נדמה שכבר התרגלנו כל-כך לשבת עם תומר וברלד על שפת הבריכה הפרטית, להעביר ג'וינטים ולתכנן מסיבות בכיכובן של דוגמניות בבגדי-ים, עד שקשה להאמין שצריך כבר להיפרד. חבורת "מסודרים" עוזבת את ביתה המרווח בפרברים ומחזירה אותנו לעולם האמיתי, זה שבו ממירים משכנתא בבעיות-חניה. את דעתי על "מסודרים" הבעתי כבר בפתיחת הסדרה: לאורך הפרקים הראשונים חי הצופה דרכה את חלום ההתעשרות המהירה: מדרישה לפטר את מנהל מחלקת האשראי שהתעלל בו במשך שנים, ועד לפרארי, הווילה והדוגמנית, לא בהכרח בסדר הזה. אבל אחרי שהבנו ש-217 מיליון דולר בגיל 30 הם יופי של מתנה, לא הצליחה "מסודרים" להתרומם.
דרך המשחק המצוין והטקסטים השנונים, כמעט שאי-אפשר היה להבחין בכך, אבל מעטים הם הצופים שחיכו בדריכות לכל פרק חדש.
"מסודרים", ממש כמו חלום ההתעשרות המהירה, הייתה נעימה מאוד, אבל חסרת משמעות.
האם אכן הקיץ הקץ על החבורה? בשבוע שעבר היה נדמה שכך יהיה: אסף הראל קיבל מסוני הצעה לנהל את פרויקט הפלייסטיישן 3, מה שייחייב אותו לעבור למשך כמה שנים לארצות-הברית, אסי לוי מגיב במכירת הווילה ומאור כהן, לוקח עמוק לריאות ומתבונן בהווייה המתפוררת בעיניים מזוגגות לרווחה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
