כלל: "ארוך ביצע פוטומונטז'ים של מסמכי הבוררות באמצעות צילום על שקפים"

פרשת ארוך ממשיכה לעורר סערה. כלל פיננסים הגישה היום (א') לבית המשפט המחוזי בת"א את הבקשה המתוקנת לביטול פסק הבורר, המחייב אותה לשלם לשחקן המעו"ף, אלי ארוך, כ-96 מיליון שקל. כלל הוסיפה לבקשה שתי עילות ביטול: פרשת זיוף המסמכים שבבסיס פסק הבורר וכן הפגישות בין ארוך, אימו ג'ני ודוד שילוח לבין הבורר המנוח, יעקב מלץ. זאת, לאחר שאמש פג תוקפו של צו איסור הפרסום החלקי שהוטל על תצהירו של "הצל", דוד שילוח, ועל הראיות המרכזיות.

בתוך כך, ל"גלובס" נודע, כי המשטרה סיימה את חקירת הפרשה, ובתוך כשבועיים יועבר התיק לפרקליטות. כפי שחשפנו בעבר, ג'ני ארוך שמרה על זכות השתיקה, ואילו ארוך נחקר פעם אחת בלבד ומאז הוא ב"חופשת מחלה", שכביכול אינה מאפשרת לו להיחקר.

במשטרה הוחלט שלא להמתין לארוך ולהתייחס למצב כאל שמירה על זכות השתיקה. החוקרים סבורים שיש תשתית ראייתית להעמיד את השניים לדין, בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, בידוי ראיות, השמדת ראייה, הדחה בעדות ושיבוש הליכי חקירה ומשפט.

פוטומונטז'ים ושקפים

באמצעות עוה"ד רם כספי, גד טיכו ומיכל סלע, טוענת כלל כי ארוך זייף מסמכים מהותיים שעמדו בבסיס חוות הדעת של המומחה מטעמו, פרופ' נחום ביגר, אותה אימץ במלואה הבורר מלץ. עצם הגשת מסמכים מזויפים, נטען, מכתימה קטיגורית את כל הליך הבוררות, ואין ספק כי פסק הבורר אינו יכול לעמוד. לנוכח מעשי הזיוף, נאמר עוד, ברור לחלוטין שתביעת ארוך היתה חסרת כל בסיס, ולכן הוא נזקק לתרמית.

בבקשה נטען, שארוך ייצר באמצעות זיוף שיטתי מועד רטרואקטיבי למסמכים שכינה "דפי המטרה" והוגשו על ידו לבורר. דפי המטרה הם תדפיסים של קבצי מחשב, ובהם טבלאות של כמות אופציות לחודשים נובמבר 1999 וינואר 2000 אשר אמורים היו להימצא, לטענת ארוך, בחשבונות שלו ושל אימו.

כלל טוענת, שבניגוד לטענת ארוך בבוררות, דפי המטרה לא נשלחו לאילנות בזמן אמת, אלא נוצרו על ידו בדיעבד. לדבריה, ארוך נהג לשבת בחנות צילום באזור הסינרמה ומשם לבצע פוטומונטז'ים באמצעות צילום על שקפים.

כך למשל, מנכ"ל אילנות בטוחה דאז, אריק שטיינברג, כתב זכרון דברים מפגישתו עם ארוך, במסגרת ניסיונותיו לפתור את הסכסוך, שבו העלה את טענות ארוך על הכתב. שטיינברג שכח את התרשומת בביתו של ארוך. ארוך, לטענת כלל, הגיש בבוררות תרשומת מזויפת.

בנוסף, הוא העתיק על שקף משפט שכתב שטיינברג, ו"שתל" אותו על מסמכים אחרים. שתילת המשפטים, בצירוף הטבעת חותמת משטרתית גנובה כביכול, גרמו לבורר להאמין שדפי המטרה היו בידי אילנות לפני המועד האמיתי, ולכן היא כביכול לא מילאה את הוראותיו של ארוך וגרמה לו להפסדי הענק.

לבקשה צורפה חוות דעת של הגרפולוג ד"ר מוטי ורדי, המאשרת כי המשפטים שנלקחו מהתרשומת המקורית בכתב ידו של שטיינברג הושתלו על גבי דפי המטרה.

באמצעות הטבעת החותמת המשטרתית הגנובה, כך נטען, השיג ארוך שתי מטרות: האחת, "הוכחה" כי דפי המטרה היו קיימים לפני תאריך החותמת; השנייה, הסבר מדוע הוא אינו מגיש לבורר מסמכים מקוריים (מכיוון ש"מסמכי המקור" שלא היו ולא נבראו, מצויים כביכול במשטרה).

ביקורי בית

מהבקשה עולה גם תמונה עגומה, של קשר חריג בין הבורר לבין ארוך ושילוח. כך למשל, מצרפת כלל מסמכים ריקים (בלנקו) מנייר המכתבים של מלץ, חתומים על-ידו, שנמסרו לשילוח כנציגו של ארוך. שילוח אף סיפר לכלל, כי הבורר מסר לו את העותק המקורי של פסק הבורר, כדי שישלח אותו בפקס לצדדים. באופן תמוה, פסק הבורר המקורי אף לא נמצא בתיק הבוררות.

כלל גם מפרטת עשרות מכתבים וביקורים של ארוך, אימו ושילוח בבית הבורר מלץ. המסמכים נתפסו ע"י המשטרה בביתם של ארוך ושל שכנו, יאיר קורח, שסייע לו.

