שובו הביטו וראו

ובה אלתרמן, עולה לא כל כך חדשה מחבר המדינות, הגיעה לרשום את בנה לבית הספר "שובו" בראשון לציון. אלתרמן העריכה כי כמו בהרבה בתי ספר מבוקשים שאינם ממלכתיים, לשובו יהיו דרישות מדרישות שונות. אולי לא מבחני קבלה מחמירים, כמקובל בבתי הספר האליטיסטים של תל אביב, אבל בהחלט גיליונות הערכה וציונים. אבל אלתרמן בכל זאת הופתעה: לשובו היה בסך הכל תנאי קבלה אחד - שהילד יהיה יהודי. ואת התנאי הזה הם לקחו בכל הרצינות האפשרית. היא נדרשה למלא שאלון על אמה ועל סבתה, לנקוב בשמותיהם של קרובים רחוקים של המשפחה ולהביא תעודות מתעודות שונות. אחת מהן, למשל, היתה תעודת הלידה של אמה, שהיגרה לפני שנים מברית המועצות לשעבר לגרמניה. האם נאלצה לאתר את התעודה ולפקסס אותה לארץ כדי שהנכד יתקבל ללימודים.

אך גם התעודה ששלחה הסבתא לא סיפקה את הנהלת בית הספר, ואלתרמן נדרשה לחזור לשם לביקור נוסף - הפעם עם פרטים נוספים לגבי אחיה של הסבתא. "עשו לי ממש טיול שורשים", מספרת אלתרמן, "הכל בשביל להוכיח שהוא יהודי".

רשת בתי הספר של שובו היא אחת התופעות המעניינות ביותר במפת החינוך העצמאי של ישראל. מדובר ברשת חרדית לכל דבר ועניין, שפונה להורים חילונים באמצעות לימודי מדעים ברמה גבוהה. מבחינות מסוימות אפשר לקבוע, כי אנשי שובו לקחו את הנוסחה של רשת המעיין התורני של ש"ס מאמצע שנות התשעים - יום לימודים ארוך שכולל לימודי יהדות, תפילות וארוחת צהריים מסובסדת - ושיפרו אותה באמצעות הוספת מרכיב קריטי מבחינתם של הורים חילונים: לימודי מדעים.

השילוב הזה אמור היה לקרוץ קודם כל לעולים חדשים, שבעבורם הוקמה במקור הרשת, אך עם השנים התברר כי גם למגזרים נוספים באוכלוסייה אין שום בעיה לחתום על עיסקת החבילה הזאת. כיום שיעור התלמידים העולים ברשת רחוק מלהיות מכריע. שיעורם משתנה מבית ספר לבית ספר; בכפר סבא, למשל, שיעור העולים בבית הספר של שובו הוא סמלי בלבד. הציביון החרדי של בית הספר, שכולל מלבד התפילות ולימודי היהדות גם הפרדה בין בנים לבנות החל מכיתה ה', לא מפריע להם.

מנכ"ל שובו, חיים גוטרמן, אומר כי הרשת היא הצלחה גדולה ומצביע על מספר התלמידים הלומדים בה - כ-7,000 - ומוסיף כי אלפי תלמידים נוספים באים במגע עם הרשת בפעילויות שונות כגון קייטנות ועוד. לעומת הרשתות החרדיות האחרות - מעיין החינוך התורני בו לומדים כ-30 אלף תלמידים, והחינוך העצמאי בו לומדים כ-70 אלף - נדמה שהמספר הזה אינו גדול במיוחד. אולם בעוד ברשתות האחרות לומדים כמעט אך ורק ילדים חרדים, בשובו רוב גדול של התלמידים מגיעים ממשפחות חילוניות.

"רוסים לא נמשכים לרוסים"

שובו הוקמה ב-1989 במסגרת הפורמלית של מערכת החינוך העצמאית של אגודת ישראל, בד בבד עם גלי העלייה הגדולים מברית המועצות לשעבר. שנות פעילותה הראשונות התאפיינו באיטיות מסוימת, אולם ככל שהעולים החדשים התוודעו למערכת החינוך הממלכתית, כך הלך היקף הפניות לשובו וגדל. כיום מפעילה הרשת כ-60 מוסדות חינוך בכל רחבי הארץ, עם דגש על יישובים שבהם ריכוזי עולים גדולים - אשדוד, ערד, באר שבע, עכו, בית שמש, תל אביב, פתח תקוה, חדרה, רחובות, ראשון לציון ולאחרונה גם לוד.

