כרוניקה של כישרון ידוע מראש

הספרות על מוזיקה פופולרית שתורגמה לעברית נותרה לאורך השנים מדולדלת, מבוישת ומקרית. לכן הצטרפותו, המהירה, יחסית, של הטקסט הטוב ביותר שנכתב עליה אי פעם מהווה סטיית תקן מופלאה ופראית. ומדוע זה המאלף, המרגש, מרחיב הדעת, מעורר ההשראה, המקורי והחכם ביותר מכל אלפי הספרים שנכתבו על הפופ והרוק המערביים? משום שמסתבר, אולי שלא במפתיע, כי כפי שאיש לא מסוגל לכתוב שירים כמו בוב דילן, איש גם אינו מסוגל לכתוב עליהם כמוהו. ההגדרה "אוטוביוגרפיה" מעט מתעתעת, משום שדילן חיבר לא סתם אוטוביוגרפיה של יוצר, כזו שכל חוקר סקרן, יסודי ונאמן לעובדות יכול להוציא, אלא התמקד בתיעוד הולדתה, טיפוחה, צמיחתה, הזנתה והתפתחותה של היצירה עצמה. זו אוטוביוגרפיה של מעשה היצירה: השראה, הפנמה, אימון, למידה, ברירה, בחירה, התמדה והתגלות, חיפושי דרך ומציאת עוגנים, מאבקים ונסיקות, והשתאויות אינסופיות לצד אכזבות מהיחסים הטמירים שבין מילים, קולות אנושיים ושישה מיתרים.

דילן, וזה בין היתר מה שמאפיין ומבדל את מעמדו כאמן הרוק הבכיר מכולם, מעדיף גם כאן, רוב הזמן, להפנות את עומק ואת תבונת המבט, כמו גם את חומה ואת חדותה של ידו הכותבת - החוצה ולא פנימה. בזה הוא בז לתרבות ה"אני" שמזינה את תעשיית כוכבי הפופ וגם ניזונה מבשרם ומדמם, ובזה הוא נותר קרוב יותר למקורות ההשראה שלו מאשר למרבית בני דורו, שחלקם השתבללו בעולמם הפנימי עד שאמנותם גבלה באוננות.

וכשדילן מתאר אחרים, חלק מהעדויות קולעות גם לייצוג גדולתו שלו. למשל, כשהוא כותב על גאת'רי ש"בשירים שלו הייתה תנופה אינסופית של אנושיות", ועל ג'ונסון ש"נדמה כאילו הוא יודע הכול על הכול. לא נטוש ולא אבוד ולא כבול, דבר לא עצר בעדו". הנה דילן כתלמיד מופתי וגם כמורה דגול. ומי מלבדו יודע, לדוגמה, לתמצת את הביטלס באופן כה נוגע: "הם הציעו אינטימיות וחברות ששום להקה לא הציעה".

"כרוניקות" יאכזב את מי שקיוו לסיפוק היצר המציצני אודות הכוכב הקנאי לפרטיותו. כפי שדילן מעיד בנוגע ליחסיו עם המפיק דניאל לאנואה: "אני יודע שהוא רצה להבין אותי יותר, אבל אי אפשר לעשות את זה, אלא אם כן אתה אוהב פאזלים". והפאזל הנשגב של "כרוניקות", גם בקריאה שלישית שלי בו, אחרי שתיים במקור כשהופיע ב-2004 , ממשיך ופותח חלונות חדשים של תובנה והשראה. לאיש הרי אין הכישרון של דילן, אבל קשה שלא להתפעם ולהידבק במהלך הקריאה מהמסירות, מהרצינות, מהתנופה ומהכנות שבהן תפס את עבודתו. למשל, כשבראשית שנות השישים הבין שהאימון ברישום ישרת אותו בעתיד ככותב מילים, וכשלמד לעומק את העבודות של ג'ונסון וברכט. כרבים משיריו של מחברו, "כרוניקות" הוא אוצר רוחני על-זמני. צריך להודות למתרגם ירון פריד ולעורך הטקסט אורי משגב על טיפול משובח, קולח, טבעי ומדויק בטקסט.