לטענת כלל, מהגרסאות השונות שמסר ארוך ומהמכתבים ששלח לבורר, לאחר מתן הפסק, עולה חוסר ודאות באשר להיקף הביקורים הפרטיים שהוא ערך בביתו של מלץ. כך גם הציגה כלל שלל מכתבים פרטיים ששלח ארוך לבורר, לפני ואחרי פסק הבורר, שמעולם לא הובאו לידיעתה.

"הצל" של ארוך, דוד שילוח, מספר בתצהירו כי ארוך אמר לו שהוא מתכוון להקים חברה שתעסוק בהשקעות בבורסה, כי הוא יהיה בעלים של 51% מהחברה, ואילו שילוח יקבל 9% ממניות החברה. את היתר, לדבריו, אמר ארוך שייתן לחברים, למשקיעים ולחלק מעורכי הדין שייצגו אותו בעבר בבוררות.

מתצהירו של שילוח (ר' בנפרד) עולה, כי לפי ההסכם פרופ' ביגר יקבל 5% מכל סכום שייפסק לטובת ארוך, ואם ייפסקו יותר מ-85 מיליון שקל, יקבל ביגר כ-5 מיליון.

21 מיליון שקל תמורת "חציית קווים"

פרשת הזיופים נחשפה ע"י דוד שילוח, שכונה "הצל" והיה עוזרו של אלי ארוך כשש שנים בבוררות. הטענה העיקרית של ארוך היא, ששילוח הרוויח מ"חציית הקווים" לעבר כלל. לפי ההסכם עם כלל, הפקידה החברה 21 מיליון שקל בחשבון נאמנות על-שם עוה"ד גד טיכו (מטעם כלל) ויואב מוזר (מטעם שילוח).

אם פסק הבורר יבוטל באופן סופי, כלומר לאחר ערעור בעליון, ובנימוקי פסק הדין ייכתב שהביטול מבוסס על תצהירו של שילוח או על המסמכים שמסר לכלל, יקבל שילוח למעלה מ-16 מיליון שקל, "לשיקום חייו האישיים ולביטחונו". 5 מיליון שקל יקבל פרקליטו, עו"ד מוזר. כלל אף תתרום חצי מיליון שקל לארגון נכי צה"ל.

במידה שתושג פשרה בין הצדדים, נקבע בהסכם, הדבר ייחשב כביטול פסק הבורר. שילוח מצהיר בהסכם, שהוא פועל על דעת עצמו בלבד, וכי הוא נחשף לזיופי המסמכים "אך לא היה זה שביצע אותם בפועל, אלא הם בוצעו בפועל ע"י ארוך". כיום, אגב, מקבל שילוח רכב מ"כלל" והוא ומשפחתו מקבלים ממנה הגנה.

לפי ההסכם, התמורה משולמת לשילוח עבור מסירת המסמכים ועבור נכונותו למסור עדות בבית המשפט ובמשטרה בפרשה זו. כן נאמר, כי גרפולוג אימת את המסמכים שמסר שילוח וכי שילוח עצמו נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף. בנוסף, גרסתו והמסמכים אומתו ע"י העד הרלוונטי (הכוונה למנכ"ל אילנות בטוחה דאז, אריק שטיינברג).

בתצהירו, מספר שילוח כי "לאחת מישיבות הבוררות הגיע ארוך עם מיכל גז מדמיע, ובמהלך הישיבה (אני סבור שבטעות) הנצרה של המיכל השתחררה בתוך כיסו, וכתוצאה מכך נמלא החדר בגז מדמיע וכל הנוכחים החלו להשתעל ולדמוע".

לדבריו, הוא וארוך היו חברי ילדות אך ניתקו קשר, והם נפגשו שנית במקרה. ארוך הבטיח לו כמה פעמים במפורש שיפצה אותו עבור עזרתו בבוררות, וכי יקנה עבורו בית מכספי הזכייה. עוד אמר, שיסייע לו לצאת מהחובות. בנוסף, ארוך נשבע לו מיוזמתו, כמה פעמים, "כי כל סכום בו הוא יזכה בבוררות, הוא יחלוק עימי בשווה".

שילוח טוען שארוך ביקש ממנו לפני שלב ההוכחות בבוררות לשמור על שתי מזוודות מלאות במסמכים, לדבריו משום שאילנות שלחו חוקרים העוקבים אחריו. בהמשך החל ברמזים ובגמגום להסביר שהמסמכים צריכים להיות מושמדים, משום שחלקם "טופלו" על ידו והוגשו בבוררות.

לאחר שעיין במסמכים, אומר שילוח, החליט לשמור את המסמכים והשקפים המעידים על התרמית, כ"פוליסת ביטוח" למקרה שיתברר שארוך זייף, וכל הוא יוכל להוכיח שהוא לא היה שותף לזיופים.

שילוח אומר, כי במזוודה היתה קופסה עטופה בתחתונים ובה חותמת של המשטרה שהוטבעה על מסמכים שארוך הגיש בבוררות. לדבריו, ארוך הודה בפניו שהוא זה שהטביע את החותמת על המסמכים.

לטענת "הצל", ארוך אמר לו שבכוונתו לטוס עם הכסף לארה"ב, וכשנשאל מתי ייתן לו את חלקו, התכחש ארוך לכל הבטחותיו ואמר: "זה כסף שלי".