כשהחלו גלי העלייה להצטמצם, לפני כ-6-7 שנים, פתחה שובו את שעריה גם לאוכלוסייה הוותיקה. הצעד הזה נעשה בעדינות, בשקט ובעיקר תוך המעטת חשיבותו. הסבר אפשרי לכך ניתן למצוא בזהות התורמים לבית הספר - חרדים אמריקאים ברובם, שמעוניינים לקרב ילדי עולים ליהדות ולא בהכרח ללמד את פליטי מערכת החינוך הממלכתית מדעים. אחד מהם הוא אלן רוזנסטוק, מניו יורק, "מתחום התכשיטים". בשבוע שעבר ביקר רוזנסטוק בבית הספר של שובו בראשון לציון והתמוגג מהישגי הילדים. בכירה מטעם הרשת שליוותה אותו בביקור הסבירה לו באריכות את חשיבות טיפוח ילדי העולים. רוזנסטוק, כך נדמה, השתכנע.

ג'נה, תושבת אזור, שהחליטה לשלוח את שלושת ילדיה לשובו בראשון לציון, לאחר שלא הייתה מרוצה ממערכת החינוך המקומית, מעידה שהעולים אינם הרוב בבית הספר. "בכיתות הביניים פחות מחצי מהילדים הם עולים וככל שיורד הגיל זה נהיה יותר מגוון. צריך גם לשבור את הסטיגמה שרוסים נמשכים לרוסים. אני, למשל, כשבחרתי את החטיבה לבן, הלכתי לבדוק את 'שבח מופת'. המעבדות שם מדהימות והרמה מאוד גבוהה, אבל ברגע שראיתי שזה גטו רוסי, ברחתי משם. בית הספר הזה הוא ממש לא גטו רוסי. יש לי מבית הספר אמהות חברות שהן ממוצא מרוקאי ותימני".

"הקטע של המוצא הרוסי כבר לא מרכזי", מסכימה גם אלתרמן, "יש לנו חברים ישראלים שהדעות הפוליטיות שלהם הן שמאל, אבל הם חיפשו מסגרת חברתית טובה יותר לילדים שלהם. שכנענו אותם לנסות את שובו והם מרוצים עד הגג. יש הרבה הורים שמחפשים מסגרת טובה ולא מוצאים אותה בחינוך הממלכתי. שובו עובר יותר מפה לאוזן".

מקדימים את הממלכתיים

גם הצצה חטופה לחצר בית הספר של שובו בראשון לציון מספיקה כדי להתרשם מיד כי התלמידים כאן לא באים מבתים חרדיים. הילדים, כך נדמה, מתאמצים להתאים את לבושם לתנאי בית הספר - הבנות אמנם לבושות בחצאיות אבל חלקן קצרות או אופנתיות; הבנים מתהדרים בכיפות בשלל צבעים.

בניגוד לטעויות שעשו במשך השנים רשתות חינוך חרדיות שפנו לחילונים, שובו מקפידה מאוד על רמת מקצועות הליבה - מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה ומדעים - ומתהדרת ברמה גבוהה משמעותית בהשוואה לחינוך הממלכתי. ביקור בכיתה א' אקראית בבית הספר בראשון לא משאיר הרבה ספק ביחס להצהרות קברניטי הרשת. במהלך שיעור מתמטיקה כותבת המורה על הלוח משוואה עם נעלם, ומבקשת מתנדבים כדי לפתור אותה. כמעט כל הכיתה מצביעה, והתלמיד שנבחר פותר את התרגיל בקלות. בבתי ספר ממלכתיים משוואה עם נעלם היא חומר לימוד של כיתה ב'.

התמונה הזאת חוזרת על עצמה בכיתות נוספות ובכל מקצועות הליבה; התלמידים מקדימים בשנה את תוכנית הלימוד. זה נעשה תודות להשקעה כספית גדולה. אם בכיתה א' בבתי הספר הממלכתיים מתחילים בארבע שעות לימודי מתמטיקה שבועיות, בשובו הולכים על שמונה. אנגלית מתחילים ללמוד בשובו כבר בכיתה א'; בממלכתי רק מכיתה ג'. אל לימודי המחשב, מתגאים ברשת, מתוודעים התלמידים החל מכיתות הגן ומספר התלמידים בכל הכיתות לא עולה על 25 (למעט מקרים יוצאי דופן), זאת בהשוואה ל-40 תלמידים בממוצע בכיתה במערכת הממלכתית.

