תחקיר מגזין G: בכירים במשרד הבריאות עובדים עבור מפעלים מזהמים

פרופ' אליהו ריכטר, מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בביה"ח הדסה: "אני רואה חוות דעת של קולגות ששכחו שהם רופאים - זו רפואה להשכיר" * התחקיר המקיף יפורסם היום בגיליון יום העצמאות של מגזין G

חוות-דעת טוענות: במפרץ חיפה, בנחל קישון וברמת חובב התחלואה בסרטן ושאר מחלות גבוהה יותר מאשר באזורים נטולי מפעלים מזהמים.

הדייגים בקישון, הבדואים שמתגוררים בנגב, ויתר הנפגעים תובעים את אילי ההון ברחבי הארץ, מהאחים עופר ועד בזק, אבל אז הם נתקלים בחוות דעת של מומחים לא פחות נחשבים בקהילייה המדעית, חלקם עובדי מדינה האמונים בתפקידם הממלכתי והיומיומי על בריאות הציבור, הטוענים כנגדם. האם מדובר בחילוקי דעת רפואיים נטו?

תחקיר מקיף שיתפרסם היום (ה') בגיליון יום העצמאות של מגזין G חושף כי המפעלים משלמים עשרות אלפי דולרים למומחים מטעמם: החל מפרופ' מנפרד גרין, ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות, שייעץ בשכר ל"דשנים וחומרים כימיים", שבשליטת האחים עופר, ומעורב בבחינת מחקר על אודות תחלואה ברמת חובב.

המשך בפרופ' יונה אמיתי, המשמש מצד אחד כיו"ר הוועדה לקביעת תקנים לצלילה בקישון, ומצד שני מעניק חוות דעת בתשלום מטעם "דשנים", לצד גרין, בתביעת הדייגים נגד מזהמי הקישון. ועד למדעני הטכניון, שמבצעים מחקרים ובדיקות מעבדה שונות בתשלום בעבור מפעלים שונים, ומקבל מהם מעת לעת גם תרומות.

"לעתים קרובות", אומר פרופ' אליהו ריכטר, מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בבית החולים הדסה, המייצג תובעים, "אני רואה חוות דעת של קולגות שלדעתי שכחו שהם רופאים. זו רפואה להשכיר. בסוף זה פוגע באינטרס הציבורי, מפני שאם יש עיכוב בגילוי סיכונים בריאותיים כל אחד סובל".

אתה טוען שמומחים נותנים למפעלים חוות דעת שהם לא באמת מאמינים בהן?

"אתה מכיר את הסיפור הקלאסי של ברנרד שאו? לכל אחד יש מחיר. היום יש עניין גדול בשחיתות. כאן ישנה השחיתות הכי גרועה: אם אתה מרשה לעצמך, בדברים שמשפיעים על החלטות של חיים ומוות, להיות מושפע משיקולי רווח אישי - זה הרבה יותר חמור, נניח, מכל מיני תרגילים נדל"ניסטיים של איזה איש מאוד מאוד חשוב במדינה".

גם ד"ר ג'ימי קריקון, יו"ר הקואליציה לבריאות הציבור, מתנגד בחריפות לתופעה הישראלית. "סיפרתי לאורחים מחוץ לארץ, חלקם אפידמיולוגים, שאצלנו אנשי משרד הבריאות עובדים בעבור מפעלים", הוא אומר. "הם אמרו לי, 'תגיד, ירדת מהפסים?'. זה היה בעיניהם עד כדי כך זר ולא מקובל.

"אני עבדתי במשרד החקלאות. העיקרון שהנחה אותי היה שאינך יכול לקחת ממפעלים עיפרון. במשרד הבריאות אמרו לי, 'נכון, אם אתה לוקח עיפרון - זה שוחד. אבל אם אתה נותן להם חוות דעת אז זה בסדר'. זה מצב בלתי נסבל.

"למה, לדעתך, המפעלים לוקחים אותם? הם באמת צריכים אותם? בתביעת הדייגים בקישון מופיעים מטעמם מומחים רבים. אז לוקחים עוד שניים, בכירים במשרד הבריאות, כדי להשתיק אותם".

"אם יגבילו טוטאלית כל פעילות אחרת", אומר מנגד פרופ' יוסי ריבק, המייעץ למפעלים רבים, "אף אחד לא יעבוד במשרד הבריאות. המשכורת הבסיסית היא סוג ז', שני גרושים וחצי. זו כמעט עבודה התנדבותית".

מנהל מחלקה במשרד הבריאות זו עבודה התנדבותית?

"אם ביכולתך להרוויח בחוץ סדרי גודל הרבה יותר גדולים, למה לך לשבור את הראש בלתת משהו למדינה? לכן, לדעתי, מי שמתעסק עם המדינה, רוצה להשפיע שלמדינה יהיה טוב. עם זאת, יש כאן בעייתיות שאני לא יכול לחלוטין להתעלם ממנה".