הצעת חוק העיריות, או חוק היריות?

עורכי דין ואזרחים רבים אינם מוצאים דרכם בסבך ההליכים שנועדו לחלוק על שומת מס או חיוב אחר המושת על-ידי רשות מקומית: השגה, ערר ביוב, עתירה מנהלית, תביעה אזרחית, ערר לשר הפנים, עתירה לבג"צ - אלה הן חלק מהדרכים בפני ניצב האזרח התמים. הדברים הגיעו עד כדי כך שבית המשפט העליון יצא בקריאה נרגשת להתערבות המחוקק באומרו כי "יש מקום להתריע ולעורר להבהרת הסמכויות ולפישוט ההליכים בחקיקה, שכן בעלי הדין עומדים לעתים קרובות בצומת דרכים בתום לב; ובחירה שגויה גוררתם להוצאות, מפעילה גופים שיפוטיים ואחרים, ומסרבלת. יפה שעה אחת קודם"ו (עע"מ 5640/04 מקורות נגד לכיש). גם ציבור עורכי הדין לא שקט והגיש כנגד ועדות הערר לענייני ארנונה שתי עתירות המונחות לפתחו של בג"צ. העתירות מגוללות מסכת ארוכה של עיוותי דין אותם עוברים הנישומים בחלק ניכר מוועדות הערר הפועלות בתוך תוכי הרשויות המקומיות.

קריאתו של בית המשפט נפלה לבסוף על אוזן קשבת והממשלה החליטה להקים ועדה ברשות סגן נציב מס הכנסה לשעבר, אודי ברזילי, אשר נתבקשה להציע רפורמה מקיפה בתחומי תשלומי החובה לרשויות המקומיות. בעוד ועדת ברזילי יושבת על המדוכה ובית המשפט העליון נדרש לדון בטענות הקשות המופנות כנגד ועדות הערר לענייני ארנונה, הניחה ידה השנייה של הממשלה את הצעת חוק העיריות בפני הכנסת. בתחומי הארנונה ושאר תשלומי החובה שומרת הצעת החוק, ברוב המקרים, על סטטוס קוו, כאילו היא ממתינה להמלצות ועדת ברזילי. לעומת זאת, באשר לדרך לחלוק על חיובים היוצאים תחת ידה של הרשות המקומית, מנסה הצעת החוק לבצע מחטף תוך שהיא מביאה לשולחן הכנסת מנגנון בלתי דמוקרטי ובלתי חוקתי, כזה השם את זכויות הנישום בישראל בשורה אחת עם מדינות העולם השלישי.

כך למשל, מקצרת הצעת החוק את המועד להשגה ל-60 ימים, במקום 90 ימים כפי שנהוג היום. בכך לא די, שכן ההצעה קובעת כי המועד ימנה מראשית שנת הכספים ולא מהמועד בו קיבל הנישום את החיוב לידיו, דבר אשר יכול לסכל את האפשרות להגיש השגה במקרה והשומה מגיעה ליעדה סמוך לתום 60 הימים האמורים; בהמשך מציעה הממשלה לכנסת לחייב את הנישום להגיש העתק מהשגתו לוועדת הערר, זאת כדי שאם מנהל הארנונה לא יטרח להשיב להשגה, תהפוך ההשגה לכתב ערר. כן, הבנתם נכון: כיום המצב הוא שאם מנהל הארנונה אינו משיב להשגה בתוך 60 ימים - ההשגה מתקבלת. הסדר זה נהוג בחוקי מס אחרים, הוא מהווה סנקציה ראויה ומאפשר לנישום לכלכל את צעדיו בוודאות. במקום זאת מבקשת הצעת החוק לפטור את מנהל הארנונה מהחובה להשיב להשגה, קובעת כי אם ההשגה לא נענתה בתוך המועד היא נדחתה (במקום נתקבלה!) ומאלצת את הנישום להגיש ערר על החלטה שלא ניתנה ואת נימוקיה אין הוא יודע. מדוע אם כן שמנהל הארנונה יטרח להשיב להשגה?

מסעו של הנישום האומלל נוסח חוק ה(ע)יריות, לא תם בהגשת ערר על שומה שספק אם קיבל ונימוקי שומה שמעולם לא ראה. אם יזכה הנישום או עורך דינו להופיע בפני ועדת הערר הוא ימצא שמי שמינה אותה הוא מי ששלח לו את החיוב כנגדו הוא יוצא. במקרה הטוב ישבו בוועדה עורכי דין ובעלי מקצוע המתמחים בייצוג רשויות מקומיות; במקרים הפחות טובים ימצא עצמו הנישום עומד בפני מקורבים וחברים של ראש הרשות, הגזבר או היועץ המשפטי. הדעת אינה סובלת כי בהליך מעין שיפוטי ההרכב הדן במחלוקת ימונה על-ידי בעל הדין היריב. הצעת החוק בעניין זה נוגדת את חוש הצדק. אם מבקש מציע החוק ליצור הליך הוגן - מה יותר פשוט מלקבוע שחברי הוועדה ימונו על-ידי שר המשפטים? מדוע להשאיר את האפשרות למנות (או לא פחות חמור מכך - להפסיק את המינוי) בידי מי שיש לו אינטרס בהחלטות ועדת הערר?

הקורא את הצעת החוק יופתע לגלות כי ועדות הערר, אשר ממומנות על ידי הרשות המקומית, מצויות בניגוד אינטרסים ושבויות בידי נבחריה, מנגנוניה ומשאביה - מוסמכות לדון בכל סוגי תשלומי החובה, כולל אגרות בנייה והטילי פיתוח. מדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, שכן היא מאלצת את האזרחים להשיג בפני "מנהל המיסוי העירוני" על חיוב בהיטלי פיתוח בתוך 60 ימים מעת קבלת החיוב, זאת חרף אמירות חוזרות ונשנות של בתי המשפט, כי על מנת לבדוק חיובים אלה יש לעיתים צורך בתקופה מספר שנים.

אם מבקשת הכנסת לעשות סדר, עליה לשלול את האפשרות שחברי ועדת הערר ימונו על-ידי הרשות המקומית; עליה לתת בידי חברי ועדת הערר עצמאות שיפוטית בדרך של הבטחתם אי תלותם וחופש פעולתם; עליה ליצור ודאות בלוחות הזמנים, להאריך את המועדים, להחיל על הוועדה את חוק בתי דין מנהליים ולהעניק לבתי המשפט סמכות מקבילה לדון במגוון רחב של מחלוקות. הצעת חוק העיריות, כפי שהיא מנוסחת כיום, נוגדת את זכות הגישה לערכאות, סותרת את כללי הצדק הטבעי ואושיות החברה הדמוקרטית, ועל כן ספק אם היא עומדת בכלל בחוקי היסוד.

הכותב הינו עו"ד במשרד פלג, כהן דויטש ושות' המתמחה בתשלומי חובה לרשויות מקומיות, ומייצג את ועד מחוז תל אביב של לשכת עוה"ד בבג"ץ נגד ועדות הערר.