להשקיע כמו קרן גידור

אבל לא כולם יכולים להשקיע בקרנות גידור. הן נחשבות למועדון סגור שמוגבל להשתתפותם של בעלי הון רב. רשות ניירות-ערך האמריקאית מתירה רק לאנשים פרטיים עם הכנסה של 200 אלף דולר לשנה (300 אלף דולר לזוג) או שווי נטו של מיליון דולר להשקיע בקרנות, ולמשקיעים מוסדיים עם נכסים בהיקף של 5 מיליון דולר.

בארץ ההגבלה אחרת: הקרנות נמנעות מהגשת תשקיף ולכן יכולות לשווק את הקרן ל-35 משקיעים מקסימום. מאחר והקרנות מעוניינות לגייס הון למטרות השקעה, סף ההשקעה המינימלי המקובל הוא 100 אלף דולר למשקיע.

ההשקעה בקרן גידור לא מומלצת למי שסכום ההשקעה הכולל שלו הוא 100 אלף דולר, מפני שמדובר בהשקעה מסוכנת יחסית. בשם ניהול סיכונים נכון, ההמלצה היא שההשקעה בקרן גידור תהיה 20% מהתיק.

כל קרן מאמצת אסטרטגיה-שתיים המקובלות בשוק הגידור. מנהלי ההשקעות בקרן, ששותפים בדרך-כלל להשקעה, משתמשים בכלים פיננסים שזמינים לכל משקיע כדי לעקוב אחרי האסטרטגיה. כך, למעשה, כל משקיע יכול לעקוב לפחות אחרי חלק מהאסטרטגיות.

לכתבה זו התראיינו שלושה מנהלי קרנות גידור ישראליים, אולם הם סירבו לפרסום שמם, בשל הסיכון שכרוך בהשקעה פרטית לפי האסטרטגיות של הקרנות. ההמלצה שלהם היא ליישם את האסטרטגיות בליווי מקצועי.

יש כמה הבדלים בין משקיעים פרטיים לקרן גידור, שצריך לקחת בחשבון: הקרנות נוהגות להיות עם אצבע על ההדק, לעקוב ולתקן באופן יומי את הפוזיציות שלהן, דבר שקשה למשקיע הפרטי לעשות, וכרוך בעמלות ומסים.

שיקול נוסף הוא הקושי של המשקיע הפרטי בהתמודדות במכרזים מול גופים גדולים, כולל קרנות הגידור. לא כל המכשירים הפיננסים הדרושים למימוש האסטרטגיות מפותחים מספיק בארץ, ואם השוק לא יתנהג בהתאם לציפיות המשקיע, הבנק עשוי לאלץ אותו לסגור את הפוזיציה, גם בהפסד מקסימלי.

1. אסטרטגיית לונג/שורט

המשקיע קונה את ניירות הערך שלדעתו יכו את המדד או הסקטור לו הן משתייכות, ובמקביל מוכר בחסר (שורט) את המדד או הסקטור. ההחלטה מתקבלת על בסיס ניתוח אנליטי של המניות או ניתוח טכני, וניתן לבצע אותה באמצעות אופציות ותעודות סל.

דוגמה (1): אם המשקיע מעריך שטבע תשיג תשואה עודפת על מדד המעו"ף והוא מעוניין לגדר את הסיכון, הוא ירכוש את המניה, ובמקביל ירכוש תעודת סל בחסר על מדד המעו"ף. בתעודת סל שורט טמון יתרון - היא משלמת חלק מהריבית ובכך מממנת את עצמה.

דוגמה (2): קונים מטבע משוק בעל ריבית גבוהה, כמו הדולר, ובמקביל עושים שורט על מטבע עם ריבית נמוכה לעומתו, כמו הין היפני. אם ממנפים את העסקה פי 10, ובהנחה שהמרווח בין הריביות הוא 4%, ניתן לייצר תשואה שנתית של 40%.

2. ניטראליות שוק

שימוש במקביל באופציות לונג ושורט, כדי לנטרל את כל החשיפות בפוזיציות, מלבד פרמטר ספיציפי, שהמשקיע חושב שיש בו כשל שוק.

דוגמה: המשקיע בוחן שתי חברות מתחום דומה, בעלות מאפייני שוק דומים שמתומחרות במחירים שונים. היו כמה הזדמנויות כאלה בתקופה האחרונה, למשל, כאשר מניית פרטנר עלתה לקראת הנפקת סלקום.

3. מצבים מיוחדים (Event Driven)

השקעה בחברות שנמצאות במצב מיוחד כמו השתלטות עוינת או רכישה. בעסקת רכישה שווי השוק של החברה הנרכשת מתקרב לשווי שנגזר לה מהעסקה, למעט פער שמשקף את פרמיית הסיכון, במקרה שהמיזוג ייכשל. השקעה בחברה הנרכשת יכולה לשלשל לכיסו של המשקיע את פרמיית הסיכון, בהנחה שהעסקה מגיעה לסגירה (ראו דוגמה במסגרת).

4. ארביטראז'

זיהוי כשל שוק במחיר של נייר ערך שנסחר בשני שווקים שונים או בשתי אופציות השקעה באותו שוק. אפשר לנצל את כשל השוק על-ידי רכישת הנייר באופציה בה מחירו זול יותר. האסטרטגיה בדרך-כלל בעייתית, כי השוק נוהג לסגור את הפערים באופן מיידי עם פתיחת המסחר, והעמלות מקטינות את כדאיות העסקה אם הפערים קטנים. "