מה את חוגגת, שרי? חיים עם עבריין מין?

כשקראתי אתמול (א') על המסיבה שערכת לבעלך עופר ערב כניסתו לכלא, מאד שמחתי שאני לא נימנה על חוג מכרייך. כלומר, אין ספק שלהיות "חבר" של בעלת השליטה בבנק הגדול במדינה יכול להיות מאד משתלם, אחרת היו מגיעים 150 אנשי ממון? - בקושי חמישה.

אז למה שמחתי? - בגלל המחיר שאת גובה מאנשים תמורת הסכמתך לאפשר להם להיחשב ל"ידידייך". המחיר הוא שכאשר את מזמינה, הם חייבים להתייצב. וכאשר האירוע הוא "רגיש", כמו יום ההולדת, או מסיבת הפרידה לבעלך האסיר (מהיום), על אחת כמה וכמה.

כל אחד מהמוזמנים יודע שכדאי לו להופיע. כי הרי ידידויות כאלה לא מבוססות על חיבה והערכה, למעשה הן עסקה: אתה תעשה מה שאני אומרת לך, ובתמורה תוכל להתגנדר בקרבתך אלי. אי עמידה בתנאים אלה מהווה הפרה של חוזה ה"ידידות".

זה מחיר לא פשוט, מכיוון שאת מעמידה את ידידייך בדילמה שלחלקם אולי היא קשה. הם לא ידעו שלהיות במחיצתך פירושו להיות גם במחיצתו של עבריין המין. ואת אומרת להם רבותי, זה המבחן, אם אתם לא מוכנים להתבזות ולהשפיל את עצמכם למעני - אז... אז מה? במקרה הטוב נגמרו הקשרים בינינו, במקרה היותר גרוע, אולי גם תגלו שאיזו עסקה שחשבתם שהיא גמורה, נתקעה.

את, שרי, מתעסקת המון עם מהות החיים, אושר, דברים רוחניים כאלה. זה מה שמביא לך אושר, זו מהות החיים, לגרור לאחוזתך אנשים שאת יודעת שאינם רוצים להיות שם? הרי בסופה של מסיבה, לאחר השמפניה, והסושי והצחוקים המזויפים, את נשארת באחוזה הגדולה עם המשרתים, הנהגים, העוזרות, הגננים - ועם הבעל עבריין המין. מה בדיוק יש פה לחגוג?

תחתית, לא צמרת

עכשיו מילה אליכם, החבורה שהגיעה למסיבה של עופר אריסון. זה לא יפה מצד שרי להעמיד אתכם במבחן כזה. אבל אתם לא חייבים להיכשל במבחן, אתם יכולים גם לא לבוא. כלומר, זה עלול לעלות לכם באובדן קירבתה של בעלת השליטה בבנק הפועלים, אבל לעומת זאת תרוויחו מידה מסוימת של כבוד עצמי. מה יותר חשוב לכם? - ובכן, עכשיו אנחנו יודעים. "אנשי הצמרת החברתית" הגדיר אתכם אחד העיתונים. אבל אתמול, במסיבה אצל עופר אריסון, הייתם קרובים הרבה יותר לתחתית.

מורשת רבין

לא צריך להתפלא על השתתפותה של משפחת רבין, האם דליה, בתה נועה ובנה יונתן. בכך הם ממשיכים את מורשת הוריהם, יצחק ולאה, שגם הם מאד אהבו מסיבות, במיוחד של עשירים.