמרו, ש"ראוי שכל הנוגעים לעניין יתנו דעתם להיבט חשוב זה, עליו עמדנו גם לאורך התנהלות משפט זה ובהקשרים אחרים", וייתכן שרמזו לחזית השנייה, בנוגע לנשיא המדינה.