אגרות ראווה

ה רשויות המקומיות מצאו דרך נהדרת ומלאת יצירתיות ליהנות מהקניונים בתחומן: אגרת השילוט. רק כדי שנבין - לא מדובר רק על השלטים שמעל החנויות, או אלה שמתנוססים על הקניון. רשויות רבות דואגות לערוך סיורים קבועים באותם מרכזים, כדי להמציא אגרות חדשות לכל שלט מכירה או הודעה על סייל שמציעה כל רשת.

לא לכולם יש מספיק זמן ומרץ להילחם ברשויות על כך שהן גובות את אותה אגרת שילוט מהחנויות שבתוך קניונים ומהקניונים עצמם, גם כשמדובר בשילוט מתחלף שהם מציבים בקניון, אבל יש לא מעט גורמים שמתחילים לפקפק בחוקיות אותה אגרה.

מנכ"ל ריט קניונים, משה רוזנבלום, מנהל מאבקים מול כמה עיריות בנושא. לדבריו, בתוך הקניונים יש שלטים של החנויות ופאנלים מתחלפים שתלויים בחלונות הראווה שבגינם נדרשים השוכרים המפעילים חנויות לשלם אגרת שילוט על כל שלט. נוסף לכך, יש באנרים שמתחלפים בתוך הקניון, שגם בגינם נדרש הקניון לשלם אגרה.

"הקניונים משלמים ארנונה גם על השטחים הציבוריים ועל החניונים", אומר רוזנבלום, "איך זה שדורשים גם אגרת שילוט על שילוט פנימי? גם בבאנרים שבקניונים שבהם יש שילוט שמתחלף, כשבכל פעם יש שילוט לגבי חנות אחרת בקניון, העירייה דורשת על כל שלט אגרה".

מס מסווה

לדברי רוזנבלום, "אגרת שילוט זה לא מס. לפי מיטב ידיעתי, הכסף מהאגרה צריך ללכת לייעודה - הוצאות של עובדי העירייה בנושא שילוט, כמו פקחים. אבל בעיריות הגדולות הכסף משמש גם לדברים אחרים. אם ניקח למשל את כל הכסף שנכנס לעיריית תל אביב מאגרת שילוט על איילון - זה עשרות אלפי שקלים בשנה. צריך להיות היגיון. אם לוקחים ממך ארנונה בתוך מבנה סגור, אי אפשר לדרוש עוד מסים ואגרות".

עוה"ד יצחק מיוחס ומוטי איצקוביץ, המתמחים במיסוי מוניציפלי ומיסוי מקרקעין, מסבירים כי "בעל עסק המציב במקום העסק שלו שלט, נדרש לשלם מדי שנה אגרת רישיון שילוט המוטלת מכוח פקודת העיריות. פקודת העיריות מסמיכה את הרשות המקומית לקיים בתחומה, בין היתר, פיקוח על הצגת מודעות ושלטים. הרשות המקומית מוסמכת להתקין חוקי עזר שמטרתם להסדיר את ההצגה של מודעות ושלטים, והיא מוסמכת לקבוע הוראות בדבר אגרות, דמי השתתפות או היטלים לצורך קיום השירותים. מכאן שהעירייה הוסמכה להטיל בחוק עזר חובת תשלום, בין היתר של אגרת שילוט".

"פרות חולבות"

ככלל, מציינים עוה"ד, יש הבדל מהותי בין "אגרה" לבין "מס". בעוד ש"מס" אינו מצריך מתן שירות כלשהו בגין תשלומו, אגרה מצריכה זיקה בין התשלום לבין השירות אותו אמורה הרשות לספק. בהתאם לחוק, רשויות מקומיות מוסמכות להטיל "אגרה" בלבד, אך הן אינן מוסמכות להטיל "מס", המוטל ככלל על-ידי המחוקק הראשי.

עוה"ד מיוחס ואיצקוביץ מסבירים כי כל רשות מקומית מתקינה חוק עזר בו היא מגדירה מהו שלט ומהי מודעה, שיחויבו באגרת שילוט. ואולם, תעריפי אגרת השילוט נתונים לשיקול דעתה, ללא זיקה אמיתית בין התשלום לשיעור ההוצאות בגין השירותים הניתנים בגינו. בפועל, התשלום שאמור לממן פיקוח ובקרה על שילוט משמש למימון הוצאות כלליות של הרשות.

