הסטודנטים בישראל אפסים, לא קיימים. חבורה של לוזרים

כששרת החינוך כופפה את הסטודנטים אי שם בשבוע שעבר, וגרמה להם לסגת מכל דרישותיהם (נראה כמו סיפור מלפני שנים, לא?), התרעמו חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות על כך שנפגשה עם נציגי הסטודנטים בשבת.

על השבת הם באמת שומרים יפה מאוד, הדתיים, כל הכבוד. ממש צדיקים. אבל יש דברים הרבה יותר חשובים מהשבת, גם אם אתה יהודי דתי. אם כל הח"כים הדתיים האלה היו קצת פחות דתיים וקצת יותר יהודים, הרי שהם ורבניהם היו צריכים לנזוף לא בשרת החינוך שמחללת שבת בפרהסיה, אלא דווקא בנציגי הסטודנטים.

להם מגיעה נזיפה חמורה הרבה יותר. ולא על הרפיסות במשא ומתן. בזה קשה להאשים אותם, הם מתמודדים מול כרישים גדולים מהם בהרבה. מגיעה להם נזיפה על התנהגות לא יהודית ולא מוסרית, ולא משנה אם היא התרחשה בשבת או ביום חול. הדתיים, כמו כולם, נוזפים במי שנוח להם. לא שמעתי אותם נוזפים מי יודע מה בנושא הלנות השכר ההמוניות, נושא לא פחות יהודי מאיזו שרה ואיזה סטודנט שיושבים בערב שבת.

הסטודנטים הם כישלון עגום ומתמשך, שמעולם לא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות למהפכה, או לפחות לשביתת הזדהות עם שאר החלקים באוכלוסייה שנאנקים תחת העול. לא. הסטודנטים דואגים רק לישבן שלהם ולשכר הלימוד שלהם.

נראה שמה שהם לומדים שם באוניברסיטאות שלהם כל-כך מעניין, עד שבכל שאר הדברים הם איבדו עניין. הם כל-כך אפסים הסטודנטים, שאפילו להתעצבן עליהם ולהתאכזב מהם כבר אין חשק. הם פשוט לא קיימים. אין להם נוכחות בשיח הציבורי. הם בתפקיד אלה שמדי פעם עושים טיפה רעש ומיד משתתקים. המאבק שלהם מיותר אפילו בעיני עצמם, פלא שהם ממשיכים להפסיד בו? לא שאני מצפה למשהו בסגנון שנות ה-60 של המאה הקודמת, אבל סולידריות יכולה הייתה לעזור.

ולמה להאשים את הסטודנטים? מה עם המרצים שלהם? גם הם ממלאים פיהם מים אל מול העוולות שמתרחשות. גם הם מחרישים כשאחיהם, המכובדים פחות אולי, המורים בתיכונים, נדפקים ושובתים. אז עם מרצים כאלה, מה הפלא שהסטודנטים כאלה?

ועם סטודנטים כאלה ומרצים כאלה, מה הפלא שכל החברה ככה?

לדרור פויר טור השבועי ב"גלובס", המתפרסם במגזין G

[הרחבה במהדורה המודפסת] [לעיתון הדיגיטלי]