העליון: רשות מקומית לא רשאית לשנות שיטת חישוב השטח לצורך חיוב בארנונה

עיריית יבנה החלה לגבות ארנונה על שטחי המרתפים שבתחומה. חברת מועצת העיר רונית ארנפרוינד ותושבי העיר דניאל סופר ואלי בן הרוש פנו לבית המשפט, באמצעות עוה"ד אמיר איבצן ואלי וולצקי, בטענה כי העירייה מחייבת את תושביה בחיובי ארנונה שלא כדין.

סעיף 8 לחוק ההסדרים מ-1992 והתקנות שהותקנו לאחר מכן לא כוללים הוראות מדויקות בקשר לשיטת החישוב השטח חייב בארנונה. לפיכך נוהגות הרשויות המקומיות לקבוע בצווי הארנונה שיטות שונות לחישוב השטח החייב.

עד 1998 קבעו צווי הארנונה של עיריית יבנה כי שטחי מרתפים לא יחויבו בארנונה. בצו הארנונה לשנת 1999 שינתה העירייה את שיטת החישוב והטילה תשלום ארנונה גם על שטחי המרתפים. העירייה החלה לגבות את הארנונה על פי הצו רק בשנת 2004. העירייה טענה כי התיקון בצו הארנונה קיבל את אישור שרי הפנים והאוצר כנדרש בחוק.

השופטים אסתר חיות, דורית ביניש ואדמונד לוי ציינו כי החוק אינו מאפשר לשרים לאשר את שינוי שיטת חישוב השטחים שנבחרה, ולהעלות את הארנונה. השופטים קבעו, לכן, כי החלטת עיריית יבנה לחיוב המרתפים בארנונה נוגדת את ההגבלה שבחוק ההסדרים, ולפיכך צווי הארנונה למרתפים - בטלים.

יצוין כי רשויות מקומיות רבות נוספות שינו את שיטת החישוב בהנחה כי המעשה חוקי, ועתה צפויות תביעות רבות של תושבים להחזרת כספי ארנונה ששולמו שלא כדין. (עע"ם 8635/05).