סדרה קטנה וחכמה
מי שמבקש ללמוד מהי טלוויזיה קטנה וחכמה מוטב שיפנה הערב חמישים דקות מזמנו לטובת "הכל דבש". יש ודאי סדרות טובות ממנה, אך "הכל דבש" לא מתיימרת להיות אירוע טלוויזיוני חד-פעמי, אלא סדרה שמשדרת לצופה בגובה העיניים חיים שהיו יכולים להיות בקלות חייו. יעל פוליאקוב (בתו של ישראל "פולי" מ-"הגשש החיוור"), שחקנית מוכשרת בזכות עצמה, מתעדת כאן את חייה, לא בזמן אמת אלא ממרחק של כמה שנים.
בניגוד לדמויות הפלסטיק בסדרות כמו "האקס-המיתולוגי", כאן מדובר באנשים בשר ודם: כאלה שיש להם כאבים, תקוות, חולשות, טירופים קטנים ובעיקר הרבה חום אנושי. יעל היא בת לאב רופא, שאם לשפוט על פי הווילה הנאה עם בריכת-השחייה והמכוניות בחנייה, עשה לא מעט לביתו. כיאה למי שגדלה בסביבה שכזאת, היא עסוקה כולה בהבלים: בילויים, שיזוף, מסיבות, שלכולם מטרה אחת - למצוא בן זוג.
בפרק הראשון, היא מוצאת את בן הזוג שלדעת הוריה ממש אינו הולם את התפקיד: בטלן, אמן, סטלן ובעיקר "ערס" מהסוג שמצפה שכל העולם "יזרום" עם ההרגלים הפמיליאריים שלו. הסצנה שבה מנסה פולי לאכול לחם בגבינה וריבה כשדווקא אז מחליט החבר החדש "אלירן" לשתף אותו בבעיית הטחורים שלו, מצחיקה במיוחד, בעיקר בשל שפת הגוף המאופקת אך המבוהלת של פולי. כיף גדול לראות על המסך גיבורה שאפשר לאהוב בלי תנאים, כיף לראות סיפור קטן ולא יומרני שמשוחק בכישרון כה רב, כיף לראות את פוליאקוב - לטעמי המוכשר והרב-גוני מבין חברי השלישייה המיתולוגית. בקיצור, כיף, או במונחי הסדרה "דבש".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