הרמה הגבוהה של לימודי מדעים היא הסיבה העיקרית לכך שתלמידים חילוניים מגיעים לבית ספר חרדי, אבל היא לא היחידה. שובו היא גם האופציה הקרובה ביותר לחינוך פרטי שהמעמד הבינוני-הנמוך יכול להרשות לעצמו. שכר הלימוד הממוצע הוא 280 שקלים בחודש, ותמורתו מקבלים התלמידים יום לימודים ארוך וארוחת צהריים. אם בתמורה לכך, אומרים הורים, התלמידים נדרשים לאורח חיים דתי במסגרת בית הספר, זה לא סיפור גדול. בתי ספר חרדיים שפנו בעבר לחילונים דרשו כי התלמידים יקיימו אורח חיים דתי גם בבית, אך שובו לא דורשת זאת.

"יש עוד הרבה דברים", מונה אלתרמן את יתרונות הרשת. "לנו למשל יש ילד שהוא עם כישורים מעל הממוצע, ובשובו נותנים מענה לצרכים שלו. במערכת החינוך הרגילה נותנים בעיקר מענה לילדים החלשים. ילדים עם יכולות גבוהות לא מעניינים אותם כי הם גם ככה לומדים. חוץ מזה בשובו יש חינוך בלי אלימות, עם כבוד למבוגר ולהורים".

ומה לגבי לימודי הקודש? אלתרמן לא רואה בכך הקרבה. "בכלל לא מפריע לי שילמד על הדת היהודית. זה לא שאני מסכימה עם לימודי היהדות רק בגלל המתמטיקה. אני חושבת שיש פספוס של מערכת החינוך הרגילה וילדים יוצאים ממנה בלי ערכים בכלל. כבוד להורים ולמבוגר ולמורה זה גם חינוך יהודי".

מאשה גנדלר, אשת היי-טק מנס ציונה, רשמה את בתה, כיום בכיתה ו', לשובו רחובות, כשעלתה לכיתה א'. לדבריה ההתלבטות הייתה מינימלית: "השילוב של מספר ילדים קטן ושל תוכנית הלימודים מצא חן בעינינו. למערכת הממלכתית יש הרבה מה ללמוד מהם. להקטין כיתות, להשקיע בתוכנית הלימוד וגם לדרוש יותר מהילדים. ממה שאני שומעת, אחרי הגן, תלמידים ממשיכים בבתי הספר הרגילים בכיף, ואז בחטיבה מקבלים שוק. הם מגיעים לא מוכנים, אין להם את הבסיס".

גנדלר אומרת כי יש משפחות שחוששות כי הילד יחזור בתשובה או ייקלע לקונפליקט עם משפחתו, "אבל זה מאוד תלוי איך ההורים מטפלים בזה. אנחנו מעבירים לילדה שלנו מסרים שאין שחור ולבן, ושכל תפיסת עולם צודקת מנקודת המבט שלה. אישית אין לי בעיה עם התקרבות לדת. אפילו הייתי מברכת על זה".

לא מיסיונרים?

המדיניות הרשמית של רשת שובו, מדגישים בכיריה, היא לא לנסות להחזיר את הילדים בתשובה. "אם אני רואה ילד מגיע ביום ראשון שזוף לבית הספר, לא אשאל אותו למה נסעת בשבת אלא למה לא מרחת קרם הגנה", אומרת דבורה סופר, מנהלת בית הספר בראשון לציון. המנכ"ל התפעולי של הרשת, משה יעקובסון, מרחיב: "אנחנו לא מיסיונרים. אנחנו לא מסתירים שאנחנו דתיים ולא מפילים בפח. זאת רשת עם הנהלה חרדית שלא כופה אורח חיים. אי אפשר להגיד שאין משפחות שלא התקרבו ליהדות אבל ודאי שאנחנו לא כופים. אם ילד בא למורה ואומר לה אני לא רוצה פיצה כי אכלתי סנדוויץ' עם נקניק לפני שעה, ודאי שהיא מתרגשת ואומרת כל הכבוד".

את האמירות הללו צריך לקחת בעירבון מוגבל. גם אם אין עידוד ישיר לחזרה בתשובה, אי אפשר להתעלם מההשפעה של יום לימודים שמתחיל בנטילת ידייים ובתפילות. גם הלחץ החברתי של הילדים, האחד על השני, והרצון שלהם לרצות את צוות המורים, בהחלט עושה את שלו. בביקור של G באחת הכיתות היסודיות נשאלו התלמידים מי מהם מקיים אורח חיים דתי בביתו. תחילה רק בודדים הצביעו. השאלה נותרה בחלל האוויר בעוד הילדים מסתכלים אחד על השני. אך כעבור שניות ארוכות החלו ילדים נוספים להרים את ידם, עד שידי הכיתה כולה היו מורמות.