במקרה של אגרת שילוט, הם אומרים, השירות שהרשות מספקת הוא שירות של הסדר ופיקוח. תעריפי השילוט וההיקפים מהם הם נגבים בפועל עולים בעשרות ומאות מונים על עלות השירות האמור. כשהרשות המקומית גובה אגרה, אך משתמשת בכסף לא למטרה שלשמה נגבתה האגרה - מדובר במס, שאין הרשות מוסמכת להסדיר את גבייתו באמצעות חוקי עזר שהיא מתקינה.

לדברי עוה"ד, מבדיקת הדברים עולה כי מרבית הרשויות מטילות מס מוסווה באמצעות הטלת אגרת שילוט, וכך עוקפות את המגבלות המוטלות בנושאי מיסוי. כמו כן, במרבית הרשויות קיים עירוב בין הכנסות אגרת השילוט וההכנסות השוטפות של הרשויות המקומיות. עירוב זה מעיד כשלעצמו על היות אגרת השילוט מס לכל דבר ועניין.

עופר שחטר, מנכ"ל אריאל פרומול מקבוצת נכסי אריאל, שמנהלת קניונים ומרכזים מסחריים, אומר כי היום כמעט בכל רשות מקומית גובים אגרת שילוט בתוך קניונים מהחנויות. "הקניונים הפכו ל'פרות חולבות'", הוא אומר. "נוסף לארנונה לעסקים שמשלמים הקניונים, שהיא בדרך כלל גבוהה יחסית לסיווגים אחרים, ותשלום ארנונה בגין חניונים ושטחים ציבוריים, העיריות גם גובות אגרות שילוט מהחנויות בתוך הקניון, כולל בגין השילוט בחלונות הראווה. הרבה עיריות העבירו את עבודת הגבייה לחברות פרטיות שמשתכרות על בסיס הצלחה בהיקפי הגבייה. לדעתי, בשלב מסוים מישהו צריך להרים את הכפפה ולפנות לבית המשפט. הקניונים 'נרדמים' עכשיו, כי זו תקופה טובה יחסית מבחינה כלכלית. אבל בתקופות קשות יש לכך משמעות גדולה מבחינת רווחיות הקניונים. לקניון הרי יש אינטרס שהחנויות שבו יהיו כמה שיותר רווחיות וישלמו יותר שכר דירה".

מגלגלים עלות לצרכנים

שלומי ינאי, שותף בחברת יובלים, העוסקת בניהול קניונים ומרכזים מסחריים, אומר שהקניונים מגלגלים על החנויות השוכרות את הארנונה על שטחי ציבור ואגרה על שילוט מחוץ לקניון, ואלה מגלגלות זאת לבסוף לצרכנים. לאלה יש להוסיף את אגרת השילוט לחנויות. "לדעתי, הגבייה מהחנויות שבתוך הקניון צריכה להתבטל. מדובר בשטח פרטי. מעבר לכך, יש עיריות שמגדילות לעשות וגובות אגרה על שלטים בתוך החנויות עצמן. היה לי לקוח שעירייה חייבה אותו כל פעם על שלטים מתחלפים בחלון הראווה. למשל, אם הוא היה שם שלט על מבצע באפריל, ובחודש מאי החליף מבצע ושם שלט אחר, הוא שילם אגרה בגין כל שלט. באותו מקרה הגענו להסדר. אבל המצב באופן כללי הוא שהעיריות 'מגדילות ראש' והופכות יצירתיות כשהן גובות אגרה בגין שילוט. יש גם בעיה שהאגרות אינן אחידות, בכל עירייה זה כמובן שונה, והדבר מקשה על בעלי רשתות".

עו"ד איצקוביץ אומר, שבתוך קניונים לא חל העיקרון שהעירייה יכולה לגבות אגרה בגין עלויות ההסדר והפיקוח על השילוט ברחבי העיר. זאת מאחר שהקניון הוא רכוש פרטי, ולעירייה אין סמכות להסדיר את הפעילות מבחינה זו בתוכו. כך, לדבריו, עירייה לא מוסמכת לדרוש מחנות לא לתלות שלטים בפנים. תופעה זו, אומר עו"ד איצקוביץ, קיימת גם בתחנות דלק, בהן יש שילוט שפונה רק לבאי התחנה, לעומת שילוט שפונה לרחוב. "זה דומה לכך שתחליטי להציב בביתך שלט", מסביר איצקוביץ, "העירייה אינה יכולה לבקש ממך להסיר אותו, זה אבסורד". "

orit-b@globes.co.il