פה וחם בארץ ישראל

הבנייה בשער המוגרבים היא רק סימפטום לעשרות נקודות נפיצות. מדריך לפירומן המתחיל > אנשיל פפר

*המאבקים החוזרים סביב השליטה בהר הבית, כפי שבאו לידי ביטוי בשבועיים האחרונים בהפגנות סביב החפירות בשער המוגרבים, הם כנראה המאבק הדתי המתמשך ביותר בין יהודים למוסלמים בישראל. אבל מלחמת הדת הזאת רחוקה מלהיות היחידה: קשה למצוא נקודה על המפה שבה אין קבר, מסגד או כנסייה שמישהו רוצה לריב עליהם. ולפחות במקרה הזה אין שום אפליה: בני כל הדתות יאבקו בכל האחרים, ולפעמים אפילו בעצמם.

מאבקי השליטה יכולים להיות על רקע דתי, לאומי, היסטורי או כלכלי, וכמעט תמיד הם ייראו למי שמתבונן מבחוץ מיותרים ואולי אפילו מגוחכים. למי שהעניין בנפשו, לעומת זאת, שווה לפעמים למות על קדושת המקום.

המדריך הזה, בין אם הוא רשימה של יעדים שבהם חייבים לבקר או תמרור אזהרה משטח אש, הוא רק מקבץ מצומצם ממאות רבות של קברי צדיקים/שייח'ים, מסגדים שהפכו למבנים עירוניים ולבתי כנסת, כנסיות בסיכון ומנהרות עתיקות שעלולות לגרום לתבערה בכל עת. היו זהירים: אתם דורכים על אדמה קדושה.

מנרה: קבר הרב אשי

קברו של הרב אשי, בקצה הצפוני של מנרה, יכול לזכות בקלות בתואר פסגת האקסטרים של המקומות הקדושים המסוכנים: זהו הקבר היחיד שההשתטחות עליו עלולה להסתיים בחטיפה בידי החיזבאללה.

הקבר היה אחת מנקודות המחלוקת האחרונות לאחר נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000. לאחר מגעים הצליח שליח האו"ם טריה לארסן להגיע לסיכום שלפיו אחוזת הקבר הקטנה תחולק, ואכן גדר הגבול מחלקת את הקבר לשניים. בקרבת מקום יש מוצב יוניפי"ל, שכמובן לא הצליח למנוע זריקות אבנים מהצד הלבנוני ואף כמה תקריות ירי.

מעניין כמובן לתהות כיצד בדיוק הגיע הרב אשי, חותם התלמוד הבבלי, מישיבתו בסורא שבעיראק אל גבול הלבנון. הסבר טוב יש ללבנונים הטוענים שכלל לא מדובר בקברו של הצדיק היהודי, אלא של שייח' מוסלמי למהדרין, שייח' עאבד שמו.

בכל מקרה, את חסידי ברסלב, וחובשי כיפות אחרים, הגרסה הלבנונית לא ממש משכנעת. הם מצליחים להגיע לקבר למרות השמירה ההדוקה והאיסור המפורש של צה"ל. החסידים יודעים לספר על עלילות גבורה של אחד מרבני האזור, שניצל כמה פעמים בנס מניסיונות חטיפה, אבל בכל זאת ממשיך לפקוד את הצדיק.

ירושלים: מערת צדקיהו

יודעי דבר מציינים את המחצבה העתיקה, שפתחה למרגלות חומות העיר העתיקה, מעט צפונה משער שכם, כמקום הבא שיצית את האש במזרח ירושלים.

על-פי האגדה היהודית מדובר במנהרה שדרכה ברח המלך צדקיהו, בעת מצור הבבלים על ירושלים, עד ליריחו. זה לא עזר לו, שכן ברגע שהגיח מהמנהרה תפסו אותו הבבלים.

למסורת המוסלמית יש הסבר משלה: היא מזהה את המנהרה כפתח האדמה שלתוכו נבלעו קורח ועדתו שמרדו במשה רבנו, אותו אירוע שלפי התנ"ך התרחש במדבר סיני.

לארכיאולוגים יש הסבר משלהם, שלפיו מדובר במחצבה שבה נחצבו אבני בנייה לירושלים כבר מתקופת הבית הראשון ועד לתחילת המאה ה-20.

המקום שומם בדרך כלל, למעט תלמידי בתי ספר מעטים, בדרך כלל דתיים, שמגיעים לסיורים. לאחרונה יש דיונים על הרחבת המנהרה ועל כריית פתח נוסף באחד הבתים שנרכשו על-ידי עמותת "עטרת כהנים" ברובע המוסלמי.

ירושלים: כנסיית הקבר

מכל העולם, רק בירושלים יכולה התקנת דלת חירום להפוך לנושא להתייעצות של ראש ממשלה עם גורמי ביטחון ומודיעין. זה קורה כרגע סביב דרישת הממשלה להתקין יציאת חירום בכנסיית הקבר ברובע הנוצרי. הכנסיות הנוצריות שחולקות את השליטה במבנה דווקא לא מתנגדות, אלא שאף אחת מהן לא מוכנה לוותר ולו על סנטימטר מתחומה.

