"הרווחנו גרוש, ביזבזנו חצי"

שמחה עבאדי היא ה"אמא" של מפעל העוגיות המזרחיות הוותיק עבאדי, השוכן כיום באזור התעשייה עטרות. המפעל מעסיק 50 עובדים, מגלגל 75 מיליון שקל בשנה וחולש על נתח של 71% משוק העוגיות המזרחיות המלוחות. המפעל, שלדבריה, הוא היום עסק מרוויח, לא היה כך בעבר. "היו שנים קשות. עבדנו ועבדנו, ולא ראינו כלום. היו שנים קשות של כמעט פשיטת רגל. חרקנו שיניים. היה עוני. עבדתי כל-כך קשה, שרצתי אחרי הזמן, ולא הזמן רץ אחרי. היום תודה לאל אנחנו חיים טוב וגאים בעסק שלנו".

"40 שנה בלי יום חופשה"

שמחה עבאדי, סבתא ל-9 נכדים ולשני נינים, נולדה בירושלים והתייתמה מאמה בגיל צעיר. אביה נישא לאישה אחרת, והיא גדלה בבית יתומות בירושלים. ב-1949 נישאה ליוסף עבאדי, היום בן 79, בן לשושלת אופים מחאלב שבסוריה שתחילתה ככל הנראה ב-1838. "ההורים של יוסף היו שכנים של אבא שלי", היא מספרת על היכרותם. לזוג עבאדי נולדו ארבעה ילדים, שניים מהם מנהלים כיום את המפעל: יורם משמש כמנכ"ל, ועזרא משמש כמפקח ייצור.

"לא חלמתי ולא חשבתי שנגיע למצב שאני ויוסף נהיה בחוץ, ושהעסק ימשיך לתפקד", היא אומרת ומפרגנת: "זה בזכות יורם, שיהיה בריא. בזכותו יצאנו לחופשי. 40 שנה לא לקחנו יום אחד חופשה". יוסף היושב לצידה במהלך הראיון, מהנהן בראשו בהסכמה. יוסף, יליד ירושלים, הוא ה"אבא" ו"הפנים" של עוגיות עבאדי. בימים אלה הוא מככב בפרסומת לעוגיות עבאדי מתוקות. ליין חדש שהושק בהשקעה של כ-3 מיליון שקל.

יוסף: "אנחנו עשינו עוגיות מלוחות, ויורם הכניס גם את המתוקות. בפרסום הזה, הרבה אמרו לי שהם בכלל לא ידעו שיש לנו גם עוגיות מתוקות. חשבו שיש לנו רק מלוחות". הפרסומת, שתמורתה שילמו העבאדים 400 אלף דולר, הפכה את יוסף למעין סלב.

שמחה: "הוא נהיה כמו דסטין הופמן". יוסף, שדמותו בפרסומת שימשה כחומר ל'ארץ נהדרת', צוחק. "יום אחד, בשכונת הבוכרים הורידו אותי בכוח מהמכונית והתחילו לנשק אותי. גם חיילים במחסום ליד עטרות, ביקשו להצטלם איתי". ומה דעתה של שמחה בנושא? "פרסום זה טוב. ככה זה עובד היום. פעם דבר טוב עבר מפה לאוזן". לדברי יורם, הפרסומת הגבירה את מודעות הציבור למוצר החדש, ובשלב זה פחות במכירות.

"פחדנו לקחת הלוואות"

שמחה מגיעה למפעל מדי יום. "אני באה לפה ומייעצת". יוסף, לעומתה, מגיע כל בוקר בעיקר כדי להחזיר טלפונים. "יש הרבה שמטלפנים ומבקשים תרומות. אני מטפל בהם. תורם עוגיות וכסף. השבוע התקשרו אלי מבני-ברק, וביקשו שאתרום כסף לשכירת רכב לחלוקת משלוחי מנות לעניים. תרמתי". שניהם עובדים 7-8 שעות ביום.

חלוקת התפקידים ביניהם הייתה ברורה גם בעבר. שמחה: "אני הייתי אחראית על הקשר עם הרשויות, ויוסף עשה את כל השאר. היה קם באחת בלילה, אופה בייגלה ועוגיות, מעמיס על מגשים ועובר מבית לבית עד תשע בערב. הוא עבד מאוד קשה". לדבריה, בשלהי שנות השבעים היא הייתה זו שהתרוצצה כדי למצוא מבנה גדול יותר למאפייה.

"הייתה לנו מאפייה בשותפות עם אנג'ל בגבעת שאול. כשהחלטנו להתרחב מכרנו מסעדה מזרחית שהייתה לנו במרכז העיר, ובכסף עברנו למבנה גדול יותר בעטרות. אני מצאתי את המקום. השכירות הייתה קשה וכבדה. גדלנו באווירה של עוני ומצוקה, ולכן מאוד פחדנו מהמעבר".

יוסף: "פתאום לקום ולגדול, זה הפחיד אותנו. פחדנו ללוות כסף. כל פעם שיורם רצה לקנות עוד מיקסר חדש ועוד מכונה, עשינו לו בעיות כי פחדנו. בסוף הוא הצליח להמריץ אותנו. אולי העמסנו עליו יותר מדי". שמחה: "הכול הלך בחישובים. הרווחנו גרוש, בזבזנו חצי גרוש. תמיד שמרנו למחר כי לא ידענו מה יהיה".

שמחה סומכת את ידה על יורם. "מה שהבן שלי יגיד, מקובל עליי. גם אם ירצה למכור את המפעל. אנחנו בדעה אחת". ליורם, שקיבל את מושכות הניהול ב-1976, אין תוכניות למכור. "עבאדי לא למכירה בשלב זה. אם בשנים הקשות ההורים שלי לא מכרו, אז מי אני שאבוא ואחתוך את העץ הוותיק הזה". לדבריו, "החזון שלי לבנות את עבאדי כחברה בינלאומית עבור דור ההמשך". החברה מייצאת כיום לארה"ב, קנדה, אוסטרליה, אנגליה, צרפת, בלגיה, אוסטריה וליפן, בהיקף של 9 מיליון שקל.

" מפעל עוגיות עבאדי הוא היום עסק מרוויח?

יורם: "העסק מרוויח מ-1998".

" עד כמה קשה לנהל עסק משפחתי?

יורם: "להוביל עסק משפחתי קדימה, כשיש כמה וכמה דעות של בני משפחה, זה לא פשוט. אבא, וזה היה צעד חשוב שלו, פסק שאני אנהל את העסק ושאחליט החלטות. אחרת, זה היה הופך אותי למנהל בלי שיניים. אני תמיד מתייעץ עם אבא, כי הניסיון שלו שווה הרבה".

" מה דעתכם על התחרות של היום בשוק העוגיות?

שמחה: "התחרות איומה. אדם לאדם זאב. היום רק הכסף מדבר. פעם זה לא היה ככה. את יודעת שפעם קניתי בית בתקיעת כף. הזמנים השתנו. אחד רוצה להפיל את השני, ולבלוע את השוק. לא מבינים שאלוהים שולח פרנסה לכולם".

" מה דעתך על נשים שמקימות עסק קטן?

שמחה: "הנשים של היום אמיצות יותר, לוקחות יוזמה. אם היה לי את האומץ של היום, אף אחד מבני משפחתי לא היה צריך לעבוד היום, כי הבריאות זה הדבר הכי חשוב בחיים". "