לכך צריך להוסיף גם את ספרי הלימוד וההדגשים שבהם. כך לדוגמה, בלימודי המחשב בחוברת "וורד לפרופסור הצעיר" לומדים התלמידים לעצב מסמך וורד ומתרגלים פעולות כמו גזור והדבק. הטקסט הסתמי לכאורה שעליו מתרגלים התלמידים את הפעולות האלה מורכב ממשפטים כמו "המילה הכי פחות חשובה: 'אני'. שתי המילים הנהדרות ביותר: 'ברוך השם'".

ג'נה אומרת שמעולם לא חשה בלחץ מכיוונו של בית הספר לקיים אורח חיים דתי: "המורות הן חרדיות ולא היתה לי בעיה לספר למורה שנסענו בשבת לחרמון והילד גלש על סנובורד. המורה אפילו סיפרה בכיתה שהוא גלש ושיבחה אותו על הצלחתו. בפירוש לא מנסים לחנך אותנו". גם את ההפרדה בין בנים לבנות, מכיתה ה', היא רואה בחיוב: "זה עוזר להם להתמקד בלימודים", היא אומרת.

בלי פוליטיקה

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, משרד החינוך העדיף שלא להתייחס בהרחבה לתופעת שובו. במקום זאת הוא העביר את ההתייחסות הלקונית הבאה: "בתי הספר של שובו הינם חלק מהחינוך המוכר שאינו רשמי וגודלם תואם את הנורמה בבתי ספר אחרים בישראל. בתי הספר שובו קולטים ילדים מחבר המדינות, שלמרביתם אין ידע בסיסי ביהדות. יצוין כי בתי הספר אינם כופים את הדת על התלמידים, ויודגש כי התלמידים לומדים לימודי חול ברמה גבוהה ביותר".

מומחים אחרים שאליהם פנה G הסכימו שמדובר בעוף נדיר בנוף הישראלי. ד"ר איתן שיפמן, חוקר של מעיין החינוך התורני במכללה האקדמית ספיר, לא סבור שמדובר בגרסה מודרנית של "מעיין החינוך התורני".

"למעיין החינוך יש קו מפלגתי מובהק, מה שלא קיים בשובו", מסביר שיפמן את ההבדל העיקרי בין שתי הרשתות, "לכן החשש שבתי הספר יהפכו למנוף פוליטי של מפלגה מסוימת פחות מובהק". הבדל חשוב נוסף בין שתי הרשתות שעליו מצביע שיפמן היא העובדה ששובו לא מתערבת באורח החיים של התלמידים מחוץ לכותלי בית הספר.

יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, אומר כי "שובו היא חלק מההפרטה של כל מערכת החינוך. קצב ההפרטה הוא מכה. כולם מפריטים ויש גם לכיוון החרדי. חלק מהתופעות האלה נובעות מאוזלת ידה של המערכת ולכן צריך לראות את המעורבות של גורמים אחרים בחינוך בשלילה. ההפרטה פה היא כפולה ומכופלת - זוהי גם הפרטה וגם פיתוי; גם נותנים יותר שעות ויותר תנאים, אז ברור לגמרי שאין למערכת הכללית שום סיכוי נגד הגורמים האלה... היחס של משרד החינוך צריך להיות של חשדהו וחשדהו, ולא כבדהו. בכל המובנים, ודאי כשמדובר בשטיפת מוח, גם מהסוג הלא דתי".

יעקובסון, אומר שמפריעה לו החשדנות כלפי הרשת, שאותה הוא מגדיר בלתי מוצדקת. "בגלל שנאלצנו לבחור רשת לעבוד תחתיה מזהים אותנו עם אגודת ישראל בחינוך העצמאי", הוא אומר, "אבל זה רק בגלל הצורך להכניס אותנו למסגרת. בישראל מייחסים כל דבר לסקטור מסוים. אתה חייב להיות משויך, חייבים לדעת מה אתה. אבל אצלנו ברשת זה לא ככה. במדעים יש לנו גם מורים ומורות רוסים חילונים, הם מכבדים את המקום ולבושים כראוי, אבל אף אחד לא בודק מה הם עושים בבית. יש שילוב מעניין של אנשים מכל הסקטורים, ולראות מנהל עם זקן ופיאות יושב עם אישה חילונית זה לא מראה נדיר". "