לפי סיכום מ-1767, מבנה כנסיית הקבר, שנבנתה במאה הרביעית, מחולק בין שש כנסיות - הקתולית, הקופטית, היוונית-אורתודוקסית, האתיופית, הארמנית והסורית. תגרות טריטוריאליות פורצות במקום לא פעם. כך היה ב-2002, כאשר כומר קופטי הזיז את כיסאו ועורר את חמתם של האתיופים; 11 כמרים פונו לבית החולים בתום התקרית. מקרה ידוע אחר התלהט בגלל סולם שהונח בכניסה לפני 150 שנה, באזור שאינו שייך לאף אחת מהכנסיות, ולא הוזז עד היום מכיוון שאף כנסייה לא מוכנה שיוצב בחלקה.

כל הגורמים המעורבים מסכימים כי ללא דלת חירום, אסון הוא רק שאלה של זמן. בחג הפסחא, הם מספרים, נדחקים לכנסייה שמונת-אלפים מתפללים נושאי אבוקות, ושריפות כבר פרצו שם בעבר. ב-1834 נרמסו 300 מאמינים למוות במנוסת הבהלה החוצה.

מירון: קבר רבי שמעון בר יוחאי

ההילולה השנתית בקבר רשב"י בל"ג בעומר היא האירוע ההמוני הגדול ביותר בישראל. במשך יממה מגיעים למקום לפחות רבע מיליון איש. על אף שהעלייה לרגל למקום נהוגה כבר מאות שנים, אין הסכמה בדבר הבעלות על הקבר. משפחת עבו הוותיקה מצפת, המקיימת מדי שנה תהלוכה מביתה בעיר העתיקה של צפת ועד לקבר, טוענת לזיקה המקורית למקום. מולה עומדת חסידות בויאן הירושלמית, שרכשה חלק מהמבנה שעל הקבר במאה ה-19. בשנים האחרונות הצטרפה לסכסוך המדינה, כשהחלה במהלכים משפטיים שונים להלאמת המקום.

המריבות בין הצדדים הן סביב כל מה שאפשר: מי יכול להתקרב לקבר, לאן ילכו כספי הצדקה המשולשלים לקופות באתר, מי מחלק אישורים לשוחטים בהילולה, ואילו רבנים ומקורבים יזכו להגיע עד לקבר ברכבם הפרטי במקום באוטובוס שירות. כמעט מדי שנה יוצאים הוויכוחים מכלל שליטה, ותגרות אלימות פורצות להנאתם של לא מעט מבין הצופים.

נתיבות: קבר הבבא סאלי

התחרות לא זרה לברוך אבוחצירא, בנו של הבבא סאלי, שעם מות אביו נטל את גלימת המקובל והקים קונצרן כלכלי משגשג סביב אחוזת הקבר בשדרות. שני בני דודו, אלעזר ודוד, הקימו חצרות מתחרות בבאר שבע ובנהריה, ומשכו אלפי חסידים.

אבל מה שהיה מוגזם מבחינת הבבא ברוך זה הכוונה להקים חצר מתחרה בתוך העיירה "שלו" על-ידי יעקב איפרגן, "הרנטגן", שהצליח למשוך אליו אלפי חסידים, וביניהם גם בעלי ממון רבים.

בצר לו פנה הבבא ברוך לערכאות, בניסיון לבלום עסקת מקרקעין בין איפרגן למועצת שער הנגב, שמכרה לו חלקה של 34 דונם בצמוד לאחוזת אבוחצירא. המחוזי דחה את הבקשה, וכעת הוא עותר לעליון. אם בסופו של דבר יורשה הרנטגן לבנות את הקריה המתחרה, קשה לצפות לשכנות טובה.

נשר: קבר עז א-דין אל-קאסם

עוד לפני שנלחם על הר הבית, יצא השייח' ראאד סלאח למלחמה על קברו של הלאומן הערבי-סורי השייח' עז א-דין אל-קאסם, שעסק בשנות ה-30 בטרור נגד הבריטים והיהודים, ונהרג בקרב עם חיילים בריטים. אל-קאסם נקבר בבית הקברות המוסלמי הישן ליד נשר. על הקבר, שזוהה ושופץ על-ידי חסידיו של אל-קאסם רק באמצע שנות ה-80, כחלק מהחייאת המיתוס הפלסטיני, נוהלו מספר מאבקים. הראשון שבהם היה כשעיריית נשר ביקשה לסלול כביש שיחבר את צומת יגור עם חיפה בתחילת שנות ה-90, ובלחץ התנועות המוסלמיות שונה התוואי שלו.

בשנים האחרונות החלה עלייה לרגל לקבר, במיוחד ביום השנה למותו של אל-קאסם. התנועה האיסלאמית אף שיפצה את הקבר. במקביל היו מספר ניסיונות של יהודים לפגוע בו: אנשי ימין קיצוני הניחו עליו חזיר, ולאחר הירצחו של החייל נחשון וקסמן בידי אנשי חמאס נותץ הקבר ונבנה מחדש. פגיעות נוספות היו לאחר תחילת האינתיפאדה השנייה.

הרצליה: מסגד סדנא עלי

חוף סידני עלי שליד הרצליה הוא שיבוש אנגלו-סקסי של השם המקורי של המסגד המשקיף על החוף, סדנא עלי. המסגד הוא השריד היחיד של כפר אל-חרם, שעל אדמותיו עומדים היום כפר שמריהו ושכונת נוף ים של הרצליה. המסגד נבנה במקור בתקופה הממלוכית, על קברו של לוחם נגד הצלבנים.

בשנות ה-90 שופץ המסגד מחדש על-ידי התנועה האיסלאמית. בעידודה של התנועה עברה משפחה מוסלמית להתגורר במסגד, ומדי יום שישי מגיעים אליו מתפללים. בשנים האחרונות מגיעים מדי פעם גם צאצאי תושבי אל-חרם לבקר במסגד, בניסיון להזכיר את זכות השיבה. על אף שהביקורים הללו גורמים מתח, עד כה לא נרשמו אירועים חריגים.

נצרת: מסגד שיהאב א-דין - כנסיית הבשורה

סאגת כנסיית הבשורה החלה כאשר עיריית נצרת הכשירה רחבה לקראת שנת המילניום וביקור האפיפיור בעיר, ואגב כך הרסה מסגד קטן ועתיק ליד קבר שיהאב א-דין. אלפי צעירים מוסלמים זרמו למקום, קיימו תפילות תחת כיפת השמיים, ותבעו בניית מסגד חדש וגדול במקום. שתי ממשלות, של בנימין נתניהו ושל אהוד ברק, חששו להתעמת עם המוסלמים ואישרו את הבנייה. כשראש הממשלה אריאל שרון, בלחץ האפיפיור ובגיבוי בתי המשפט, ביטל את התוכניות ואף הורה על הריסת מבנה בלתי חוקי שהקימו המוסלמים, נדמה היה שהעיר על סף בעירה. בסופו של דבר ראשי המוסלמים הרגיעו את הרוחות והשקט נשמר. זה כמובן לא אומר שהמצב לא ישתנה.

שכם: קבר יוסף

מאז עזב צה"ל את מבנה קבר יוסף שבבלטה, מדרום לשכם, הפך המתחם בתחילת האינתיפאדה לגלגול מודרני של הסלע האדום בעבור חסידי ברסלב ומתנחלים צעירים מיישובי גב ההר. האתגר כפול: להתחמק ממחסומי צה"ל בדרך - ומחוליות של מחבלים באזור הקבר. לפחות במקרה אחד ארבו פלסטינים לחסידים ופגעו בהם. אותו מקרה הסתיים בפצועים, אך בתקריות אחרות סביב הקבר בשנים האחרונות נהרגו שבעה חיילים ואזרח ישראלי.

שיא העלייה לרגל היה בשנים 2001-2002. אז היה ניתן להבחין מדי לילה בעשרות חסידים צעירים בטרמפיאדות המובילות מירושלים לשומרון. בעבור רובם המכריע הסתיימו הניסיונות הללו במעצר במשטרת אריאל, אך היו גם כאלה שהצליחו להגיע לקבר. כיום צה"ל מארגן מדי מספר חודשים ביקור מרוכז במקום, אך מדי פעם חסידים עדיין מנסים להסתנן לשם. יעד מבוקש נוסף של הברסלבים הוא קבר יהושע בן נון, בכפר כיפל חארס ליד אריאל.

באר שבע: המסגד הגדול

לא מן הנמנע כי המאבק המתנהל בשנים האחרונות סביב המסגד הגדול בעיר העתיקה של באר שבע הוא תסריט למאבקים עתידיים בעשרות מקומות אחרים, שבהם הוסבו מסגדים למבנים ציבוריים, לבתי כנסת, ואפילו לבתים פרטיים.

באמצע שנות ה-50 הפך המסגד למוזיאון לתולדות הנגב. ב-1994 הוא נסגר לאחר שהוגדר כמבנה מסוכן, ומאז 1997 מנהלים התנועה האיסלאמית ומרכז עדאללה לזכויות ערביי ישראל מאבק על החזרתו לייעודו המקורי. עיריית באר שבע מתנגדת נחרצות לחידוש פעילותו של מסגד גדול בלב העיר, וניסיונות להתפלל בו נתקלו בתגובה מוניציפלית מוזרה: אנשי העירייה פיזרו מסביב זבל פרות.

המאבק הזה לא גלש עדיין לפסים אלימים של ממש, אך סירובו של מרכז עדאללה, רק לפני כמה שבועות, להסכים לפשרה שבמסגרתה יהפוך המקום למוזיאון לתרבות האיסלאם, עלול לבשר על החרפה. "

anshel@ejemm.com